ראיון עם זארה קיי

את זארה קיי פגשתי במפגש של ארגון “הרפובליקה האתאיסטית” בו שנינו פעילים. זארה, אישה אמיצה ורבת פעלים, נולדה למשפחה מוסלמית דתית, מקדישה את זמנה לפעילות פמיניסטית למען זכויותיהן של נשים בחברות דתיות, הן כאלו שנשארות בתוך החברות בהן הן גדלו, והן אלו שעזבו את החיים הדתיים. זארה בחרה להפסיק לשתוק, ומאותו רגע פועלת רבות למען נשים מוסלמיות ונשים מכל דת אחרת ברחבי העולם. הפרויקט המרכזי בו זארה עוסקת הוא פרויקט “חִג’אב ללא אמונה” ((http://www.faithlesshijabi.org)), אשר פועל להעצמתן של נשים אשר בחרו לעזוב את דתם והחלו בתהליך לעבר חיים חילוניים. זארה מדגישה את הזכות לבחור בחילוניות כאלטרנטיבה למסורת ולדת. זארה קיי הזמנתי את זארה לשיחה במטרה לנסות ולהבין את עולמן של המוסלמיות לשעבר, ועל הדרך נחשפתי לפמיניזם מוסלמי ופמיניסטיות בכלל. זארה, האם תוכלי לספר לנו קצת על הילדות שלך? נולדתי וגדלתי במקום שנקרא דאר א-סלאם שבטנזניה. חייתי שם עד גיל 16. משפחתי השתייכה לזרם השיעה המוסלמי, אם כי היו מאוד מסורתיים, הם היו יחסית ליברלית לחברה בה גדלתי. כבר בגיל 8, התחלתי ללבוש את החיג’אב – כיסוי הראש המסורתי של האישה המוסלמית. אומנם ההורים שלי לא הכריחו אותי ללבוש את כיסוי הראש, אך הייתה ציפייה שעד גיל 9 הילדה (אישה) מחוייבת לעשות כך. אם כי בגיל 14 הפסקתי להתפלל, מאחר ולא הובן לי הרעיון איך אלוהים, שהוא מושלם וגדול, זקוק או צריך או מבקש את התפילות שלנו ואת הצורך המתמיד במחמאות מצד בני האדם. כמי שלמדה מדע וטכנולוגיה החלטתי שבמקום דרך האמונה והתפילה כמקור או כפתרון לבעיות, בחרתי בדרך המדע והראיות כפילוסופיית חיים יותר איתנה. בגיל 16 עזבתי את מקום מגוריי ועברתי למלזיה, שם נחשפתי לתרבות מוסלמית אחרת, בה נשים יכולות להגיד, “אני אישה דתייה, אך אין לי צורך בסממנים חיצוניים לשם הבעת הדתיות שלו”. אמרות אלו היו לי זרות עד מאוד. כעת שאני במדינה זרה, רחוק מעין הקהילה שלי, הרגשתי שיש לי את היכולת לבחור! לי אישית היו את אותם זכויות והזדמנויות שהיו לאחי, דבר שאיני יכולה לומר למרבה הצער לגביי שאר הנשים במדינות מוסלמיות. אך לעומת אחי שלא ניצל את ההזדמנות לעזוב ולעבור למדינה זרה. אני התעקשתי להמשיך ללמוד גם אחרי סיום לימודי התיכון שלי. תוכלי לתאר לנו בבקשה, את “הדרך לאובדן האמונה הדתית”? האמת לא היה זמן או מאורע יחיד שגרם לי להתרחק מהאמונה הדתית. אני זוכרת את עצמי מאז ומתמיד כשואלת שאלות לגבי קיום האלוהים, או ההגיון שבאמונה. דווקא הספקנות באלוהים גרמה לי בראשית שנות ה-20 שלי להתחיל ללמוד את האיסלאם ואת ההיסטוריה שלו יותר ברצינות. החשיפה הזו לדת בצורה יותר ביקורתית, גרמה לי לראות את השנאה לאחר שיש בדת (כמו לקהילה הלהטבי”ת), את האמונה ביצירת האדם אל מול האבולוציה, והחשיפה להיסטוריה העקובה מדם של האיסלאם, גרמה לי להבין כי הדת רחוקה להיות מדת של שלום! אבל אם אני חייבת לשים את האצבע על מאורע שהשפיע עליי במידה ניכרת, היה בזמן שעוד הצגתי את עצמי כמוסלמית אשר תומכת בזכויות הקהילה הגאה להתחתן. התגובות שקיבלתי מהסביבה המוסלמית שלי, היו מאיומים מפורשים ועד הצקות בלתי נגמרות, זה בהחלט היה האירוע שהגדיש את הסאה. את מתארת פה חיים ממש לא קלים, האם תוכלי לספר לנו מה היה החלק הכי קשה באובדן האמונה הדתית? תראה, תמיד הייתי יותר מתקדמת במחשבה שלי וליברלית, והיה די ברור שבסופו של יום אמצא את עצמי מחוץ למחנה המאמינים. עם זאת המחשבה עצמה גרמה לי ללחץ רב, וכאשר החלטתי שאני עוזבת סופית, המחשבה שעברה לי בראש שזה צעד שהוא יותר מלשנות תווית, מ”מאמין” ל”לא מאמין”, אלא זה צעד שיכול לגרום לנתק מן המשפחה, החברים והסביבה שלי. צריך להבין כי קהילת המוסלמים לשעבר, מסתובבת עם תווית של “כופרים” או “מחללי קודש”, ולכן זה לא היה צעד הצהרתי גרידא, אלא צעד בעל משמעות כבידה. הייתי צריכה להיות מוכנה להתקפות מצד גורמים דתיים שחלקם אף קרובים לי והכל למען “שמירת כבוד האל”. היה לי מאוד חשוב לדעת להסביר את עצמי גם אל מול החברים הלא מוסלמים שלי, למה זה כל כך הכרחי לדבר בקול ברור נגד האיסלאם! וכמובן להצליח ולחזק ולשמר את הקשר עם המשפחה שלי. ואני יכולה להגיד בשמחה רבה, שלפחות המשפחה שלי כיום, מצליחה לקבל את ה”כפירה” שלי אם כי הם בוודאי לא מרוצים ממנה. אני חושבת שהדבר שעוזר להם לקבל את זה מעבר לכך שאני מאמינה בדרך שלי, זה ההבנה שאני לא לבד. ויש עוד הרבה כמוני, מוסלמים לשעבר! את בעצם זו שמקימה את פרוייקט “חִג’אב ללא אמונה”, תוכלי לפרט לנו עליו? מה זה אומר בדיוק? “חִג’אב ללא אמונה” נולד מהצורך שלי להתחבר עם נשים אחרות שאיבדו גם הן את אמונתן. לא יכולתי למצוא במה ששיתפה סיפורים של נשים מרקע מוסלמי שכבר לא היו מוסלמיות. בזמן שאני מכירה בכך שההתפתחות שלי לא הייתה קשה, נתקלתי בסיפורים של נשים רבות שעברו התעללות גרועה ביותר בכבוד. הפרויקט חִג’אב ללא אמונה התחיל כבָּמָה לשיתוף סיפורים של נשים מוסלמיות לשעבר, ומאז התפתח כדי לתת אפשרות לקולן של נשים מוסלמיות להישמע, ככאלו אשר מושפעות מההתעללות המבוססת על הכבוד כתוצאה מהאסלאם, שהוא מטבעו אידיאולוגיה שגויה. מתוך הפרויקט הזה התפתחו וממשיכים להתפתח פרויקטים רבים, שמטרתם להשיג תוצאות מוחשיות יותר כמו: תמיכה בנשים הזקוקות לייעוץ לבריאות הנפש, יצירת דרכים לדבר על נושאים ספציפיים, חונכת נערות צעירות לביסוס גבולות עם משפחות והתקרבות למצבים קשים בדרכים מעשיות, ותוכנית חונכות לקריירה. אנו מגלים כי כמעט תמיד נערות צעירות שאיבדו את אמונתן אינן מסוגלות לחיות את חייהן מחוץ לבתים פוגעניים, מכיוון שלא ניתנה להם ההזדמנות להשיג עצמאות כלכלית, מטרתנו עם תוכנית זו היא לעזור לקשר נשים הזקוקות לעזרה והכוונה לנשים שעשו דרך זו ושמשמשות כדמויות מופת, אשר מוכנות לעזור לנשים נוספות שבתחילת דרכם בקריירה. המנטורים שלנו יוכשרו מקצועית לעבודה עם נשים שנפגעו נפשית ואף פיזית. אז איפה מצאת את השותפים והתומכים שלך לדרך? כמעט כל התומכים שלנו הם אנשים פעילים ברשתות החברתיות, היום הטוויטר (TWITTER) הוא מקור הפעילות הכי גדול שלנו. אומנם הפעילות החלה כבמה לנשים מוסלמיות לשעבר, אך כיום גם נשים דתיות מוצאות נושאי שיחה משותפים ובעצם משתמשות באותה במה להביע רעיונות שחשובים גם להן. כמובן שהדרך לשיתוף פעולה כזו לא היה סוגה בשושנים מן ההתחלה, היו אף קמפיינים נגד, כל צד התנגד לשיתוף פעולה עם הצד השני, אך המחיצות הללו הוסרו כאשר התגלה כי רב המשותף על השונה! אני מבינה שרוב הסיכויים שלא נצליח להגיע לכל אישה או נערה, למרות כל הפרסום שלנו, מאחר ומערכת החינוך המוסלמית עובדת כמכונה משומנת המצליחה לחזק את הנרטיב הדתי על חשבון הביקורתיות. האם יש לכן חברות גם מישראל או מפלסטין בארגון? האמת היא, שיש לנו כמה נשים אשר חלקן התגוררו בעבר בגדה המערבית, וחלקן עדיין גרות שם. לא ראיתי איזה שהוא הבדל בהתמודדות שלהן עם אותם נושאים שמתמודדות נשים מוסלמיות (ולשעבר) מכל רחבי העולם. אני יכולה להגיד שלעיתים יש נושאים שעדיין קיימים בחברות המסורתיות כמו בפלסטין לדוגמא: כבוד המשפחה, דבר שאינו נאכף על ידי הרשות אלא על ידי המשפחות עצמן. דבר שאנחנו לא רואות פה בבריטניה, כמובן! האם יש לכן שיתוף פעולה עם ארגונים לא-דתיים אחרים? ואם כן האם זה מחזק את הפעילות שלכן? אין לנו כל כך חשיפה לארגונים אחרים, אבל כמובן שאנחנו מנסות כל הזמן ללכת יד ביד עם עוד ארגונים, לדוגמא חתימה על הצהרות משותפות, או השתתפות בכנסים משותפים. רק לאחרונה הייתי בכנס על חילוניות ואתאיזם בקיימברידג’. כמו כן במלבורן אוסטרליה. אנו בהחלט מתעניינות ומתייעצות עם חברים אחרים בכל מיני פורומים. קודם כל תודה רבה לך על שפינית למעננו הקוראים בישראל את זמנך, לסיום, האם יש לך איזה שהוא מסר שהיית רוצה להעביר לנשים מוסלמיות לשעבר? לנשים באשר הן, אני אומרת לכן, שימו את הביטחון האישי שלכן במקום הראשון! אנחנו מעודדות נשים אשר חיות במערכות יחסים או בבתים מתעללים, פשוט לקום ולעזוב, אנחנו כאן על מנת לתמוך בכן! למרות שמחקרים מראים כי גיל ה”כפירה” הולך ויורד אל מתחת הקו החוקי, אני כן ממליצה לכולן לכלכל את הצעדים בצורה מחושבת על מנת לא לסכן את חייהן! הצעד הראשון הוא דאגה לעצמאות כלכלית, תתייעצו עם מי שכבר היו בשלב שלכן, אנחנו חזקות יותר יחד, אנחנו כאן על מנת להדריך את האישה להגיע אל העצמאות שלה. החִג’אב ממזמן כבר לא רק סממן דתי, הרצון ללבוש או ללא לבוש אותו מגיע ממגוון סיבות, אך הכי חשוב הוא לא לוותר על היכולת לקיים דיון רציני ומכבד על כל נושא, ובוודאי על הנושא הזה. ותמיד לזכור שהביטחון שלכן הוא העתיד שלכן!