להבין את עצמנו באמצעות השונה מאיתנו

”העולם עד אתמול”, ספרו של ג’ארלד דיימונד, מכיר לנו תרבויות ומנהגים שונים משלנו ובכך עוזר לנו להבין יותר טוב את העולם בכלל, ואת החברה בה אנו חיים בפרט

העולם עד אתמול. ג’ארד דיימונד. תירגמה מאנגלית: עתליה זילבר. הוצאת עם עובד-ספרית אפקים, 469 עמודים, 98 שקלים

ג’ארד דיימונד הוא איש אשכולות מדעי, ידו בכל ויד כל בו. ספריו מעניינים, מרתקים, מעשירים, מרחיבי דעת וכך גם הספר הנוכחי. אם בספרו “התמוטטות” הקריאה הייתה לי קשה למרות עניין הרב בספר (יש אולי לייחס זאת לתרגום), הספר “העולם עד אתמול” קל לקריאה, מובן לחלוטין ומעניין מאוד.

בספרו הנוכחי דיימונד עושה לנו היכרות עם מנהגים, תרבויות והתנהגויות של שבטים נידחים שלא “יישרו קו” עם המודרניזציה המערבית, עם ההתפתחות הטכנולוגית, עם המודעות הצרכנית ועם כל הפיתויים, התחלואים וגם היתרונות שיש לנו בעולם המודרני. אלו שבטים בכל מיני מקומות על גבי הגלובוס שחלקם אף מקיימים עדיין אורח חיים של ציידים-לקטים ומשמרים מנהגים עתיקי-יומין.

דיימונד בודק מה אנחנו, כחברה מערבית, נוכל ללמוד מהתרבויות העתיקות, ועורך השוואות בין דברים שקיימים בעולם המודרני לבין דברים שקיימים בעולם העתיק. כמו כן, הוא סוקר בספר מגוון רב של תחומים, כולם מעניינים מאוד, ורוב הידע שספר זה מעניק לנו יקר מפז.

מחד, היכרות עם תרבויות אחרות חשובה קודם כל כדי שנדע להעריך את מה שיש לנו ואת מה שהמודרניזציה והמדע העניקו לנו וממשיכים להעניק. מאידך, בספר זה אנו לומדים על חברות מסורתיות כגון בני גינאה והאיים השכנים, ילידים ושבטים באוסטרליה, באירו-אסיה, באפריקה, בצפון אמריקה ובדרום אמריקה.

לדברי דיימונד, החברות המסורתיות מרתקות אותנו כל-כך בשל העניין האנושי שבהן.

“הקסם שבהיכרות עם אנשים שדומים לנו מאוד ומובנים לנו מבחינות מסוימות, ושונים מאיתנו מאוד וקשים להבנה מבחינות אחרות.” (עמ’ 16)

הוא מנסה לחשוף אותנו למגוון רחב של נושאים שבהם ניתן לערוך השוואה בין היחס אליהם בקרב השבטים המסורתיים לבין היחס אליהם בקרב החברה המערבית: פשעים כגון גניבה ורצח, טקסים וכיבוד המת, מלחמה, גבולות וחלוקת המרחב הטריטוריאלי, יחסי מסחר וצורות מסחר, ועוד.

בנוסף, דיימונד נוגע בהרחבה ביחס של חברות מסורתיות לעומת חברות מערביות לילדים ולקשישים. בנוגע ליחס לילדים אנו נחשפים לכך שבחברות מסוימות לא יאמרו לילד לא להתקרב לאש; זה נחשב לחלק מהלמידה וההתבגרות שלו וזו הסיבה שבאותן חברות אנחנו רואים הרבה בוגרים מצולקים מכוויות. עם זאת, ברוב החברות המסורתיות נוהג זה לא קיים והילדים צמודים לאם וזו נקודת מבטם על העולם, במקרה זה קרבתם לאם גדולה. זאת בניגוד לחברות המערביות, בהן התינוק נמצא בעגלה, נקודת המבט שלו על העולם שונה והוא מרוחק יותר מהאם. זאת ועוד, בחברות מסורתיות ילדים נוהגים לבנות צעצועים בעצמם ולא לרכוש אותם מוכנים, דבר אשר מפתח אצלם חושים מסויימים שאצל רוב הילדים בחברה המערבית לא מפותחים.

בנוגע ליחס לקשישים דיימונד מסביר כי יש יחס של כבוד בחברות מסורתיות, רואים אותם יותר עם הילדים ויש קרבה ואמון גדולים יותר; אצלם אין בתי-אבות. אם כי תוחלת החיים בחברות מסורתיות קצרה בהרבה, מפני שאין נגישות לרפואה ולאמצעים הרפואיים שקיימים בחברות המודרניות.

נוסף על כך, דיימונד מרחיב את היריעה גם בנוגע ליתרונות הרבים הקיימים בקהילות קטנות, והוא עושה זאת לא מעט בהשוואתו בין קהילות קטנות לקהילות גדולות. למשל, בקהילות קטנות ילדים מתפתחים באופן טוב יותר מפני שהם נמצאים באינטראקציה עם כמה שיותר אנשים ביומיום. זאת בשונה מהחברה המערבית, בה ילדים נמצאים רוב הזמן עם המשפחה הגרעינית. לכך נוספות דוגמאות מגוונות נוספות, כמו העבודה שפעמים רבות ילדים בחברות קטנות נמצאים ימים שלמים עם הסבא והסבתא כשההורים יוצאים למסעות ציד.

הספר מתאר בהרחבה הבדלים בין הסכנות הקיימות בחברה מודרנית אורבנית לבין אלה בחיים המסורתיים. החשיפה למחלות כרוניות, לתאונות דרכים, ועוד - כמעט ולא קיימת בחברות המסורתיות. לעומת זאת, מוות מהרעלה, מוות כתוצאה ממגע עם בעלי חיים טורפים, ועוד - קיימים בחברות אלו וכמעט לא קיימים בחברה המודרנית. תוחלת החיים, כמו שציינתי קודם, גדולה הרבה יותר בחברות מערביות מודרניות.

שלושה פרקים מאוד מעניינים דנים בהרחבה בנושאים שפה ותזונה. קיימות היום בעולם כ-7000 שפות שונות ואט-אט הן נכחדות, רובנו חשופים לשפות מעטות מאוד וכלל לא מודעים לנושא. לכך מוסיף דיימונד מחקר שממצאיו מצביעים על כך שככל שאדם מדבר יותר שפות כך סיכוייו לחלות באלצהיימר פוחתים.

בנושא התזונה, אחת הבעיות הקשות בחברה המודרנית היא החשיפה למלח. רוב המזון התעשייתי בימינו עתיר מלחים מסיבות רבות ומגוונות. כמו כן, תחלואת הסוכרת בתרבויות עתיקות כמעט ולא קיימת. המחבר מביא דוגמאות גם מישראל: כאשר עולי תימן עלו במבצע מרבד הקסמים כמעט ולא היו ביניהם חולי סוכרת ותוך שני עשורים 13 אחוזים מהם נמצאו חולים בסוכרת.

חשוב לציין שדיימונד לא בא לומר לנו שתרבויות עתיקות ומסורתיות טובות מאיתנו. אנו צריכים להוקיר תודה לכך שאנחנו חיים בעולם שיש בו תוחלת חיים גבוהה ויתרונות רבים שמקלים על חיינו. אך יש לנו מה ללמוד מחברות אלו, ואני, באופן אישי, חושב שהלמידה על תרבויות אלה וההשוואה השכלתנית בינן לבין תרבותנו יכולה להועיל לאנשים שונים באופנים שונים; כל אחד מאיתנו יכול לקחת את מה שמתאים לו מהספר הזה וליישם זאת בחייו האישיים ועם משפחתו.

זוהי עוד קריאת חובה ממפעלו רחב ההיקף של ג’ארד דיימונד. אני ממליץ עליו בחום וחושב שמוטב שירבו ספרים כאלו המאפשרים לנו לדעת ולהבין טוב יותר את עולמנו. זה בהחלט ספר שחוזרים אליו.