המדענים הראשונים: המילטים

הפילוסופיה מתחילה בנטורליזם - דחייה של העל-טבעי והאלים לטובת הבנת העולם כטבעי, והתעניינות במדע והנדסה במקום מיתולוגיה ודת. תַַַאלֶס איש מילֶטוּס1 (Thales of Miletus), בן המאה ה-6 לפנה”ס, נחשב לפילוסוף המערבי הראשון. עד לתאלס העולם הובן על ידי הסברים “אישיים”, כלומר הסברים המבוססים על האופי והאישיות של אלים ורוחות שונים. אם התרחשה רעידת אדמה, היה זה בשל אי הנחת של וולקן; אם הברק פגע במקדש, היה זה בשל כעסו של זאוס על כך שלא הוקרבו לו חיות טהורות כראוי; אם התרחש ליקוי חמה, הרי היה זה אות וסימן מהאלים. תאלס פיתח הסבר מסוג חדש – העולם, כך גרס, מורכב מדברים רבים, המתנהגים כל אחד על פי טבעו. כל המאורעות מתרחשים, איפה, בשל ההתנהגות של מרכיבי העולם על פי טבעם, ולא בשל רצון האלים ומצבי הרוח שלהם. כפי שהמים זורמים במורד כי זה טבעם, כך גם רעידת האדמה, פגיעת הברק או לקוי החמה מתרחשים באופן טבעי. להתרחשויות בעולם יש הסבר טבעי, לא פרסונלי. דרך נוספת לאפיין את ההסברים של תאלס וממשיכיו היא להציגם כהסברים “מכניים”. על פי הפילוסופים המילטים2 (ממשיכיו של תאלס), כל הדברים מורכבים מחלקים הפועלים זה על זה בצורה מכניסטית, על פי חוקיות פשוטה ומוגדרת, כמו בשעון מכני או מכונה. גישה זו עמדה בניגוד להשקפות שראו ב”חַיוּת” (“ויטאליות”) מאפיין יסודי של החיים, המניע ומכוון אותם למטרה מסוימת. הכוונה שכזו למטרה ידועה גם בשם “טלאולוגיה”, כך שאפשר לדבר על “השקפה טלאולוגית”. המכניזם הוא, במידה רבה, הרעיון המנחה של המדע המודרני - המדע תופס את המציאות כמכניסטית, במקום כטלאולוגית או ויטאלית. דוגמה טובה למהפכה המילטית נוגעת לליקוי החמה של שנת 585 לפנה”ס. לפני תאלס, בכל העולם פירשו את ליקוי החמה כמסר מהאלים וכאות לבאות. כך, למשל, כאשר התרחש ליקוי החמה בשנת 585 מעל שני צבאות לוחמים, סברו מפקדי הצבאות שזהו אות שהאלים אינם מרוצים מהמלחמה וחתמו על הסכם שלום. אחד מהישגיו המפורסמים של תאלס בעולם העתיק היה כשחישב וחזה מראש את ליקוי החמה הזה. יכולתו לחזות את הליקוי לא הייתה חריגה; בעידן זה כבר היה בידי האסטרונומים הבבלים די ידע כדי לצפות מתי יתרחש ליקוי חמה, ותאלס השתמש, ככל הנראה, בידע שלהם. אך הבבלים, כמו שאר העולם, עדיין חשבו על האירוע כסמל ואות. תאלס, לעומת זאת, היה הראשון שחזה מאורע שמימי המתרחש ללא כל קשר למעשי בני האדם. ליקוי החמה הוצג על ידו כהתרחשות טבעית, הנגרמת מתנועתם הטבעית והמכנית של הכוכבים ללא כל קשר למעשי בני האדם וללא השפעה על גורלם. באופן דומה, סיפק תאלס הסבר טבעי לרעידות אדמה: האדמה צפה על פני מים, כך שכאשר המים מרעידים את האדמה מתרחשות רעידות אדמה.

“כי הוא [תאליס] אמר שהארץ נשארת על-גבי המים ושטה כדוגמת סירה, וכאשר היא מתנדנדת משום תנועתם [של המים] אומרים שהיא “רועדת”.” — 15A11, סנקה, עיונים על הטבע ג 14

ניתן לראות את השפעת ההסברים שלו בדברי סוקרַטֶֶֶס בקומדיה “העננים” מאת אריסטופנס (המאה ה-4 לפנה”ס):

סוקרטס: זה בגלל שאלו [העננים] הם האלים היחידים; השאר הם אגדות בלבד. סטרפסידס: אך בשם האדמה! האין אבינו, זאוס האולימפי, אל? סוקרטס: זאוס! איזה זאוס! אתה משוגע? אין שום זאוס. סטרפסידס: מה אתה מדבר? מי גורם לגשם ליפול? השב לי על כך! סוקרטס: מה, הרי הם [העננים גורמים לכך], ואני אוכיח זאת. האם פעם ראית גשם היורד ללא עננים? שזאוס יגרום לגשם לרדת משמיים בהירים, ללא נוכחותם [של העננים]! סטרסידס: בשם אפולו! זהו נימוק חזק! אישית, אני תמיד חשבתי שזה זאוס המשתין לתוך מסננת. אך תגיד לי, מי משמיע את הרעש [הרעם], המפחיד אותי כל כך? סוקרטס: אלו [העננים], כאשר הם מתגלגלים אחד על גבי השני. סטרפסידס: אך איך זה יכול להיות, הו האמיץ באדם? סוקרטס: מאחר שהם מלאים במים, והם מוכרחים לנוע הלאה, הם בהכרח נקווים לכדי גשם, שהרי הם מלאים בלחות מהמקומות שבהם הם ריחפו; ולכן הם מתנגשים זה בזה בכבדות ונבקעים ברעש גדול. סטרפסידס: אבל האין זה זאוס המכריח אותם לנוע? סוקרטס: לא ולא; זוהי המערבולת אשר בשמים. סטרפסידס: המערבולת! הא! לא ידעתי זאת. אז נראה שאין קיום לזאוס, והמערבולת היא השולטת במקומו? …

רוב הסבריו של תאלס היו שגויים, ולא בכדי. התאוריות של המילטים, וכן של פילוסופים יוונים מאוחרים יותר, נסמכו על הניסיון אבל לא בצורה שיטתית. הם השתמשו באנקדוטה, לא בדאטה. לרוב, הפילוסופים היוונים יצאו מתוך תצפיות מסוימות על העולם הטבעי, ועל בסיסן הגו תאוריה על מבנה המציאות ואופן פעולתה. מלבד מקרים בודדים, הן עבור המילטים והן עבור ממשיכיהם תצפיות אלו היו לקוחות מחיי היום-יום, ולא מניסויים מכוונים ושיטתיים3. הפילוסופים היוונים הכירו בחשיבות של דוגמאות נגד, ופילוסופים אחרים העלו פעמים רבות דוגמאות-נגד להתעמתות עם רעיונות קודמיהם; אך הם מעולם לא עסקו בבדיקה שיטתית של תיאוריה, ולא ביססו תיאוריה באופן שיטתי. התיאוריות שלהם היו גם רובן ככולן תאוּריות (כלומר הן תיארו את הקיים באופן איכותי) ולא כמותיות (כלומר, הן לא סיפקו תיאור מתמטי מדויק), ולא נערך שום ניסיון לגזור תחזיות כמותיות ולהשוות אותן למציאות. אך אין בכך כדי להמעיט במהפכה המחשבתית שהניעו המילטים! זו הייתה הפעם הראשונה שמלומדים החלו לחשוב על המציאות על בסיס ראיות, במקום על בסיס המסורת או הרהורי ליבם. הם היו אלו שביקשו לראשונה להבין את העולם בצורה רציונלית. הם קיבלו דעות על סמך התאמתן לתצפיות ודחו אחרות על סמך פגמים בהגיון הפנימי שלהן, במקום להסתמך על התגלות אלוהית או סמכות דתית. זוהי מהפכה אדירה, שהניעה את כל הפרויקט המדעי – גם אם המילטים, ושאר הפילוסופים היווניים, מעולם לא הגיעו לחשיבה מדעית מלאה וסדורה. בנוסף לתצפיות אנקדוטליות, ההסברים של האסכולה המילטית התבססו על יסוד נוסף: אמונות מטאפיזיות4, פילוסופיות, מסוימות. העיקרית שבהן הייתה התפיסה שיש סדר בדברים, שהאמת לגבי כל דבר ביקום נובעת מהכרח רציונלי שהיה, עבורם, גם הכרח פיזיקלי. המינוח הטוב ביותר למונח זה הוא, ככל הנראה, ה”ראשית” (ביוונית, arche). עבור המילטים, הראשית הייתה העיקרון הרציונלי היסודי שבבסיס היש - כל הקיים. הראשית היא חוקי הטבע השולטים בחומר, ושעל פיהם הוא מתנהג, וגם ההכרח שהוא יתנהג לפיהם. הראשית היא ההסבר הראשוני לכל, המקור לכל הקיים, הקרקע שממנו היש צומח, הראשית בזמן שממנה הכל נובע. למילטים לא היה מושג של משהו לא חומרי, והראשית שלהם לא הייתה לפיכך חסרת גוף אלא נתפסה כחומר הבראשיתי שממנו נוצר היש. אך הראשית לא נעלמת, אלא קיימת לעולם בחומר, שכן הכל עדיין מתנהל לפי החיוב הרציונלי. לכן, כל החומר היה עבור המילטים רק אופנים שונים של אותו חומר בסיסי - החומר הבראשיתי המהווה גם את העיקרון הרציונלי שהוא ה”ראשית”. אשר על כן, האמינו המילטים שכל הדברים הם ביסודם דבר אחד, אותו החומר הבראשיתי. עבור תאלס, למשל, כל הדברים היו עשויים ממים. ייתכן שהוא ידע כי הקרח, המים כנוזל, ואדי מים הם כולם מצבי צבירה של מים, וחשב שבאופן דומה המים במצבים שונים מרכיבים את כל הקיים. מנגד, אַנַאקְסִימֶֶנֶס (Anaximenes, בן המאה ה-4) הציע שכל הדברים עשויים מאוויר:

“אנאקסימנס… אומר גם שהטבע היסודי הוא אחד ואינסופי… אך אינו בלתי-מוגדר כפי שאנאקסימאנדר אמר אלא הוא מסוים, שכן הוא מזהה אותו עם האוויר; והוא שונה בטבע הגשמי שלו בצפיפותו ומידתו. כשהוא נעשה דליל יותר הוא נהיה אש; כאשר הוא מתעבה הוא נהיה רוח, אז ענן, אז (כשהוא מתעבה עוד יותר) מים, אז אדמה, ואז אבנים; וכל השאר נוצר מתוך אלו.” – תאוספרזוס, ציטוט מובא על ידי סימפליקיוס ב”הערות על הפיזיקה של אריסטו”.

כפי שמרמז הכתוב, אַנַאקְְסִימַאנְדֶֶר (Anaximander), מורו של אנאקסימנס, קרא לראשית “הבלתי מוגבל” (apeiron)5. הוא טען כי אילו הייתה הראשית סופית, הרי שהייתה כלה ונגמרת עם הזמן. לכן האמין אנאקסימאנדר שהראשית היא בלתי-מוגבלת, אינסופית. היא גם אינה מהווה, לשיטתו, יסוד אחד, אלא היא בלתי מוגדרת. ממנה הכל נוצר, כלה בסופו של דבר, וחוזר אליה. הציטוט היחיד שנשאר לנו מאנאקסימאנדר מדבר על כך:

“המקור של כל הדברים, ממנו גם כלותם, בהתאם להכרח. שכן הם משיבים זה לזה כגמולם, עבור אי-הצדק, בהתאם למצוות הזמן” – סימפליקיוס [תרגום חופשי]

אם זה נשמע דומה לאלוהים: משהו בלתי-מוגבל, שלא נברא ושהוא הראשית, היסוד והחיוב הרציונלי לכל הדברים, זה לא במקרה. התפיסה המילטית תמשיך ותתגלגל לאורך ההיסטוריה אל התיאולוגיה העכשווית. אך מלבד העובדה שהראשית היא גשמית, יש הבדל מהותי בינה ובין האל המונותאיסטי: הראשית המילטית אינה שכלית. היא אינה חושבת כלל, ואינה טובה או רעה. לכן היא גם אינה מתגלה ואינה מצווה. היא התבנית והחיוב התבוני שמאחורי כל הקיום, וזאת בניגוד לישות האלוהית - מעין אדם-על המצווה על אנשים או יוצר דתות. ניתן למצוא הד לתפיסה המילטית בתפיסה הדתית של אלברט איינשטיין:

“לא מצאתי ביטוי טוב יותר מאשר ‘דתי’ לאמון בטבעה הרציונלי של המציאות אשר הוא, לפחות במידת מה, נגיש לתבונה האנושית.” “מנקודת המבט של כומר ישועי אני, כמובן, ותמיד הייתי אתיאיסט. … זה תמיד מטעה להשתמש במושגים אנתרופומורפיים כאשר אנו עוסקים בדברים שמעל התחום האנושי – אלו אנלוגיות ילדותיות. עלינו להעריך בצניעות את היופי ההרמוני במבנה העולם, במידה שאנו יכולים לתפוס אותו, וזה הכול.” – אלברט איינשטיין

התפיסה המילטית מכילה לא רק דחייה של הסברים דתיים או מיתולוגיים לתופעות הטבע, אלא אף את דחיית קיומם של האלים היווניים המסורתיים (כמו גם את האל המונותאיסטי). המילטים, כמו שאר היוונים הקדמונים, תפסו את ה”אלוהי” בעיקר כמה שהוא נצחי ומושלם, ובתפיסה המילטית תכונות אלו שייכות לראשית ולא לאלים. אם באלים עסקינן, ראוי להבהיר ציטוט מבלבל של תאלס:

“תאלס חשב שכל הדברים מלאים באלים” - אריסטו

על מה מדבר כאן אריסטו? יש מאחורי הציטוט הזה סיפור מוזר הקשור בענבר ונשמות. תאלס ידע על כך שאבן-מגנט, או ענבר משופשף, יכולים להזיז שבבי ברזל. הוא ייחס את היכולת לגרום לתזוזה לחיים בכלל ובפרט לנשמה, ולכן הגיע למסקנה שהמגנט הוא בעל נשמה; ומכאן, שכל החומר הוא בעל נשמה.

“אריסטו והיפיאס [פילוסוף בן זמנו של סוקרטס] מצהירים כי, בנמקו זאת מהמגנט והענבר, הוא [תאלס] שִייך נשמה או חיים אפילו לעצמים דוממים.” – דיוגנס לארטיוס

לא ידוע הרבה על השקפותיו של תאלס בנושא, אך נראה שהוא האמין שלכל הגופים יש נשמה – שהיא הן היכולת להרגיש, לחוות חיים פנימיים, והן היכולת להשפיע על גופים אחרים. אז מה לכך ולטענה שהכל מלא באלים? נראה שסופרים מאוחרים יותר חשבו על הנשמה כאלוהית, ולכן שייכו לתאלס את האמירה הזו. תאלס לא האמין בקיום האלים, ובוודאי לא סבר שכל העולם מלא באלים. ההשקפה המילטית דוחה את קיום האלים היווניים, כמו גם את האל המונותאיסטי. [1] מילטוס הייתה עיר יוונית במערב אסיה הקטנה (אנטוליה) - טורקיה של ימנו. תאלס גדל ופעל בעיר זו, אם כי היה כנראה ממוצא פיניקי (לבנוני), והשתמש רבות במתמטיקה ואסטרונומיה של בבל ומצרים. תלמידיו וממשיכיו המשיכו לפעול בעיר מילטוס. לעתים משויכים למסורת זו גם פילוסופים יווניים מחוץ לה. [2] יש שלושה פילוסופים מילטים עיקריים: תאלס, תלמידו אנאקסימאנדר, ותלמידו שלו - אנאקסימנס. [3] יוצא דופן חשוב כאן הוא אריסטו, שכן ערך מספר תצפיות בנסיבות מלאכותיות, וכן תלמי שערך ניסוי מבוקר ושיטתי בשבירת קרני אור. אך אפילו שני הוגים חשובים אלו לא השתמשו בשיטה זו בעיקר עבודתם. [4] “מטאפיזיקה” - השם שניתן לנושא של הספר של אריסטו שבא אחרי הספר על הפיזיקה (“מטא” זה “אחרי” או “מעבר”). הספר עסק בדברים הכלליים שאפשר להגיד על המציאות והדברים המרכיבים את המציאות מעצם העובדה שהיא קיימת ושיש בה מגוון ושינוי, בלי קשר לממצאים המדעיים אודותיה. [5] אנאקסימאנדר היה גם הראשון לקרוא לה ראשית (arche), אבל המושג של הבלתי-מוגבל (apeiron) חשוב יותר להבנת הגותו.