פילוסופיה טרנספורמטיבית: אלטרנטיבה רוחנית פילוסופית

למה פילוסופיה טרנספורמטיבית? המטרה העיקרית של מאמר זה הוא להראות כי טיעון פילוסופי יכול להיות בעל ממד טרנספורמטיבי ולחולל שינוי בעולם כפי שהוא בא לידי ביטוי בעיניי האדם. בדרך זו הטיעון הפילוסופי מוביל גם לטרנספורמציה האישית והרוחנית אליה מכוונת הדת. חשוב להבין כי טיעונים פילוסופים תמיד מבקשים לבצע סוג מסוים של טרנספורמציה באדם, שהרי כל טיעון פילוסופי שואף לשכנע ולגרום לאדם לחשוב בדרך חדשה. אולם, כוונת מאמר זה אינו להסתפק באפשרות של שינוי אינטלקטואלי אלא לטעון שפילוסופיה טרנספורמטיבית יכולה לשנות את כל דרך חייו של האדם ואף את עולמו. התנאים לטרנספורמציה בכלים פילוסופים חשוב להבין שעל מנת לבסס שינוי בעזרת טיעון פילוסופי חייב הטיעון להציג גם מנגנון המתגבר על החלוקה המקובלת בין רציונלי ואמוציונלי. כל עוד האדם חושב על עצמו כבעל יסוד אמוציונלי חסר שליטה, הטיעון לא יכול ליצור בו שינוי עמוק. הרי כל עוד האדם לא נמצא בשליטה על הצד הרגשי שלו תמיד יהיה בו צד אמוציונלי חסר שליטה שיהיה אדיש לשינוי שהטיעון אמור ליצור. רק ע”י עבודה שתוביל להבנה הוליסטית שבמסגרתה התבונה אינה נפרדת לגמרי מהרגש יכול הטיעון הפילוסופי להוביל לשינוי שיהיה יציב ולא ישתנה עם כל שינוי רגשי. הפילוסוף המבקש להוביל לטרנספורמציה בכלים פילוסופיים לוגיים חייב לפעול במסגרת של השפה. אבל השפה של הטיעון הטרנספורמטיבי צריכה להיות שפה שלא רק מתארת, אלא גם בעלת היכולת המיוחדת לבצע הלכה למעשה טרנספורמציה באדם. הדין וחשבון הידוע ביותר לו זכה הממד הביצועי (פרפורמטיבי) הזה של השפה מופיע בספרו של ג’ון אוסטין “איך עושים דברים עם מילים” (Austin, 1965). אוסטין מראה כי ניתן להשתמש במבעים לשוניים לא רק כדי לתאר את העולם, אלא גם כדי לבצע מעשים בעולם הקונקרטי. כדוגמאות למבעים ביצועיים מציג אוסטין בין השאר את הדוגמאות הבאות: “אני קורא לאונייה זו ‘המלכה אליזבת’” כאשר שוברים בקבוק על אוניה, “אני מוריש שעון זה לאחי” שנאמר בצוואה ו”אני מתערב איתך (I bet you)” (שם, עמ’ 4). בדרך דומה למבעים אלו ניתן להבין שגם הטיעון הפילוסופי יכול להיות בעל ממד ביצועי. בעקבות קיומו של ממד זה הוא יוכל גם להוביל לטרנספורמציה. קיים קשר בין הנחות מטפיזיות לבין האפשרות לפילוסופיה טרנספורמטיבית. אין בכוונתי לומר כי פילוסופיה המבקשת להוביל לטרנספורמציה מחויבת להנחות מטפיזית מסוימות. הפילוסופיה הטרנספורמטיבית אינה תוכן מסוים, אלא יחס בין האמירות של תורה פילוסופית לבין חוויה מסוימת (טבר, 1983 עמ’ 96). למרות זאת ישנן עמדות מטפיזיות מסוימות שבהכרח צריכות להימצא ברקע של הטרנספורמציות הפילוסופיות השונות. כדי שיהיה ניתן לדבר על אפשרות של טרנספורמציה פילוסופית צריך הטיעון קודם כל לבסס מטפיזית עמדה לגבי היכולת של האדם לשנות את חייו. לדוגמה הטיעון הפילוסופי צריך לקבוע האם טבע האדם הוא קבוע או משתנה. אם טבע האדם הוא קבוע, יכול הטיעון הפילוסופי רק לחשוף או לרסן טבע זה ואינו יכול להוביל לשינוי עמוק באדם ובחברה. לעומת זאת, אם טבע האדם ניתן לשינוי, הרי שאין כמעט גבול לשינויים שבני אדם יכולים לחולל בעצמם ובחברה שבה הם חיים. טרנספורמציה פילוסופית כאלטרנטיבה רוחנית ההנחות המטפיזיות עומדות בבסיס תפיסת העולם של האדם. מכאן שכל שינוי בתפיסת העולם צריך להתייחס גם לבסיס מטפיזי זה. ככל שהשינוי הוא רדיקלי יותר כך הוא צריך לחולל שינוי עמוק יותר בבסיס המטפיזי של תפיסת העולם. מכאן שאם מבקשים לשנות דעה של מישהו יש צורך רק בדיון מטפיזי מינורי שהרי רוב ההנחות לגבי תפיסת העולם אינן משתנות. אבל ככל שהטרנספורמציה בתפיסת העולם היא רחבה יותר, כך הצורך לתת דין וחשבון להנחות המטפיזיות נהיה גם הוא רחב הרבה יותר. לדוגמה, אם המטרה היא להוביל לטרנספורמציה חברתית ו/או פסיכולוגית, יהיה צורך לבסס קודם כל הנחות לגבי טבע האדם. אבל אם מדובר במקרה הקיצוני של טרנספורמציה בכל תמונת העולם החושית, יהיה צורך גם בדיון מטפיזי רחב שיסביר ויראה אך שינוי כל כך קיצוני בתמונת העולם הוא בכלל אפשרי. כאשר מתרחש שינוי מחשבתי בעזרת טיעון פילוסופי האדם מפתח יכולת לזהות דעות לא נכונות שהיו לו ולהחליפן בדעות מנומקות חדשות. הפילוסופיה יכולה גם להוביל לטרנספורמציה חברתית ופוליטית כי הבנה חדשה יכולה לשנות את הדעות והרעיונות שבהתאם להן האדם פועל. אומנם אין זה כלל בטוח ששינוי בהתנהגות החברתית אשר הושג בכלים רציונליים הוא טוב יותר משינוי שהושג בדרך לא מנומקת. החשיבות של השינוי הפילוסופי היא לאו דווקא במישור הערכי אלא בעוצמה שלו. בעוד ששינוי התנהגותי וחברתי המושג מתגובה רגשית לא מנומקת ניתן לשינוי יחסית מהיר, הרי שאם אדם השתכנע באופן מנומק ושיטתי בעמדה פוליטית ו/או בצורך בהתנהגות חברתית מסוימת, יהיה קשה מאוד לשנות את דעתו בנושא. באין ספק שליציבות כגון זו יש חשיבות גדולה באקלים חברתי של תרבות רייטינג בה כמעט כל יום משתנה דעת הקהל לפי המנהיג הנכון שסוחף אותה. יציבות מחשבתית מנומקת ולא מתלהמת יכולה להעניק למערכת החברתית והפוליטית שקט כדי לפעול בדרך מסוימת באופן עקבי. יש כמובן לציין כי דווקא בגלל עוצמה זו צריך להיות ביקורתי לגבי הפילוסופיה ככלי לשינוי חברתי ופוליטי. הרי לא כל עמדה הנראית מנומקת ומשכנעת היא גם יעילה ומוסרית. לעומת זאת ככלי תרפיסטי יש לדעתי לפילוסופיה הטרנספורמטיבית מקום בעייתי הרבה פחות. עלינו להבין כי בני אדם חיים את חייהם על בסיס הנחות מטפיזיות שונות. לעיתים קורה כי הנחות מטפיזיות אלו פוגעות באדם ומפריעות לו. במקרים אלו יכול האדם בעזרת ניתוח פילוסופי לחושף את הנחות המוצא המטפיזיות שלו, להבין אותן וללמוד לעבוד איתן בדרך שלא תפריע לתפקוד היומיומי. יותר מכך, בעולם שבו המסגרת הדתית כבר אינה מובנת מאליה, החיפוש אחר משמעות (ובמיוחדת משמעות רוחנית) הופך להיות יותר ויותר מרכזי בשביל בני האדם. גם כאן יכולה הפילוסופיה להתערב ולחולל באדם שינוי מחשבתי ולהצביע על משמעות רוחנית עמוקה מבלי להפנות לדת כזו או אחרת. הרעיון שהפילוסופיה הטרנספורמטיבית יכולה להוות אלטרנטיבה מנומקת ורציונלית לתפיסות רוחניות ודתיות לא הגיוניות הוא שמעניק חשיבות גם למובן הקיצוני של פילוסופיה טרנספורמטיבית ככלי לשינוי חושי. אם הטיעון הפילוסופי יכול להוביל לשינוי בתמונת העולם החושית הרי שהוא יכול להוות אלטרנטיבה לחוויות מיסטיות ורוחניות בהם האדם חווה את העולם בדרך חדשה לגמרי לעיתים גם ברמה החושית. טרנספורמציה כגון זו תמונת העולם החושית מחייבת תמונת עולם מטפיזית לפיה ההעולם התופעתי היומיומי הוא תוצר הכרתי ואינו בעל קיום אונטולוגי שאינו תלוי בתפיסה של האדם. הטיעון הלוגי יכול להוביל לשינוי רק בהכרה האנושית ולכן אם לא הראינו שהעולם התופעתי היומיומי הוא הכרתי, אז הטיעון הלוגי לא יכול להוביל לשינוי בעולם זה. הפילוסוף המבקש להוביל לשינוי בהופעת המציאות חייב כחלק מהטיעון שלו להציג עמדה מטפיזית התומכת בשינוי זה ומאפשרת אותו. עמדה מטפיזית זו יכולה להיות כזו היוצרת פער בין הממשות לבין הנראה. כלומר שחוויית היומיום הנראית היא למעשה טעות הכרתית שיש לתקן כדי להכיר את הממשות. כמו כן ניתן להציג עמדה מטפיזית שלא מניחה פער בין הנראה לממשות, או בין ההכרה לדבר עצמו. עמדה זו לא תניח כי הדבר הוא קבוע אלא כי הוא משתנה יחד עם ההכרה. כך טרנספורמציה של ההכרה תהיה בהכרח טרנספורמציה של המציאות1. מכאן שבמקרים אלו הטרנספורמציה הפילוסופית לא תוביל רק לשינוי דעה או לשינוי בהתנהגות, אלא לשינוי בכל ההופעה של העולם. ישנם אנשים אשר קיימת בהם השאיפה לעבר מה שמכונה חוויה מיסטית. בשביל אנשים אלו העולם היומיומי אינו מספק והם מחפשים חריגה אל אמת מוחלטת. במקרים רבים מספקות מענה לאנשים אלו תפיסות רליגיוזיות שונות (שחלק לא מבוטל מהן שייכות למה שמכונה “העידן החדש”). אבל תפיסות אלו, אם הן לא פילוסופיות בעצמן, הן אינן מספקות מבנה שיטתי והסבר מטפיזי ברור לתהליך העובר על האדם. בעקבות כך הקבלה של עמדות אלו יוצרת לעיתים קרובות בלבול עמוק אצל אנשים לגבי התהליך שהם עוברים. הדבר נכון גם אצל אנשים מבקשים את החריגה הרוחנית מהיומיום באמצעות חומרים משני תודעה שונים אם כתחליף לחוויה דתית והמיסטית ואם כחוויה בפני עצמה2. אם אכן ניתן להשתמש בפילוסופיה ככלי לטרנספורמציה חושית, הרי שהשאיפה הרוחנית והמיסטית של האדם לחריגה מהיומיום יכולה לקבל מענה מסודר ומנומק שיאפשר חוויה חזקה מבלי לזרוק את האדם לבלבול חסר כיוון. [1] עמדה זו המצביעה על שהשינוי ההכרתי הוא שינוי של העולם יכולה להזכיר אידיאליזם (עמדה פילוסופית שטוענת שכול העולם נמצא בהכרה בלבד). אבל העמדה שאני מצביע עליה כלל לא טוענת שהכול נמצא בהכרה אלא שאין הבחנה חזקה בין ההכרה לעולם. לכן במובן מסוים עמדה זו גם נושקת למטריאליזם נוקשה המעמיד את ההכרה על העולם החומרי. בעקבות כך נדמה כי החלוקה הקטגוריאלית לאידיאלים ומטריאליזם אינה לגמרי מתאימה לעמדה כגון זו המבקשת לטשטש את הגבול בין ההכרה לעולם ולא לעשות רדוקציה של העולם להכרה או להפך. [2] יש לציין כי לחומרים משני תודעה יכולות להיות גם תופעות לוואי פיזיות מזיקות בנוסף לבלבול הדומה לבלבול של חוויה רוחנית-דתית חזקה שנחוות ללא תשתית פילוסופית מספקת.