הייתכן שאלים מענישים ויודעי-כל תרמו להתפשטות החברה האנושית?
מאמר מאת בנג’מין פורזיצקי | עמית מחקר במרכז לחקר האבולוציה, ההכרה והתרבות האנושית, אוניברסיטת קולומביה הבריטית בקנדה
הופיע במגזין (https://theconversation.com/how-punitive-omniscient-gods-may-have-encouraged-the-expansion-of-human-society-54275). תרגום: שלמה אדם
במשך עיקר ההיסטוריה האבולוציונית, היוו הקבוצות האנושיות קהילות קטנות שקיימו קשרים פנימיים הדוקים. במידה רבה, רק לאחרונה החלו קבוצות אנושיות מסוימות להתפתח לחברות רחבות-ההיקף המוכרות לנו, לרבות רשתות הסחר הנרחבות ויחסי הגומלין ביניהן. אזורים עירוניים בארם-נהריים, למשל, התפתחו לפני 5,000 שנה. רבים בכל העולם מנהלים כיום מגעים עם המוני אלמונים כעניין יומיומי, בין אם באמצעות מסחר ובין אם ברכישת סחורות במקוון. כיצד זה אירעה צמיחה דרמטית זו?
לאמיתו של דבר, לגורמים רבים חלק בכך. החקלאות, לדוגמה, סיפקה משאבים שיכלו לכלכל רבים יותר. עם זאת, בשנים האחרונות מצטברות ראיות לכך שהאמונות הדתיות הגבירו את נכונותנו ויכולתנו לעסוק בפעילות הוגנת ושיתופית עם בני-אדם אלמוניים ואקראיים רבים. רמת שיתוף זו יכולה לשמש ליצירת רשתות חברתיות וחברות גדולות יותר, ומאידך, בכוחה להביא אנשים לכך שיעסקו במשותף באלימות ובסכסוכים.
צוות האתנרופולוגים והפסיכולוגים שלנו החליט לחקור בדרך של ניסוי, כיצד האמונות באלים, במיוחד אותם אלים המייחסים חשיבות לאופן ההתייחסות שלנו בין איש לזולתו, ואשר מענישים אותנו על התנהגות לא-מוסרית, תרמו אולי להתפשטות שיתופי הפעולה שלנו. בדקנו את ההנחה הזאת בשמונה חברות שונות בכל העולם כדי לראות אם ייתכן שאמונות דתיות אכן תרמו להרחבת אופקיו של המין האנושי.
עד כמה הבודהה של רפוקבליקת טיווה מטריד עצמו במעשי האדם?
אילו מין אלים פוקחים עלינו עין?
החוקרים בחנו את הזיקה שבין האלים ה”מוסרניים” – אלה שאיכפת להם כיצד אנו מתייחסים זה לזה – לבין שיתוף הפעולה בין חברות אנושיות וגודלן. מחקר זה ממשיך למצוא זיקה הדוקה בין האמונה באלוהויות כאלה לבין המורכבות החברתית. למשל, היוונים הקדמונים נשבעו ככל הנראה באל זאוס, והומרוס מייחס לו באיליאדה את הדאגה לצדק. לצד פולחן שלל האלים שלהם, היוונים חיו כמובן גם במערכת חברתית מורכבת ורבת קשרים פנימיים.
מחקרים נסיוניים עדכניים קובעים שאפשר שאלים מטילי עונשים, מוסרניים ויודעי-כל ריסנו את רגש האנוכיות, משום שהם עוררו את ההרגשה שיש מי שצופה, ואת החשש מעונש בגין הפרת הכללים. מחקרים חוצי-תרבויות שנעזרו בנתונים היסטוריים או בנתוני סקרים מצאו גם הם זיקה זו. אולם עד כה, איש לא חקר ישירות את הזיקה שבין אלים כאלה ואחרים לבין רגש האנוכיות בשיטות נסיוניות עם משתתפים ממגוון תרבויות, כמו במחקר שלנו.
ראשית כל ביקשנו לקבוע מהו אל מוסרני באתרי המחקר השונים שלנו, אשר הקיפו תרבויות מגוונות כמו ההַדזָה הלָקַטים בטנזניה, ילידי פיג’י מאיי יאוואסה ואנשי דרום-סיביר מרפובליקת טיבָה. בראיונות הראשוניים הצגנו שאלות בנוגע לאלים שהאנשים מכירים והאם לאותם אלים איכפת מענייני מוסר כמו גנבה ורמייה. השתמשנו בנתונים אלה כרקע עבור חלקו הבא של המחקר.
יותר עבורי ופחות עבורך?
בשלב הבא ערכנו משחק ניסוי כלכלי שמדד הפרה של כללים. וכך התנהל המשחק:
המשתתפים יושבים ולפניהם שני ספלים, 30 מטבעות וקוביה. ספל אחד מיועד לאדם אחד וספל שני לאדם שני. השחקנים אמורים להחליט לאיזה ספל יכניסו מטבע. הם מגלגלים את הקוביה. אם היא מראה צבע מסוים – לבן, נניח – הם אמורים להכניס מטבע לספל עליו חשבו. אם הקוביה מראה צבע אחר אדום, נניח – הם אמורים להכניס מטבע לספל האחר.
כשהספל האחד הוקצה לשחקן אחד והשני הוקצה לאדם אקראי מכפר מרוחק, מרבית הסיכויים היו שהשחקנים יעדיפו את הספל שלהם, משום שכך יזכו לצאת עם כל מה שיש בו.
הסיכוי להכניס מטבע לספל זה או זה הוא של 50 אחוז; כלומר, אם כולם מצייתים לכללים. אבל היות שהשחקנים משחקים מבלי שמישהו צופה בהם, הם יכולים להניח כמה מטבעות שירצו בכל ספל שירצו, והם אכן נוהגים כך.
בניסוי שלנו, המשתתפים שיחקו בשני משחקים; במשחק הראשון הוקצה ספל אחד לשחקן אחד, והשני – למישהו שחולק איתו את אמונותיו ומנהגיו אך מתגורר בעיירה או כפר מרוחקים מבחינה גיאוגרפית. הציפייה שלנו היא שעל פי רוב אנשים יעדיפו את הספל שלהם, משום שכך יזכו לצאת עם כל הכסף שהוכנס לתוכו. במלים אחרות, סביר יותר שאנשים יפרו את הכללים כדי לתת לעצמם יותר כסף.
במשחק השני הוקצה הספל האחד לאדם אלמוני מהקהילה המקומית של המשתתפים, והשני – לאדם אלמוני מאזור מרוחק, אשר חולק, שוב, את אותן האמונות והמנהגים עם האדם הראשון. ציפינו שאנשים ייטו יותר להניח מטבעות בספל של חבר בקהילתם מאשר בזה של אדם מהאזור המרוחק.
בסופו של דבר חילקנו את הכסף למשתתפים הנכונים, והם ידעו שכך נעשה.
האם ההתמסרות לשיווה מקדמת הוגנות ושיתוף-פעולה?
אמונות דתיות ויחס הוגן כלפי אחרים
לאחר שהמשחקים שוחקו, הצגנו למשתתפים מספר שאלות שנועדו להבין מה לדעתם חשוב בעיני האלים שלהם, האם אלים אלה מענישים על התנהגות לא-מוסרית והאם אלים אלה יודעים מהם מחשבותיו ומעשיו של האדם. זה איפשר לנו לקשר בין נתוני הניסוי לבין אמונותיהם של האנשים.
ממחקרים קודמים כבר ידענו שהמחוייבות לאלים מוסרניים, מענישים ויודעי-כל מרסנת התנהגות אנוכית. אבל באיזו מידה? צפינו שאנשים שמאפיינים כך את האלים שלהם ישחקו במשחק בצורה הוגנת יותר, מאשר מי שאליהם מטילים פחות עונשים ולא יודעים הרבה על מעשי האדם.
וזה בדיוק מה שמצאנו: אלה שאמרו שהאלים שלהם אינם מענישים או אינם יודעים הרבה על התנהגות האדם נטו יותר להכניס מטבעות לספליהם ולספלי אנשים מקהילתם.
לפי התוצאות, ייתכן שאמונות דתיות מסוימות תרמו ליציבותו של המסחר המתרחב, למיתון הקונפליקטים בקרב מאמיני אותה דת ולתיאום בין מאמיני אותה דת במהלך עימות עם אנשים מבחוץ. ייתכן שהאמונה באל מוסרני ומעניש סייעה לאנשים להתגבר על התנהגות אנוכית ולשתף פעולה בהגינות עם אנשים ממחוזות מרוחקים יותר, ובכך להניח את היסודות לרשתות חברתיות גדולות יותר.
בנוסף, הממצאים שלנו מסבירים חלקית מדוע שלטו בעולם דתות מסוימות; כיבושים, אלימות והמרת-דת מחייבים כולם דרגות קיצוניות של תיאום ושיתוף-פעולה. ואכן, הנצרות והאיסלם במיוחד הרבו להטיף לאמונה באלוהות מוסרנית, מענישה ויודעת-כל, והמסורות הללו התפשטו בעולם כולו.
הרבה שאלות חשובות נותרו פתוחות. למשל, מהו היקפו של אפקט זה? האם אנשים ייטו לשתף פעולה גם עם אחרים בעלי אמונה דתית שונה? ומה באשר לכל יתר האלים שאופיינו ככאלה שלא איכפת להם כיצד אנו מתייחסים איש לזולתו? האם הם מעודדים לכידות אנושית למטרות אחרות?
יש מחקרים שקובעים שהדת מתייחסת להרבה בעיות אחרות, כגון חלוקה וניהול של משאבים. אבל נותרו עוד הרבה חידות באשר לתפקידה של הדת באבולוציה האנושית. ההתבוננות במגוון הדתי עלי-אדמות מעולם לא היתה צורך דוחק יותר.