מסורת או מסור, גרסת הסרט - הרהורים בעיקבות הסרט “סופת חול”

מסורת או מסור- יש הרואים בכך קשר מלבד צמידות המילים. האם המסורת חותכת במאוויים הכי אישיים שלנו ובלבד שתשמור על מורשתה? ובכן, על פי הסרט ‘סופת חול’, המסורת אינה רואה בעין יפה את טובת הבת בשל שבירתה. הרבה מהללים את המסורת כדבר יפה, סביבו מתלכדת המשפחה, השבט והעם וזה מה שמעניק משמעות לחיים. טוביה החולב שר על מסורת ששמרה על העם שלו ובמקביל נחרד לראות כיצד המסורת נסדקת לנגד עיניו כאשר כל אחת מבנותיו בוחרת חתן כרצונה, מתוך אהבה ולא לפי צו המסורת. בסרט סופת חול, מסופר על משפחה בדואית בנגב; אב, אם, בת סטודנטית ועוד כמה בנות צעירות. האווירה במשפחה נראית טובה והאב מעודד את בתו ללמוד ואף מרשה לה לנהוג ברכבו, כשהשכנים לא רואים (המסורת לא רואה בעין יפה שבת נוהגת ברכב). אבל כשהבת מתאהבת בסטודנט משבט אחר, האם מזדעזעת ובעיקר חוששת לגורלה של הבת. האב מתנגד ומחליט להשיא אותה לאדם מהשבט שלהם. באחד מרגעי השיא של הסרט שואלת האם את האב: “למה אתה מחליט ככה?” הוא עונה שהוא עושה את מה שהוא מוכרח. האם שואלת שוב: “מדוע אתה תמיד עושה מה שאתה מוכרח? מתי תעשה את מה שאתה רוצה?“. זוהי המסורת שדורשת מבני האדם ציות עיוור,הליכה בתלם שחרשו אבות אבותיהם, הסתכלות אחורה במקום קדימה. הסרט ‘סופת חול’ מתאר לא רק את המסורת בחברה הבדואית. הוא מתאר את החדירה האישית בתוך הנרטיב האינטימי המתנגש במסורת. האם האב לא אוהב את בתו? בודאי שכן. אז כיצד הוא מכריח אותה להתחתן עם מי שהוא בחר ואינו מתחשב בדעתה? התשובה פשוטה: מסורת. אני לא יודע מה הייתה כוונת יוצרת הסרט, עילית זקצר, והאם התכוונה להראות את המסורת הבדואית בלבד, אך נראה שהסרט מדויק וחף מטעויות. בעיני, זקצר השתמשה בסיפור כדי להראות מה קורה כשהמסורת חודרת למקומות האישיים והאינטימיים כמו בחירת בעל, והאם אישה צריכה לכסות את עצמה ולטשטש את נשיותה ומיניותה. במקומות שונים יש למסורת פנים שונות אבל נדמה שבהרבה מקומות המסורת אינה שומרת את הקבוצה, אלא שומרת את עצמה מבלי להתחשב ברצוונם. למשל, המסורת גורמת לאם אוהבת באפריקה לחתוך את הדגדגן של בתה הקטנה והאהובה. המסורת גורמת לאח לרצוח את אחותו האהובה אם שכבה עם מישהו שלא לרוחו (ולקרוא לזה בשם המזעזע “שמירה על כבוד המשפחה”). המסורת גורמת לחיילים ב- 2016, לצאת מטקס שבו מושמעת שירת נשים. המסורת בהודו מכניסה אלמנות להסגר במקרה הטוב, ולפעמים גם שורפת את האישה ביחד עם גופת בעלה המת. המסורת גורמת להפליית נשים להיות כל כך מוטמעת בחברה שבכלל לא חושבים על זה. במקומות רבים, מסורת חשובה יותר מלהכיל ולכבד את רצון המשפחה, אך אין זה בהכרח מצביע על חוסר אהבה אליהם. המסורת, העוברת מדור לדור מתארת מבנה נפשי חזק הגובר על מניעים אישיים לטובת המשפחה. אלו הם מניעי המסורת והמשכיותה. מקובל לחשוב שהמסורת היא החלק היפה המחבק והחם של הדת. אבל מאחורי כל המסורות החביבות האלה, מסתתרת אמונה חרדית אדוקה, רצינית וחשוכה. מאחורי כל מילה, מאחורי כל ביטוי מסתתרים עוול או פתטיות. מה אנו החילוניים אמורים לקחת מהמסורת? חילונים ואתאיסטים שרים “מעוז צור ישועתי…” עונים אמן אחרי ברכות ובכך, בלי שהתכוונו, מראים לילדים שזו הדרך האמיתית. כשילדים אלו גדלים, הם מקבלים כמובן מאליו שבית כנסת זה מקום תפילה לגברים, כאשר הנשים מופרדות ומושארות מהצד. ילד שמגיע לבר מצווה לא ייצא למאבק על מנת לשמור על כבוד אמו שהופרדה ממנו ביום חגו, שכן זו המסורתת, ואין מה לעשות! מסורת כחלק מדת ומפוליטיקה. הסכנה הגדולה היא שבמדינות בהן הדת והמסורת הן חלק מהמערכת הפוליטית, בה המסורת חודרת לחוקי המדינה והופכת להיות מכשיר כפייה חוקי שמקבל הכשר בתהליך שהוא כביכול דמוקרטי. ולמה זה לא דמוקרטי? כי זכויות פרט, חופש בחירה וחופש מצפון הם זכויות יסוד של הפרט ואסור שיהיו חלק ממשחק פוליטי. האם אנו החילונים צריכים לשאוף למחיקת המסורת? לא בהכרח, אבל חשוב שנדע שזכותנו המלאה לבדוק היטב כל מנהג ופסוק ולאמץ רק את מה שמתאים לערכים שלנו. מותר לחדש, לשנות, למחוק ולהוסיף ולבנות מסורת שמתאימה לנו. מותר גם לאמץ מנהגים יפים שנוצרו בעמים אחרים כי לא חשוב מי אמר את הפסוק אלא מה אומר הפסוק. סיסמתנו היא: “כזה ראה וחדש” !(https://img.youtube.com/vi/mMqKqw5ysGM/0.jpg)