האם היטלר היה אתאיסט?

אחת ההתקפות הנשנות על מה שקרוי “אקטיביזם חילוני/ אתאיסטי” היא שמדובר בסוג של של דת חדשה. ההנחה היא שאתאיסטים אקטיביסטים מנסים להשפיע, בצורה זו או אחרת, על אמונתם של אנשים איתם הם מגיעים במגע. החשש הוא שאתאיסט אקטיביסט ירצה להפיץ את ה”דת” שלו, בדומה לחסידי חב”ד המחכים בפתחי מרכזי קניות ובתי ספר ומנסים לשכנע עוברי אורח להניח תפילין או לברך על לולב. המומרים לדת האתאיזם יאמצו, כביכול, כנגד רצונם, מנהגים ופולחנים השונים מהדת המקורית שלהם. ההתקפה השנייה בתור היא שהאתאיזם אחראי, לכאורה, לזוועות הנוראיות ביותר שהתרחשו בהיסטוריה האנושית – השואה, הפשיזם, הסטליניזם ונגזרותיהם. מאמר זה, אם כן, יתפוס שתי ציפורים במכה אחת, ויראה שהאתאיזם אינו, ולא יוכל להיחשב, כדת, ובנוסף, שלא ניתן לראות באתאיזם כגורם מניע לזוועות שהתרחשו במאה העשרים. מהי דת? מכיוון שהדת היא תופעה רחבת היקף בתרבות האנושית צריך לצייר קו המקיף תופעות רבות ביותר על מנת להגדירה, ועדיין יהיו תופעות דתיות שיחרגו מהגדרתנו. אך אם נהיה זהירים בהגדרה, נוכל להתחיל בכך שדת היא התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת דוקטרינה – מכלול חוקים, ציוויים, דוגמות, השקפות, אמונות ועקרונות. אדם המזהה את עצמו עם דת מסוימת בדרך כלל יחלוק חלק, אם לא את כל, עיקרי הדוקטרינה של הדת אליה הוא משתייך. הדת כוללת דוקטרינה, אך אדם יכול להאמין באמונות הללו, או לקיים חוקים של דת מסוימת, גם אם הוא לא מחשיב את עצמו כחלק ממנה. לצורך העניין, בעשרת הדיברות כתוב “כבד את אביך ואת אמך”. אדם שחי במרכז סין, יכול לחיות על פי עקרון זה, בין אם בצורה מודעת או שלא, מבלי שיהיו לו זיקה או מידע על יהדות או על הדתות האברהמיות בכלל. קיום מצווה “כבד את אביך ואת אמך” לא יהפוך את אותו האדם ליהודי. הדבר נכון גם בכיוון ההופכי. אנשים רבים מחשיבים עצמם כיהודים, אשר לא מקיימים את המצוות הכלולות בהלכה היהודית. בישראל ישנו ציבור גדול של אנשים המחשיבים עצמם כשומרי מסורת אשר נוהגים לנסוע בשבתות, לא מפרידים בצורה קפדנית בין בשר לחלב, וכדומה. היהדות היא דת המדגישה את החשיבות של המעשה – קיום המצוות, ובניגוד לאסלאם, מקנה חשיבות פחותה לאמונתו של האדם ולהצהרותיו לגביה. באסלאם מספיק שאדם יכריז מול אדם כלשהו שהוא מקבל שאללה הוא האל היחיד ושמוחמד הוא שליחו והוא מיד נחשב כמוסלמי. לכן אין זה מפתיע שאחוז נכבד מאוד מאלו המקיימים אורח חיים חרדי, איבדו סעיף אחד, גם אם מרכזי, ברשימת האמונות שכלולה בדוקטרינה הדתית היהודית – האמונה בקיומו של האל. אכן, סקרים מראים שההיבט הכי משמעותי בהימנעות של אנשים מלצאת מהדת אליה היא משתייכים הוא ההיבט החברתי, ולא האמוני. מה יותר אנושי מלפחד לאבד את הקשר עם המשפחה שלך והסביבה החברתית בה גדלת? יראה זו דוחפת אנשים ליישר קו עם כל דרישה טקסית או הצהרה בנוגע לאמונתם וכך להישאר חלק מהקהילה הדתית אליה נולדו או הצטרפו. מה אנחנו למדים מכך? העובדה שאדם מאמין או לא מאמין בקיומו של אל לא בהכרח קשורה להווייתו הדתית ולאורח חייו. אז מהי העמדה האתאיסטית? אתאיזם משמעו נקיטת עמדה כלפי קיומו של האל. ספציפית, זו העמדה שגורסת שהאל אינו קיים או למצער שאין כל ראיה לקיומו. אתאיזם כשלעצמו אינו מהווה מכלול של אמונות. השם עצמו אומר שמדובר בנקיטת עמדה אחת ויחידה, ולא מרמז על קשר למכלול נלווה של אמונות. אכן יש קורלציה גבוהה בין אתאיזם להומניזם, או אתאיזם לרציונליזם, אך אל לנו לבלבל בין שכיחות ההצלבה בין אתאיזם להומניזם לכך שאתאיזם “מכיל” כביכול הומניזם או ההפך. למעשה, אתאיזם הייתה עמדה תיאולוגית מקובלת במספר תרבויות קדומות. אפשר למצוא מגוון פילוסופים ביוון העתיקה שהביעו עמדה אתאיסטית. היה זה קסנופנס שלגלג על אמונה באלים באומרו שאם לפרות ולסוסים היו ידיים אז סוסים היו מציירים את האלים בדמויות סוסים, ופרות היו מציירות אותם כפרות. דתות מזרחיות נוספות היו בעלות גישה אגנוסטית לקיומם של האלים. בבודהיזם, ג’ייניזם וטאואיזם ההתמקדות היא במציאת הדרך הראויה לאדם לחיות את חייו ללא התייחסות לחובות כלפי אלים כאלו או אחרים. גם בהינדואיזם, למרות מהותה הפוליתאיסטית, העמדה האתאיסטית היינה מקובלת ומאוזכרת בכתבים קנוניים רבים. מסורתית לא הייתה כל סתירה פנימית להגדיר עצמך כהינדואי-אתאיסט, מכיוון שלהיות הינדואי אומר בעיקר לקבל את סמכותם של כתבי הריג-ודה, ללא חובה להאמין בקיומם של אלים כאלו ואחרים. אנחנו רואים, אם כך, שגם לאורך ההיסטוריה, וגם כיום, אדם יכול להיות אדם דתי כלפי חוץ ואתאיסט בליבו פנימה. דבר זה כשלעצמו מנוגד לרעיון שאתאיזם הוא דת נפרדת, או שאתאיסטים שואפים לכונן דת. אז למה רומזת הטענה שהאתאיסטים הם דת חדשה, או שהם מנסים ליצור דת חדשה? טענתי המרכזית היא שהאמירה שאתאיסטים רוצים ליצור דת חדשה היא למעשה טענה שקרית ומבולבלת. מעבר לכך שזו האשמת כזב שפלה ומסוכנת, היא מסמנת את האתאיסטים כמטרה לתקיפה של פונדמנטליסטים דתיים, כאלו המוכנים לקפד את ראשם של כל אלו אשר לכאורה רוצים לתקוף את דתם. למעשה, אתאיסטים רבים לא בוחרים להיות אתאיסטים בגלל שהם רוצים להשתייך לקבוצה מסוימת. נקודת ההתחלה נפוצה להתחברות לגישה האתאיסטית היא כאשר אנשים מצליחים לחשוב בצורה ביקורתית על האמונה באל, ומציבים את מה שידוע להם מול מה שנטען בדתות לגבי קיומם של אלים כאלו או אחרים. הנתיב לעבר אתאיזם הוא רציונליות והצמדות לראיות. בנוסף, קיים אבסורד תהומי בטענה שאתאיזם שואף למצב את עצמו כדת. הטוענים שאתאיזם הוא דת חדשה אומרים למעשה שאין זו יציאה מהדת, אלא למעשה מעבר מדת אחת לדת אחרת. אם דת זה דבר חיובי, מה כל כך שלילי לעבור בין דת אחת לאחרת? ואם כניסה לדת זה דבר כל כך שלילי, למה להיצמד מלכתחילה לדת כזו או אחרת? “אבל, אבל היטלר וסטלין היו אתאיסטים!” אך מה קורה כשהטיעונים שהאתאיזם הוא דת מתגלים כלא אפקטיביים, ואין בכוחם להסית את האתאיסט לדרך הישר, ולהסלילו לאמונה שלמה בקיומו של נפטון, וישנו, או יהוה? או אז אפשר לשלוף את הטענה כאילו האתאיזם אחראי לזוועות הגדולות של המאה העשרים: היטלר והנאציזם, סטאלין, רצח העם בקמבודיה, ומה לא. הכשל שטיעונים אלו נופלים בו הוא “טיעון טו-קווקווה” (Tu-quoque), או “גם אתה!”. המשמיעים טיעון מסוג זה אומרים למעשה שלא רק הדתות אחראיות לזוועות לאורך ההיסטוריה, אלא שיש גם משטרים אתאיסטים שגרמו לזוועות. המסר החבוי הוא שבני אדם לא יכולים להיות מוסריים ללא יד מכוונת מלמעלה, אשר מבטיחה לנו נצח בגיהינום אם לא נעקוב בדקדקנות אחר המצוות והחוקים שהיא הנחילה לנו. הטענה שהיטלר היה אתאיסט, והמשטר הנאצי היה משטר אתאיסטי, היינה שגויה מהיסוד. היטלר היה נוצרי קתולי. הוא הוטבל בכנסיה בעיירה בראונאו אם אין בה נולד, ומעולם לא הכחיש את השתייכותו לדת הנוצרית קתולית, או ביטל את חברותו בכנסייה הקתולית. היה זה היטלר שכתב בספרו מיין קאמפף: “את העבודה שישו התחיל בהכחדת היהודים אני אסיים”. אפשר למצוא מאות התייחסויות להשראתו הדתית של היטלר במשימתו למגר את הדת היהודית ולהכחיד את היהודים, הפזורות בספריו ובנאומים מתועדים רבים. אולי העובדה שעל חגורותיהם של חיילים נאציים היה כתוב “אלוהים איתנו” (Gott mit uns) חומקת מתודעתם של אלו הקושרים בין האתאיזם לזוועת הנאציזם. בניגוד להיטלר, סטאלין היה אכן אתאיסט מוצהר בבגרותו. אם נשים בצד את העובדה שסטאלין גדל וחונך כנוצרי, ואף הוכשר להיות כומר בסמינר בגרוזיה, עלינו אכן לשאול האם האתאיזם צריך לגונן על עצמו למול הזוועות שבוצעו תחת משטרו של סטאלין? כאן אנחנו יורדים לשלב עמוק יותר בהבנה מדוע טענות כמו “אבל סטאלין היה אתאיסט” אינן טענות תקפות נגד אתאיזם. כפי שטענתי בחלק הראשון של המאמר, האתאיזם לא מגיע עם סט מוכן מראש של אידיאולוגיות, אלא, בפשטות, שולל קיומם של אלים שונים כפי שהם תוארו במיתולוגיות הרבות שפותחו בשלל תרבויות ובכתבי הקודש שנוצרו לאורך ההיסטוריה האנושית. אין ספק שעלינו להתקדם מעבר לטענה זו ולשאול שאלות מוסריות עמוקות, ועלינו לחשוב כיצד עלינו לכונן קהילה אנושית צודקת ומשגשגת, מתוך ההבנה שהאחריות לעתידה של האנושות רובץ על כתפיהם של בני האדם. החסר בחברה האנושית הוא שיקול דעת, יציאה מחוץ לגבולות הדוגמה, בין אם זו דוגמה דתית או דוגמה פוליטית חברתית. הפאשיזם, הסטליניזם, והנאציזם לא היו דוגמה לרציונליות שיצאה מגדר שליטה, אלא לדוגמטיזם שנלקח לקיצוניות מהדהדת. מעבר לכך, סטאלין הצליח למצב את משטרו במעמד קדושה, ומשטרו קיבל מאפיינים של שררה דתית, כזו שאי אפשר לערער על הלגיטימציה שלה דהיינו ההפך הגמור מהחשיבה הביקורתית והספקנות עליהן מתבסס האתאיזם. אתאיזם לא יכול להיחשב, אם כן, כדת, ולא יכול כלל להיתפס כאחראי לזוועות שחוותה האנושות במהלך המאה העשרים. כמאמר הממרות הידועות, אתאיזם הוא דת כמו שלא לשחק כדורסל זה תחביב וכמו שקרחת היא סוג של תספורת. אולם בהימנעות ממשחק כדורסל אין משום התנגדות למשחק זה, וגם בקרחת אין משום יציאה כנגד הרעיון של שיער על הראש. האתאיזם, לעומת זאת, הוא לעומתי, ומהותו הינה שלילה מודעת ותבונית של הדוגמות הדתיות נטולות הראיות. אף על פי כן לו אתאיזם היה דת, באיזה סוג של דת היה מדובר? התרגיל המחשבתי שיצייר את האתאיזם כדת יגלה שאתאיזם הינו לא-דת (non-religion) של ענווה, ולכן היא ההיפך הגמור מכל מה שמוכר לנו מהיהדות, הנצרות והאסלאם, אשר כל אחת מהן מלאה גאווה עצמית מופרזת. זו לא-דת שאינה מציבה אל בורא דמיוני ואבסורדי המייחס חשיבות כלשהי לקבוצת יונקים הולכים על שניים על כוכב לכת נידח בקצה של זרוע של גלקסיה אחת מני אינספור גלקסיות ברחבי היקום, ומצפה מהם להלל אותו, להתפלל אליו ולהתרפס בפניו. זו לא-דת שמייחסת משמעות לכך שהשכל האנושי יכול להגיע לידע לגבי מבנה היקום, לגבי מוצא המינים, לגבי חוקי הטבע. האתאיזם הוא לא-דת נטולת אל ודוגמות. מדובר בלא-דת שיכולה לטעות, שבפסיעות הקטנות שלה לעבר האמת, משיגה הישגים פילוסופיים, מוסריים ומדעיים מלאי הדר.