יש להחזיר את משה להגדה, בחכמת לב!

אפילו בסיפור המקראי אלוהים היה זקוק למשה. כנראה שגם אנחנו לא נוכל להזיז מהלכים בהיסטוריה היהודית בלי גיבורים וגיבורות אנושיים.

היותנו יהודים חילונים ואזרחים חופשיים מאפשרים לנו לחגוג את תרבותנו היהודית כרצוננו. בימים אלה של “הדתה שמדתה”, לא צריך להתבלבל; התרבות היהודית שלנו ועלינו להנכיח בשבתות ובחגים את הערכים ההומניסטים הקרובים ללבנו. אף אחד לא יעשה זאת במקומנו. ערכים כמו צדק ושיוויון חברתי מקדמים חברה צודקת המיטיבה עם כל אזרחיה. בסך הכל זה מה שמשה ניסה לעשות, לא? אז למה לא להזכיר אותו בסדר? בזמן שבית המקדש השני היה קיים היו נוהגים להביא לירושלים את זבח הפסח (קרבן הפסח) ולאכול אותו במשפחות ובחבורות. משחרב בית המקדש השני, מנהיגי הדור (חז”ל) מצאו נוסחה חדשה לחגוג את יציאת מצריים. במקום לזבוח זבח בהקשר לבית המקדש, יצרו מתכונת של לימוד וחוויה משפחתית בהמשך למנהג ארוחת זבח הפסח, אך גם התבוננו בחברה ההלניסטית שאורח חייה שלט במרחב הים התיכון ואימצו את מתכונת החגיגה של הסימפוזיון היווני. כלומר, יצרו “משתה” שכלל דיונים, מוסיקה ואוכל. את המתכונת שיפצו ומילאו בסמלים יהודיים וסיפרו את סיפור יציאת מצריים ובכך מצאו דרך למלא את חובת הזכרון שנאמר : “למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך” (ספר דברים פרק טז פס’ 3). או בלשון ההגדה ” בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יֶָָצֶָא מִמִּצְרַָים , שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַים” אבל יש לשים לב לעובדה שחז”ל בוחרים לספר את סיפור יציאת מצריים בשונה מהאופן בו הוא מופיע בתורה. משה הוגלה מסיפור יציאת מצריים. אין משה בהגדת פסח – שם יש בעיקר אלוהים. למשל, כפי שנאמר בלשון ההגדה: וַיּוֹצִאֵנוּ יי מִמִצְרַים - לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ”. תארו לעצמכם איזו מהומה הייתה נוצרת היום אם איגוד הרבנים החילוניים היה מפרסם הגדה של פסח ללא גיבורי הסיפור, או אפילו רק ללא אלוהים בטענה שרק כך, בבהירות מחשבה ואחריות היסטורית נוכל לחזק את העם וכי הסיפור בתורה קיים ולא צריך לספר אותו שוב בהגדה. מה היו אומרים? לצערי, לרבים מאיתנו אין תירוץ טוב לעובדה שלא שמנו לב שעבדו עלינו בכך שהוציאו את משה מהסיפור. אנחנו יודעים עברית, כך שאנחנו יכולים להבין את רוב ההגדה. כבר מגיל הגן אנחנו שומעים וקוראים בהגדה, כך שהיו לנו מספיק הזדמנויות לשים לב לעובדה שאחד הגיבורים הראשיים בסיפור איננו. אבל אנחנו פשוט לא חכמי לב. כאשר מתחיל להתגבש העם ותפקיד הכהן הגדול, יוצרים “חכמי הלב” בצלאל והאומנים את לוח החושן כדי שכאשר יבוא אהרון הכהן לפני אלוהים, יישא אותם קרוב ללוח ליבו (באופן סמלי). אלוהים פונה למשה ואומר לו: “ואתה תדבר אל-כל-חכמי-לב אשר מילאתיו רוח חכמה; ועשו את-בגדי אהרון, לקדשו—לכהנו-לי… ונשא אהרון את-שמות בני-ישראל בחושן המשפט, על-ליבו—בבואו אל-הקודש:  לזיכרון לפני-יהוה, תמיד. ונתת אל-חושן המשפט, את-האורים ואת-התומים, והיו על-לב אהרון, בבואו לפני יהוה; ונשא אהרון את-משפט בני-ישראל על-ליבו, לפני יהוה—תמיד”. כבר נאמר “אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא… שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו [=עשו] לפנים משורת הדין (בבא מציעא ל ע”ב)“. כלומר: יש צורך להתבסס על החוק אבל לנהוג בתבונה או “בחכמת לב”. חכמי הלב מבינים כיצד ליצור טס חושן המורכב מאבנים טובות המסמלות את כל אחד מהשבטים באופן כזה שכאשר יישא אהרון את משפט בני ישראל, הוא יישא אותו על ליבו. כאשר אזרחי המדינה שחיים את כל חייהם כיהודים כאן מעוניינים להינשא, הם נפגשים במוסדות חסרי לב כך שהגיע הזמן שאנחנו, חוגגי חג החירות, נדרוש לשים לכך סוף. אנו, שקראנו בהגדה מאז הגן ולא שמנו לב שהוציאו את משה מהסיפור, אנחנו שחיים בארצנו היהודית, הזמנו את אחינו ואחיותנו היהודים שלהם יש אמהות, אבות וסבים יהודים- קורה לפעמים שכולם או חלקם ישובו הביתה לארצם. אנו לא שמנו לב, בטפשות ליבנו הנחנו שלמוסדות המדינה תהיה החכמה לאפשר לכל מי אשר הגיע הנה בזכות חוק השבות לחגוג את חייו ויהדותו במדינתו על פי דרכו. אני מקווה שכולנו לא נוותר על החירות והחובה לדרוש את הזכות האלמנטרית לאנשים להינשא איך שהם היו רוצים במדינתם. וברוח החג, אני מקווה שיש שיחזירו את משה להגדה ויבינו שאם בסיפור המקראי אלוהים היה זקוק לו, כנראה שגם אנחנו לא נוכל להזיז מהלכים בהיסטוריה היהודית ללא גיבורים אנושיים. זו החירות האמיתית אליה יש לשאוף ולפעול- לדרוש לזכותם של אזרחי מדינת ישראל להקים בית ולהינשא לאלה אשר חפצים בכך כיהודים. בחג הזה יש לספר את סיפור יציאת מצריים כאילו היינו עבדים במצריים וזכינו לצאת משם ולהקים מדינה וכעת אנו חייבים לראות עצמנו כמשחררים אותה למען עתיד כולנו. עלינו להיות חכמי לב ולהעניק חופש לאחינו ולאחיותנו כולל שוויון זכויות מלא לכל אזרחי מדינתנו. שיהיה לכולנו חג שמח, שנהנה מהחירות לחגוג באופן שמתאים לנו ובחכמת הלב כיצד לעשות זאת. הרב סיון מלכין-מס, דיקן “תמורה-יהדות ישראלית” ויור’ “יהדות חילונית”.