נו באמת!

על רכישת אמיתות בנוגע לעולם ולקיום/ ד”ר שלומי ששון בשורות הבאות נעשה סדר במקור הפילוסופי לוויכוחים הרבים המתגלעים בין חילוניים לדתיים, לסוגיהם השונים. נבקש כאן לחדד את ההבחנה בין החשיבה החילונית-רציונאליסטית לבין החשיבה האמונית-דתית, ובתוך הדברים נעסוק גם בחשיבה הרוחנית שאיננה רציונאלית לעומת התפיסה הרוחנית-רציונאלית (כן, יש חיה רוחנית כזאת). הפער נוגע לאופן ההתבוננות על העולם, לכלים לרכישת ידע, ולטענות ולקביעות של אנשים שונים ביחס לאמת ולמציאות. הפערים בין המבנה הקוגניטיבי המייצר טענות וקובע אמיתות שונות לגבי העולם מצויים בעיקרם בשדה הפילוסופי. ננסה לצלול מעט לתוך שדה זה, מבלי לחפור יתר על המידה. המהפכה הקוגניטיבית הפכה אותנו להומו-סאפיינס שאנחנו: האדם החושב, בעל הדמיון ויכולת הביטוי, ובעל תפיסה נרחבת על העולם ועל קיומו. ככל הנראה, כבר בימים אלה בסוואנה האדם החל לחפש ידע, משמעות, והבנה של הסובב אותנו ושל עצמנו. זהו צורך אנושי וטבעי. אך השאלה היא מהם הכלים הראויים והנכונים לעשות כן. ישנה שאלה מקדימה יותר בהתייחס לרכישת אמיתות על העולם: מהי אמת. נניח כרגע לאפשרויות הפילוסופית לפיהן כלל אין אמת. פשוט מכיוון שאי אפשר לעבוד ולהתקדם עם הגישות הללו הקרויות גישות דה-אונטולוגיות. נניח כעת שיש אמת, ישנן אמיתות, ישנן מציאויות כלשהן בעולם. כשאנחנו אומרים ‘אמת’, הכוונה היא לקביעה מסוימת לגבי העולם, קביעה המתלכדת עם הטבע, עם העולם. אין זו קביעה שהיא שגויה, אלא שהיא מייצגת נאמנה את המציאות ואת הטבע. המושג אמת שונה לא במעט כאשר נעשה בו שימוש בעולם האמוני-דתי. אנשי אמונה דתית אומרים למשל ה’ הוא אמת, או שעיקרי האמונה הם אמת, כוונתם היא שונה. עבור אנשי אמונה דתית המושג אמת מייצג דבר שונה, הוא מייצג את מה שהמאמינים רוצים לראותו כאמת, מייצג את מה שנחשב לטוב, או בקיצור גם את מה שאנחנו קובעים שהוא אמת, פשוט כי כך קבענו. הדבר הוא אמת כי אני אומר שהוא אמת. לא כך הם פני הדברים בפילוסופיה של המדע, המחייבת התלכדות עם הטבע והלימה עם מה שקיים, כדי לזכות בתעודה ובהגדרה של אמת. הדרך לשם היא ארוכה ומורכבת ומתבססת על מתודולוגיות שונות. היא איננה מתבססת על בחירה, מכיוון שאנחנו מחפשים את מה שקיים ולא את מה שאנחנו בוחרים בו. היא איננה מתבססת על הטוב, מכיוון שבטבע ישנם גם דברים שבעינינו הם רעים, כלומר בפרשנות שלנו (לפחות כאשר ניטשה לא באזור, שהרי לדידו הטוב והרע הן הלבשות לא טבעיות ולא רלוונטיות שהאדם בשיגיונותיו הוסיף לטבע). היא איננה מחפשת את מה שגורם לנו להרגיש נעים עם עצמנו, מכיוון שבטבע ובמציאות ישנם דברים שלא גורמים לחלקנו להרגיש נעים וטוב בבטן, אך הם עדיין קיימים והם מייצגים את האמת. אנחנו בעצם מדברים על מה שקרוי אונטולוגיה. האונטולוגיה היא תורת היש, תורת הקיים. היא שואלת מה קיים וישנו בטבע, מה שקיים באמת. הנחת היסוד האונטולוגית היא שישנה אמת לגבי העולם, בין אם אנו השגנו אותה כבר ובין אם לאו. ישנה אמת שאנחנו יכולים לצאת החוצה ולגלות אותה, או לפחות לשאוף ולנסות לעשות כן. בחיפוש שלנו אחר האמת, עלינו להבחין ולהבדיל בין אמירות או קביעות שונות שאנחנו עושים. ישנן קביעות בעלות אופי או מהות אונטולוגית, לעומת קביעות העוסקות במחשבה או תחושה המייצגת את מה שראוי בעינינו, את מה שנכון לנהוג לפיו, או את המוסר. קביעות שונות בנושאים של מה שראוי וטוב ומוסרי, הן קביעות אפשריות וראויות, על אחת כמה וכמה כאשר הן נעשות בתבונה (מבלי לעסוק כרגע בשאלה מהי תבונה). לא כל אמירה או קביעה שלנו עוסקת בקיים בטבע. למשל אנחנו יכולים לומר שראוי שאדם יהיה הומניסט, ראוי שישאף שגם לאחר יהיה טוב. זוהי אמירה וקביעה מוסרית לגיטימית, אף שיהיו שיאמרו שזוהי אמירה לא לגיטימית וישנם דברים אחרים החשובים יותר, כמו הקהילה, הקולקטיב, האמונה, עבודת האל וכד’. בכל מקרה, הקביעות האלה שונות מקביעות בעלות אופי אונטולוגי. למשל, לקבוע שכדור הארץ הוא שטוח, זוהי קביעה בעלת אופי אונטולוגי. היא עוסקת בטבע, ובמה שקיים, בעיניי אותו אדם שייקבע כן. לצד זאת, כמובן שזוהי קביעה שגויה. השאיפה שלנו היא שהקביעות האונטולוגיות שלנו לגבי העולם, תהיינה גם נכונות, שהאמת המתוארת בהן אכן תתלכד עם הטבע ועם העולם, עם מה שיש בטבע. להזכירכם, האונטולוגיה היא תורת היש. ראוי לו לאדם לחפש אחר אמת, ולא לחפש רק אחר מה שעושה לו טוב בבטן. על כן ראוי לו להבחין, כצעד ראשון והכרחי, בין קביעות בעלות מהות אונטולוגית לבין קביעות אחרות. אני מציע כאן למעשה קו תיחום בנוגע לרכישת אמיתות על העולם. מוכר קו התיחום של קארל פופר הפילוסוף של המדע, לפיו תיאוריה תיחשב למדעית רק כאשר היא מעמידה עצמה בסיכון של הפרכה, והוסיף גם שהמדע מתקדם באופן וודאי רק באמצעות הפרכות. קו התיחום המוצע כאן מתייחס לחקר ולהבנת העולם והקיום, אשר פתחנו ואמרנו שאלה הם בטבע האדם. הסיבה לנחיצותו של קו תיחום זה נובעת מכך שאף שזהו טבע האדם, רבים מאיתנו אינם מבינים את הדרך שעליהם לעבור כדי להשיג את המטרה הזאת. רובנו הולכים לאיבוד בדרך. קו תיחום זה הוא בין שני סוגי טענות או קביעות לגבי העולם: קביעות אונטולוגיות וקביעות הנחשבות למוסריות, רגשיות או רוחניות. השלב הבא, לאחר זיהוי קו תיחום זה, יהיה גילוי אחריות, שיקול דעת ותבונה בנוגע לאותן קביעות בעלות המהות האונטולוגית. האחריות היא בכך שהפצת הדעת לגבי העולם, והפצת האמיתות לגבי העולם תיעשה רק לאחר חקירה וניתוח אותה אמת כביכול, או גיבוש בסיס הוכחה שיתמוך באותה קביעה אונטולוגית. איננו מעלים על דעתנו חוקר חלל שייקבע כי בכוכב כלשהו ישנם חוצנים, מבלי שיספק לנו הוכחה מדעית לכך. לא נוכל להסתפק בתחושה שלו, או בחיבה המיוחדת שיש לו לאותו כוכב. טענתו היא בעלת מהות אונטולוגית ולכן היא מחייבת אחריות, חקירה והוכחה. אילו היה טוען שהכוכב הזה הוא יפה ונחמד בעיניו, היינו מניחים לו. זכותו לחשוב כך. קו התיחום שהוצע כאן אמור לחייב כל אדם חושב. רובנו נוהגים לפיו מבלי משים, באופן טבעי. כאשר אנו מביעים קביעה מוסרית כלשהי, ברור לכל שהיא מסתמכת על עולם הערכים שלנו, והדבר כאמור לגיטימי. כאשר אנו קובעים דבר מה לגבי הקיים בעולם, לגבי היש בטבע, אנחנו מסתמכים על חקירה וניתוח מדעיים, או לפחות על בר סמכא שנקט בחקירה וניתוח מעין זו. כאשר איננו בטוחים אנחנו מסייגים את הדברים. אנחנו מבחינים באופן טבעי בכך שחצינו קו תיחום כלשהו אותו אני מדגיש כאן. אנחנו ערים לכך שעברנו מתיאור של תחושה, רגש, או הבנה מוסרית כלשהי, לתיאור של מציאות ואמת בטבע. כך לגבי כל תחום, מלבד תחום האמונה-הדתית והחשיבה הרוחנית הא-רציונאלית, תחומים שמשום מה אנו מעניקים להם פטור מהאמור לעיל ונותנים להם הקלות והנחות לוגיות. למעשה, יש מבנים קוגניטיביים נוספים המקבלים מאיתנו פטורים מעין אלה, למשל חשיבה ולוגיקה אצל ילדים, או אצל מבוגרים הלוקים בהפרעה נפשית חמורה. למעשה קביעות אונטולוגיות, במילים אחרות, הן גם קביעות בעלות אופי מדעי. בהקשר זה, לא אחת אנשים מופתעים מהטענה הבאה: האמונה הדתית עוסקת בקביעות שונות על העולם כידוע, אך קביעות אלה הן בין השאר בעלות אופי מדעי. הבעיה היא שהן משוללות ומחוסרות כל הוכחה מדעית, אך הן עדיין בעלות אופי מדעי. עיקרי האמונה בדבר הבריאה, ההשגחה, השכר והעונש והעולם הבא, אינם עיקרים מוסריים, אלא עיקרים בעלי אופי מדעי-אונטולוגי. על כן עיקרים אלה מחייבים גם הוכחה מדעית מספקת. לא די בלפטור אותנו בתשובה שזהו עניין של אמונה. לא היינו פוטרים את אותו מדען חלל חובב החייזרים אילו היה אומר לנו שקביעתו מתבססת על אמונה. אמונה אפשרית באופן רציונאלי כאשר היא נוגעת לאמונות מוסריות, רגשיות וכו’, או אז לא נדרש להן הוכחה. ברגע שנחצה קו התיחום האונטולוגי, האמונה תחייב הוכחה מדעית-אונטולוגית. אם כן, על כל אדם חושב, הקם לטעון או לקבוע אמיתות אונטולוגיות כלשהן לגבי העולם, מוטלת חובת ההוכחה. כל אימת שקבעתי דבר מה בעל מהות אונטולוגית (כלומר חציתי את קו התיחום האונטולוגי), עליי לבדוק עצמי תחילה. עליי לשאול את עצמי האם הקביעה שלי נובעת מתחושה, מהתרשמות, מכך שהטענה מתיישבת עם עולם הערכים שלי ולכן היא מתאימה לי ועושה לי נעים בבטן, אולי משום שחונכתי כך, או שמא יש לומר נשטף מוחי באינדוקטרינציה כזאת או אחרת. עליי להיות ספקן וביקורתי כלפי עצמי. ייתכן שאותה קביעה אונטולוגית לא מתלכדת עם הטבע, ולכן היה עליי לסגת מאותה קביעה ולא לטעון אותה מלכתחילה. הדברים אינם מובנים מאליהם, רבים מבלבלים באותו משפט ומוהלים אמירה בעלת אופי מוסרי או רגשי, ביחד עם אמירה בעלת מהות אונטולוגית. אוזן חילונית-רציונאליסטית מיד חשה בצרימה נוכח שעטנז מחשבתי שכזה. דוגמה לערבוביה שכזאת תהיה משפט כגון: חשוב ומוסרי לנחם אבלים וזהו גם ציווי שקיבלנו מבורא עולם. אכן חשוב ומוסרי לנחם אבלים. עושים זאת באופן טבעי, תרבויות שונות ודתות שונות, גם חילוניים ואתיאיסטים יעשו כן באופן טבעי. אמפטיה היא אחת מההתפתחויות האבולוציוניות (אגב, לא רק אצל בני-אדם). זוהי קביעה מוסרית ברורה, לגיטימית ונכונה. אין כל סיבה לערער עליה. ההתנסות שלנו כאבלים וכמנחמים, שיקול הדעת והרגש שלנו, כל אלה מכוונים אותנו להבנה הטבעית שניחום אבלים הוא טוב, נחוץ וחשוב. בחלק השני של המשפט ובאמירה שזהו ציווי של בורא עולם, ישנם כבר מרכיבים והצהרות בעלות מהות אונטולוגית: לפיהם ישנו בורא לעולם, ולאותו בורא יש רצון ודרישה מאיתנו בני האדם והוא גם מביע את אותה ציפייה מאיתנו באמצעות ציווי: לנחם אבלים. הצרימה הרציונאליסטית מחריפה, מאחר שעבור אנשים רבים חיבור של משפט מעין זה מספק תחושה של הוכחה בדבר קיום בורא לעולם, רק מעצם כך שניחום אבלים הוא דבר טוב. לדידם, אם זה דבר טוב, וזה עושה לי ולקרובים ולמכרים שלי טוב, אזי זה גם יפה, ומכאן גם שזה מתלכד עם האמונה שחלקנו רוצים לבחור בה, שקיים בורא לעולם ושזו אחת מהציפיות שלו מאיתנו. אך אמרנו כבר שתחושה נעימה שיש לנו, ורצון שיש לנו לקבוע אמיתות כביכול, המתלכדות עם מערך האמונות שלנו, אינם מוכיחים אמת. בכל אלה אין מאומה כדי להפוך דבר לאמת, במובן של האמת האונטולוגית שהוסברה כאן. זאת ועוד, הקביעה שישנו בורא לעולם, והקביעות הרבות הנוספות הנגזרות מכך, הן קביעות שאינן רק בעלות מהות אונטולוגית, אלא גם בעלות אופי מדעי. להזכירכם מהות אונטולוגית וכך גם אופי מדעי, אינם מוכיחים שאותה קביעה היא גם אמת, אלא רק שהיא בעלת מהות העוסקת ביש שבטבע. הרחבנו זאת גם לטענות בעלות אופי מדעי, אף שיכול להיות שהן שגויות ואינן מתלכדות עם הטבע. במילים אחרות, קביעה מדעית מחייבת אומנם הוכחה מדעית. קביעה בעלת אופי מדעי מייצגת טענה שיש לי לגבי טבע הקיום והעולם, אבל היא איננה בהכרח קביעה מדעית, ואיננה בהכרח מוכחת מדעית. הקושי של רבים מהאתאיסטים והאגנוסטיקנים (נקרא להם בקצרה א”א) עם אופי החשיבה הדתי והאמוני, נובע בבסיסו מהאבחנה שהצעתי כאן, ומאותו קו תיחום בין קביעות מוסריות אפשריות וראויות (או שאינן), שהאדם יכול לגבש, ושראוי לו גם בהן להטיל ספק ולבחון אותן השכם והערב (וזוהי אגב צרימה נוספת בין שני סוגי החשיבה הללו, אך היריעה קצרה כאן מלדון גם בה), לבין קביעות בעלות מהות אונטולוגית ואופי מדעי. ברגע שאדם מאמין קובע שישנו בורא לעולם, וישנו שכר ועונש, והשגחה פרטית ועולם הבא וכו’, הוא למעשה קובע שהתרחשה אמת בטבע, התרחש אירוע בטבע ומתרחשים באופן רציף אירועים רבים בטבע. לפיו אנו, בני-האדם, לא רק חווים זאת, אלא ממש נמצאים תחת מנגנון אמיתי של שכר ועונש בין בורא העולם לבינינו. הקביעה שהוא מקיים איתנו השגחה פרטית – גם לה יש אופי מדעי. כך גם הקביעה שלעתים הוא גומל לנו, לא בעולם הזה אלא בעולם הבא, ועושה כן על-פי מפתח כלשהו שאינו ידוע לנו, שהרי נסתרות הן דרכי האל. כל האמירות האלה הן בעלות אופי מדעי, אך כאן גם מצויה הצרימה העזה של האדם הא”א, המצפה מיד מכל אדם חושב ובעל אחריות אישית, המתיימר לקבוע קביעות בעלות אופי ומהות מדעית ואונטולוגית, לספק גם הוכחה מדעית לאותה קביעה, או לפחות להודות בכנות, שברגע זה הוא הביע תחושה מסוימת שיש לו, עפ”י בחירה מסוימת שיש לו, ועל כן לצרף לאותה טענה הערת אזהרה, לא פחות. ראוי שתצורף הערת אזהרה האומרת משהו כמו: אין לי בסיס לקביעה זו, אינני יודע אם היא בכלל נכונה. או: אני מסתמך על תחושה שיש לי ואני מבין שאין זה מספיק, ושהתחושות שלנו מטעות אותנו ומתעתעות בנו. וגם: אני מסתמך על חינוך שקיבלתי, ואני יודע שאין זה מספק הוכחה וכו’. אותה קביעה בעלת מהות ואופי מדעי-אונטולוגי מחייבת אותנו במאמץ רב והיא איננה יכולה להתבסס על אמונה בלבד. התקדמות המין האנושי מחייבת ספקנות. החקירה המדעית, האקדמיה והמחקר המודרניים מושתתתים על הטלת הספק אליבא דה-דקארט. לעולם לא יוכל חוקר לקבוע דבר מה לגבי אופי ומהות הטבע מבלי להוכיח את דבריו. יש לכך כלים שונים, לא הכול נחקר במעבדה, אך גם ההבדל בין מחקר ראוי במדעי החברה לבין הבעת עמדה או דעה המבוססת על תחושה או התרשמות בלבד, הוא הבדל מהותי וקריטי. הסיבה להתפתחותן של אמונות שונות לגבי העולם קשורה במחסור שיש לאנושות בידע. במקום בו נגמרת הידיעה מתחילה האמונה זהו דבר ידוע שהובהר לנו ע”י ליאו שטראוס למשל, אך זוהי הבנה עתיקה שהפילוסופים היווניים כבר הנחילו לנו. הבנה זו מחייבת אותנו בחשדנות כלפי השלמת החסר שאנחנו מתהווים לזרז. אם תרצו, זהו איסור דחיקת הקץ החילוני-רציונאליסטי: אל לכם לדחוק את הקץ של הידיעה האנושית האונטולוגית, בטרם זו תוכח מדעית ברמה מספקת. בכל אימת שאני מביעים קביעה המתבססת על אמונה או תחושה שאיננה מוכחת, יש לגלות חשדנות וספקנות. במקום הכיתוב בס”ד על כל דף רענן, הייתי מציע לאנשי אמונה דתית כיתוב אחר, על כל טקסט אמוני דתי, אשר רובם ככולם רוויים בקביעות אונטולוגיות-מדעיות – ללא שמץ של הוכחה מדעית. הכיתוב שהייתי מציע במקום בס”ד, הוא במ”ל, כלומר: בלתי מוכח לעת-עתה. שלא לומר טל”ח – טעות לעולם חוזרת. אינני תמים ואינני מצפה זאת מאנשי אמונה דתית, המבקשים ומזמנים את האמונה, ומבלבלים בין אמת על טבע הקיום והעולם, לבין האמת כפי שהם רואים אותה, כמשהו טוב, או מספק, או מבוסס על סיפורים יפים ועל החינוך שקיבלו והם דבקים בה בכזו אדיקות (מישהו אמר תינוקות שנשבו). אילו היו מבחינים בין השניים, אילו היו מזהים את קו התיחום, היו מיד מסמנים כל טקסט בסימון במ”ל. כלומר, בעולם רציונאלי מקביל ולא במציאות כמו שלנו. לסיכום, טענתי היא שבשדה הפילוסופי הזה מצויה הצרימה המחשבתית העולה בשיחות וויכוחים בין חילוניים-רציונאליסטיים לבין מאמינים-דתיים. יש להדגיש ולומר למאמינים אלה: הישמרו לכם כאשר אתם קובעים אמיתות לגבי הטבע והקיום. קביעות אלה הן קביעות מדעיות המחייבות הוכחה מדעית. הוכחה מעין זו מחייבת מתודולוגיות חקירה שונות. הפילוסופיה של המדע לא עושה לנו הנחות בכך ומחייבת שימוש בכלים של האפיסטמולוגיה (תורת ההכרה), באפריוריזם, בפוסטריוריזם, באמפיריציזם, אובייקטיביזם, ובשיטות האיכותניות והכמותניות (למי שמעוניין אשלח מאמר נפרד שלי בנושא אפיסטמולוגיה וחקירה מדעית). בתוך הדברים נוסיף מספר מילים על רוחניות ועל מה שקרוי העידן החדש. ראשית יש להרגיע, אין כוונה לצלוף בכל גילוי רוחני אפשרי. הרוחניות בבסיסה היא חיפוש והקניית משמעויות לחוויות, להתרשמויות ולחושים שלנו. התרגשות משיר, מתוכן המילים ומההרמוניה המוזיקלית, הנם התעלות רוחנית. תחושת הארה בעקבות רעיון פילוסופי הנה התעלות רוחנית. כך גם התרגשות ממחווה אנושית או מקרבה רגשית כלפי אחר. כל אלה הם דוגמאות להתעלות רוחנית שניתן לכנותה רציונאלית. הסיבה לכך שהיא רוחנית-רציונאלית, היא שהיא במסגרת הטבע והיא חלק מהקטגוריה האימננטית, כלומר היא עוסקת במה שבתוך העולם, ובתוך הקיום. כל אלה שונים לבלי הכר מרוחניות הקשורה בקטגוריה טרנסנדנטלית, כלומר זו העוסקת בעל טבעי, במה שמחוץ לעולם ולטבע, לפחות זה המוכר לנו עד כה. דוגמה לכך היא הטענה שישנה יד מכוונת, שהיקום באופן רצוני מכוון אותנו ועושה בנו כרצונו, משל היה ווייז נסתר ועל טבעי, כזה שמזמן עבורנו פניות ימינה ושמאלה בחיינו, ומודיע לנו שהגענו ליעד כל אימת שהוא חש שזהו היעד הטוב ביותר עבורנו כרגע. הטוב ביותר. די לנו בכך כדי לעורר את חשדותינו כלפי תיאוריות אלה. המחזיקים בהן לעולם מאמינים שהווייז היקומי הזה רוצה בטובתנו, או לפחות מזמן לנו שיעור. אחד ההבדלים (ואין הרבה) בין הניו-אייג’ לבין הדתות הוא שרק לדתות יש שטן. לפחות בכך הדתות מתוחכמות יותר. גם כאן קו התיחום האונטולוגי נחוץ לטרמפיסט בגלקסיה של המשמעויות. ברגע שנקבעת טענה בעלת מהות אונטולוגית-מדעית יש להדליק נורה אדומה (לא נר וקטורת, אף שזה נחמד). קחו למשל מרידייאנים, הלא הם ערוצים אנרגטיים בגופנו, בעלי כיוון וזרימה, ופתחים המאפשרים ניקוז או משהו כזה, דרך צ’אקרות, עיניים שלישיות ואוזניים לכותל. כל אלה אינם אלא קביעות אונטולוגיות מדעיות. הן מתייחסות לגוף האדם, לגוף הפיזי. אף שמטרתן היא עניינים הקרויים אנרגטיים או רוחניים, אי אפשר להתעלם מכך שאין זכר למרידייאנים וצ’אקרות בצילומי רנטגן ואפילו ב- MRI. ייתכן שעוד תפותח טכנולוגיה שתוכיח את הדברים. או אז רבים יעלצו וייצאו במחולות לבושים בסארי, בלונגי ובעוד פריטי לבוש שלא אתיימר לבטא כאן. עד אז, טוב יעשו אם יחליפו את הלונגי בחלוקי מעבדה, ויעמלו לחקור ולהוכיח את טענותיהם האונטולוגיות. די היה אף אם היו מודים שהקביעות אינן מוכחות לעת עתה, וייתכן שהן דמיוניות, ושהם בוחרים במודע להחזיק בהן, משום שהן עושות להם טוב בחייהם, או כסוג של שעשוע או השראה, לגיטימי לחלוטין. עידן חדש אמרנו. על שום מה זהו עידן חדש? האם לא נקטו בני אדם בהיסטוריה האנושית לפתח אמונות שונות מסוג זה? האמת היא שאין חדש בעידן החדש. בכל מקרה, רכישת אמיתות בנוגע לעולם ולקיום היא עניין רציני ובעל השלכות מהותיות. היא גם מחייבת מסע ארוך, ואולי הצעד הראשון במסע מעין זה טמון בקו התיחום האונטולוגי, שרבים מדי אינם מודעים לקיומו. שלומי ששון הוא ד”ר לפילוסופיה פוליטית ויועץ פילוסופי אישי.