שיווה ופרדוקס ציד החורפנים

האל ההינדואיסטי האחראי על הרס העולם ובריאתו מחדש. חל איסור לומר את שמו של אל זה לשווא, אך מותר לומר את שמו לשיווה, שנאמר בספר ״השוואים הנחים והנעים״: ״(יג׳) אם יאמר שמו לשווא – יחריב העולם, (יד׳) אם יאמר שמו לשיווה – קום יקומם היקום מחדש״. לכך מופיעה בהמשך הסתייגות, ״(כח׳) אך אם יישא בביון שמו לשווא – לא יחריב, כי אם יברא מחדש״. על כך חלוקים הפרשנים: האם ״בביון״ פירושו בבון, או שמא שיבוש של פפיון, כלומר פרפר, בצרפתית, סוגיה שנדונה עוד מהמאה התשיעית לספירה אך טרם הוכרעה. למעשה, הפלפולים סביב הסתייגות זו הם רחבי יריעה באופן חסר תקדים במרחב הפרשנות התיאו-אסיאתית, עד כי יש הסבורים כי זוהי דרכו של שיווה להרוס את העולם, על ידי השמדת היערות הנכרתים לצורך ייצור הדפים על גביהם ניטש פולמוס הבבון-פרפר. על מנת לציין את קודשו של הפולמוס הקרדינלי, קבועים בלוח השנה ההינדואיסטי שני ימי צום, אשר במהלך אחד מהם מותרת אכילת בשר פרה. ואולם, היתר זה אינו מהווה הקלה ממשית עבור הצמים, שכן בקרב בני דת ההינדו חל איסור מוחלט על אכילת בשר פרה. בפועל, אם כן, משולים שני המועדים לימי צום מלא. בת זוגו של האל שיווה היא פארוואטי, אשר נתפרה משלוש מאות חורפנים שצד בנה קרטיקאיה, שנולד לפניה. באקט של עיוות הזמן-מרחב חזר קרטיקאיה שמונים ואחת שנים אחורה, דרס את סבתו, וכך לא נולד מעולם, דבר אשר גאל את המציאות מ״פרדוקס ציד החורפנים״, ואפשר בכל זאת את תפירת אמו מפרוות החורפנים אשר צד. בנם השני של שיווה ופארוואטי הוא גנש. הוא הולך מצוין עם קצפת ערמונים, ומומלץ להגישו חם. מספר זיהוי לקטע - 1