קיצור תולדות המערב - הערכים של העידן המודרני
בשבועות האחרונים כלי התקשורת והרשתות החברתיות עוסקות בהדתה במערכת החינוך הישראלית. למערכת החינוך תפקיד מכריע בעיצוב הזהות של החברה ולכן לא פלא שקמה זעקה חילונית כאשר בראש משרד החינוך יושב אדם שמנסה לדחוף את מערכת החינוך לאידיאולוגיה הדתית קיצונית בה הוא מאמין. בכלי התקשורת אפשר למצוא התבטאויות רבות, כמו למשל של המפקח על לימודי היהדות במשרד החינוך שאמר ש”רצון ה’ גובר על רצון העם”.
ההדתה לא מסתכמת רק בהחדרת אידיאולוגיה דתית לכל מקצועות בית הספר אלא גם ברמה התקציבית. התקציב שמופנה למטרות דת במערכת החינוך בישראל הוא 4 מיליארד שקל בשנה והוא מממן, בין השאר, יותר מ-1,200 ארגונים שמחנכים לחיזוק הזהות היהודית בבתי ספר ממלכתיים. הנה דוגמה לתהליך ההדתה של תוכן הלימוד בבתי הספר הממלכתיים, מתוך חוברת ללימוד קריאה:
אך עוד לפני ההדתה הגוברת, מערכת החינוך הממלכתית לא חינכה כמעט לערכים המודרניים שעיצבו ומעצבים אותנו ואת העולם החילוני-ליברלי- דמוקרטי-מערבי בו אנו חיים (לכל היותר לימדה מעט אזרחות וגרמה לתלמידים לשנן חומר למבחן הבגרות, אבל זה לא חינוך לערכים אלא לימוד חומר למבחן). במצב כזה קל להבין מדוע הרבה חילונים מרגישים שהם חיים בריק ערכי ומדוע קל להכניס ערכים אחרים שימלאו את הריק הזה כמו ערכים דתיים או תרבות צריכה מוגזמת שאמורה כביכול לפתור את כל בעיותינו. הגיע הזמן לנסות ולהשלים את מערכת החינוך הלקויה ולהסביר מהם הערכים העיקריים שמעצבים את חיינו.
רובנו מסכימים עם הערכים הללו ואפילו חיים לפיהם, אף על פי שאף פעם לא ממש שמענו עליהם לעומק ולא ממש בחרנו באופן מודע האם אנו רוצים לחיות לפיהם או לא והאם ראוי לצאת להפגנות ולהגן עליהם. הגיע הזמן לתקן את המעוות, להכיר מהם הערכים שמהם התפתחה התרבות המערבית ולהחליט האם אנו בוחרים בהם. אם התשובה חיובית, יש לה השלכות ואנו צריכים לקחת אחריות ולהתחיל לחיות ולכוון את המדינה על פי הערכים הללו.
בואו ניזכר רגע ברצח הנורא של הנערה שירה בנקי שהתרחש בשנת 2015 בעת מצעד הגאווה השנתי בירושלים. למה נראה לנו מזעזע שמישהו דקר בסכין אנשים בעלי נטיה חד מינית ותומכיהם? למה רובנו, ואפילו כנראה חבר הכנסת נפתלי בנט מהבית היהודי, מסכימים שכל אחד ואחת אמורים להיות חופשיים לבחור את מי לאהוב? הרי עד לפני 50 שנה הומוסקסואליות נאסרה באנגליה, למשל, ובמהלך רוב ההיסטוריה הומוסקסואלים רבים נאלצו לשלם בחייהם אם חס וחלילה התגלו (זוכרים את הסרט “משחקי החיקוי” על פי סיפור חייו של אלן טיורינג?). במשך תקופה מאד ארוכה במהלך ההיסטוריה האנושית היה ברור שהומוסקסואליות היא דבר רע, אז מה השתנה בתקופתנו?
התשובה היא מהפכת הנאורות. אחרי 1,500 שנים של ימי הביניים, לפתע, במדינות אירופה, התרחש מעשה מופלא, מעשה של התחדשות - הרנסאנס. המהפכה החברתית הגדולה הזו החלה לפני כ-500 שנה ואנו צאצאיה וממשיכיה. ראשית המהפכה הייתה בהיחלשות הדת הקתולית ובמהפכה המדעית והמשך המהפכה כונתה תקופת הנאורות. בזכות המהפכה המתמדת הזו התפתח המדע, הוקמה ארצות הברית, העבדות הוחרמה, ניתן שוויון לנשים ולהומוסקסואלים, הוקמו מדינות חדשות ובהן גם ישראל, חודשה הדמוקרטיה, נוצר הליברליזם, הדת נחלשה והתפתח האתאיזם, הסוציאליזם והקפיטליזם. אי אפשר להמעיט בחשיבות המהפכה הזו. כל העולם המערבי שאנו מכירים היום ובתוכו גם ישראל, הוא תוצאת המהפכה הרדיקלית הזו. ובכל זאת, רוב הציבור בארץ ובמדינות המערב בכלל יודעים מעט מאד על המהפכה הזו ועל הערכים שהיא מייצגת.
הרעיון מאחורי המהפכה הוא העוצמה האדירה שיש ביצור האנושי. אחרי ימי הביניים בהם הנצרות הטיפה לאדם עד כמה הוא קטן, חוטא וחסר כל ערך, היתה היזכרות בעוצמה האנושית ובפוטנציאל הגלום באדם. במילים מודרניות אפשר לומר כך - אנחנו חיים פעם אחת, יש לנו מוח מספיק מפותח לדעת זאת, לחשוב, לדמיין, לעשות הפשטות, להסתכל על הדברים במבט על, ליצור יצירות חדשות יש מאין, להיות מודע לסביבה ולעצמנו והכי חשוב, לבחור. היכולות הללו פותחות בפנינו פוטנציאל עצום שאנחנו רק מתחילים להבין. כדאי שנעשה משהו עם כל העוצמה הזו בתקופת החיים הקצרה שלנו. זהו האידיאל אליו אנו שואפים.
כל האירועים ההיסטוריים שהוזכרו קודם הם דרכים שונות בהן המין האנושי מנסה להתקרב אל האידיאל הזה. משום שזהו אידיאל, אנחנו עדיין רחוקים מלחיות בעולם שהצליח לממש אותו ולכן כל מהפכה מקרבת אותנו צעד נוסף לעבר האידיאל ומסע זה נמשך גם בימינו וגם בעתיד לבוא. אם נרצה ואם לא, אנחנו חלק מהמהפכה המתמדת הזו. כל שלב לאורך המסע הזה היה מלווה במאבק, לעיתים אלים מאד ולעיתים אלים פחות, אך עם הזמן המאבקים הללו הצליחו וקידמו את התרבות האנושית לעבר מימוש האידיאל. יכול להיות שמדובר במסע שלא יסתיים לעולם, אך העיקר בו היא הדרך והקפיצות שהחברה האנושית עושה בכל מאבק שמצליח.
בתחילת הדרך היו פילוסופים שהעזו להטיל ספק והעזו לחשוב שליחיד יש מספיק כוח להבין הכל, לערער על מסורות, על מורים, על כמרים ועל ציוויים אלוהיים ובמקומם להתחיל ולחקור לבד את העולם ואת עצמם. פילוסוף מרכזי שכזה היה הצרפתי רנה דקארט עם אימרתו המפורסמת “אני חושב (משמע) אני קיים”. זוהי מסקנתו מתוך חקירה פילוסופית מעמיקה ויפה. שימו לב מי העיקר במסקנה הזו. לא אלוהים, לא הדת ולא המסורת, אלא האני. אני קיים, לא מתוך אלוהים, אלא מתוך העובדה שאני חושב. המשפט הזה מייצג את התפיסה המחתרתית של המהפכה הזו, העוצמה נמצאת באדם בזכות כוח מחשבתו.
עוד פילוסוף שהבין את חשיבות הטלת הספק היה פרנסיס בייקון שטען שכדי להתקרב לאמת ולהבין את העולם צריך להטיל ספק בכל ולתת לטבע להכריע מה נכון ומה לא. כך ננקה את כל הרעיונות, התקוות והמסורות שמסתירות או מעוותות את האמת ונישאר רק עם התיאוריות שהצליחו לעמוד בניסוי. כך נחשוף את האמת, על ידי ניקוי האשליות מדרכנו. במקום שאנחנו נקבע מה אמיתי רק מתוך הציפיות שלנו והאמונות שלנו שיכולות להיות כוזבות, ניתן לטבע להראות לנו מה אמיתי בעזרת עריכת ניסויים קפדניים. אולי הרעיון הזה נשמע היום טריוויאלי, אבל כשהוא הוצע הוא היה מהפכני. הוא עירער על כתבי הקודש, למשל, וטען שצריך להטיל גם בהם ספק ולבחון כל טענה על העולם בעזרת ניסוי קפדני. בייקון בעצם טוען שבגלל שיש לנו כל כך הרבה עוצמה מחשבתית, מאד קל לנו לעבוד על עצמנו ולחיות באשליות, לכן אנחנו חייבים מקור חיצוני כדי לדעת מה אמיתי ומה שקרי. אנחנו חייבים לפתח שיטה כיצד נבין מתוך הטבע עצמו, איזה רעיון שלנו נכון ואיזה רעיון לא עומד במבחן המציאות. לשיטה הזו אנו קוראים היום, השיטה המדעית.
כך ההיזכרות הזו שיש לאדם יכולות ועוצמות הובילה לאומץ להטיל ספק בכל ולהתחיל לחקור את הטבע ואת עצמו. התוצאות החלו להגיע במהירות מסחררת. לתוצאות הללו אנו קוראים המהפכה המדעית. קופרניקוס מערער על הנצרות ומציע שלא כדור הארץ נמצא במרכז אלא השמש, גלילאו משכלל את הטלסקופ ומראה שאכן נגה סובבת סביב השמש ולכן כנראה שגם כדור הארץ. קפלר ממשיך לעדן את הרעיון ולהוסיף לו מתמטיקה ואז מגיע ניוטון ומאחד את הכל תחת תיאוריה יפהיפייה אחת - המכניקה. שלוש משוואות שמתארות כמעט את כל התופעות שיכלו להימדד אז. פשטות, אלגנטיות ויופי מנוסחים כמשוואות מתמטיות שהאדם פיתח. כמה עוצמה יש ביצירתיות האנושית! לפתע אפשר לחזות את תנועות הפלנטות, לתכנן טילים ולהנחית אדם על הירח.
והכל החל מתוך היזכרות בעוצמה של האדם ובאומץ להטיל ספק בכל ולחקור בעצמנו את העולם. אנשים כמו דארווין, פרויד ואינשטיין המשיכו מאז להטיל ספק ולהרחיב את תמונת עולמנו ולגלות עוד טפח של המציאות. הכרנו בבורות שלנו ומאז התחלנו לצבור ידע אמיתי אודות העולם במסע ארוך, צעד אחר צעד שממשיך עד ימינו, חושף עוד ועוד סודות על טיב המציאות המסתורית שלנו.
הפיסיקאי האמריקאי ריצ’רד פיינמן מסכם את המהפכה המדעית ואומר “אני מעדיף שיהיו שאלות שאי אפשר לענות עליהן מאשר תשובות שאי אפשר לערער עליהן”.
ההצלחה המסחררת של המהפכה המדעית ושל המכניקה הניוטונית הראתה שההנחה של הפילוסופים היתה נכונה. המדע והאמנות מהווים דוגמה מאלפת עד כמה כדאי לתת דרור לעוצמה האנושית וכמה פוטנציאל מתחבא ביצור האנושי. בעקבות ההצלחות הללו החלו קריאות של פילוסופים לתת לכל אדם הזדמנות לממש את העוצמה הטמונה בו. כך, מתוך האידיאל של העוצמה האנושית אנחנו מגיעים לערכים. ערך הוא רעיון שהחלטנו שהוא כל כך חשוב עד שאנו מנסים לחיות את חיינו על פיו. למשל, לפי האידיאל, לכל אדם יש עוצמה אדירה, לכן צריך לתת לו את האפשרות לחוש בעוצמה הזו ולממש אותה, כל עוד הוא לא פוגע ביכולת של אדם אחר לממש את עוצמתו. הנה הגענו לערך החירות. הרעיון הזה של לתת לכל אדם חופש כדי שיוכל לממש את עוצמתו נשמע לנו כל כך חשוב עד שהחלטנו שאנו צריכים לחיות על פיו, גם ברמה האישית וגם ברמה של החברה כולה.
אפשר להבין מדוע רעיון החופש קיבל חשיבות כה גדולה. תארו לעצמכם ציפור שגדלה בכלוב כל חייה ולא יכולה לפרוש כנפיים ולהתעופף ממנו הרחק גבוה בשמים - איזה ביזבוז משווע של יכולות! האם היא תהיה מאושרת בכלוב תוך ידיעה שיש לה את היכולת לעופף, לו רק יאפשרו לה? הנה היא מזיזה מדי פעם את כנפיה, מתחילה להתרומם ואז נתקעת בגג הכלוב ונופלת לקרקעיתו בכאב. כמה פעמים היא תנסה לעוף עד שהיא תתייאש? כך גם האדם בעל עוצמות אדירות ולכן צריך לשחרר אותו מהכלוב ולתת לו לפרוש כנפיים ולהתעופף מעלה מעלה עד היכן שהוא יוכל להגיע. אחרת אנחנו סוגרים אותו, מייאשים אותו וגורמים לו לחוש קטן וחסר חשיבות.
חלק חשוב בחינוך הוא לא רק ללמד חומר יבש אלא להראות את הרלוונטיות שלו לחיים ולחוות את הרעיונות. האמנות היא כלי מצויין כדי לעשות זאת, אך כמובן שמערכת החינוך לא עושה זאת כלל. הנה דוגמה לתמונה שרצה בפייסבוק ומעבירה את החווייה של העוצמה והפוטנציאל העצום של האדם כשהיא משווה בין האדם לבין סופרמן שכלוא באזיקים ושואלת שאלה שקשורה לחיים היומיומיים של רובנו: איך זה מרגיש להיות תקוע בעבודה רגילה כשאתה יודע את הפוטנציאל האמיתי שלך?
ערך נוסף שאמור להבטיח את ההתעופפות הזו הוא ערך שוויון ההזדמנויות. אם לכל אדם יש עוצמה אדירה, לא יכול להיות שיהיה אדם אחד שיוכל לממש את העוצמה הזו ואדם אחר שלא יוכל לממש זאת. צריך לתת הזדמנות שווה לכל אדם ללא קשר למוצאו, דתו, מינו, גילו, עושרו, כוחו, צבע עורו, וכדומה. כל תכונה שכזו מתגמדת לעומת העוצמה האדירה שיש באדם ולכן לא רלוונטית.
אם נחזור שוב לדוגמת הציפורים בכלוב, לכל ציפור יש כנפיים ולכל ציפור יש את היכולת לעוף, ללא קשר האם יש לה מקור ארוך או קצר וללא קשר לצבע הנוצות שלה וטיב השירה שלה ולכן כל ציפור צריכה להשתחרר מהכלוב ולא רק מין מסויים של ציפורים בעלות נוצות יפות. הדבר החשוב הוא היכולת לעוף המשותפת לכל הציפורים. אצל האדם היכולת המשותפת הזו היא העוצמה המחשבתית. אין הרבה חשיבות להיכן נולדת, למשל, מה שחשוב הוא שכיצור אנושי יש לך עוצמה מולדת שמגיעה מתוך יכולת המוח המפותח שלך.
לכן המסע הזה לעבר האידיאל של מימוש היכולות האנושיות לא מוגבל לעם מסויים, למדינה מסויימת או לדת מסויימת. זו משימה בה כל המין האנושי יכול לקחת חלק. המסע הזה חוצה תרבויות, עמים ומדינות ושותף לו המין האנושי כולו. מכאן גם שאסור לתת יותר מדי חשיבות לתכונות פעוטות הערך, ביניהן המוצא שלך, מקום הולדתך, העם אליו אתה שייך, הדת, הנורמות והמנהגים שבמקרה נולדתם לתוכם.
האידיאל והערכים הללו מאתגרים אותנו. במרבית ההיסטוריה של המין שלנו חיינו בשבטים קטנים ומקומיים, ללא צורך לחשוב בגדול על המין האנושי כולו. אבל כעת, אנחנו מאתגרים את עצמנו ומבינים שיחסית לעוצמה שיש בכל אדם, כל השאר מתגמד. המסקנה היא שאין הבדל מהותי בין קבוצה אנושית אחת לאחרת. אין משהו מיוחד ושונה דווקא בשבט שלך. אנחנו מאותגרים לאחד בין כל בני האדם כדי לנסות ולחיות בהרמוניה אנושית גדולה. ליצור תרבות אנושית כבירה בה הכל אפשרי וכל אדם מודע לעוצמות שלו ומוצא דרכים לממש אותן.
האם אנחנו מסוגלים לכך? זו שאלה מצויינת שאין עליה עדיין תשובה, אבל יש תחום אחד שבו באופן יחסי יש שיתוף פעולה גלובלי רחב היקף ללא חשיבה שבטית לוקלית. תחום המדע פתוח לכל המדענים מרחבי העולם ומייצר שיתופי פעולה פוריים ביניהם ללא קשר למוצאם. במאיץ החלקיקים בצרן שבשוויץ, לדוגמה, עובדות קבוצות מדענים מרוב מדינות העולם (כולל ישראל ואירן למשל) ומשתפים פעולה כדי להבין ממה בנוי החומר. כשנזכרים שהמדע הוא בדיוק תוצר של האידיאל והערכים הללו, לא פלא שדווקא שם אנו רואים שיתופי פעולה כלל עולמיים ומתן דגש למסע האנושי להבנת המציאות עם מינימום חשיבה שבטית.
הערכים הללו גרמו לטלטלה בעולם המערבי. עד אז חיינו בחברה מלוכנית, יש אדונים ויש משרתים, יש מלך ויש נתין, יש מי שחי בביבים ויש מי שקיבל זכויות יתר מאלוהים. בעקבות ההכרה בערכים הללו החלו הפיכות ומהפכות כדי שנוכל להגיע למצב בו כל בני האדם חופשיים ושווי זכויות במימוש עוצמתם. לשם כך הגדרנו חוקים ומשטרים חדשים. ביטלנו את המלוכה, ביטלנו את זכויות היתר של האדונים, קבענו שוויון בפני החוק ומנענו מהמושלים את היכולת לצבור כוח רב מדי (לפחות ניסינו…).
הכלים החשובים שפיתחנו לשם כך הם הדמוקרטיה, הפרדת הרשויות וחוקים ששומרים על זכויות האדם. הדמוקרטיה מנסה לדאוג לכך שיהיה יותר כוח לאזרח ופחות כוח לשליט. הפרדת הרשויות לרשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת גם כן מונעות הצטברות של יותר מדי כוח בידיהם של השליטים.
אך כלים אלו לא מספיקים כדי להבטיח את ערכי החופש ושוויון ההזדמנויות. הדמוקרטיה עצמה היא כלי חשוב אך לא מספיק. צריך להוסיף לה חוקים המגינים על זכויות האדם כמו הזכות לחיים, לכבוד וכמובן הזכות לחופש ושיוויון הזדמנויות. כך אנו מגיעים למשטר הרווח של מדינות המערב בימינו וגם של מדינת ישראל - הדמוקרטיה הליברלית.
גרפיטי שמזכיר לנו את חשיבות ערך החופש ובמה הוא מתבטא - למשל חופש הביטוי, חופש הדת וחופש המחשבה.
הראשונים שעשו זאת היו האמריקאים עם הקמת ארצות הברית וכתיבת החוקה הליברלית שלה. הם מצאו שיטה גאונית כיצד לקחת אידיאל וערכים מופשטים ולהפוך אותם לחוקים מעשיים המגינים ומעניקים זכויות לאזרח היחיד. החוקה היא אוסף עקרונות שמשקפים את האידיאל ואת ערכי החופש ושוויון ההזדמנויות. הם מעל כל שאר חוקי המדינה וכל חוק אחר חייב להישמע להם. אם יש חוק שנוגד את החוקה, משמע שהוא נוגד את האידיאל והערכים ולכן הוא בטל. לדעתי חוקה היא רעיון מבריק וכדאי שגם בישראל נפתח אחת משלנו (בתקווה שגם היא תשקף ערכים אלו ואת העקרון של מדינה דמוקרטית-ליברלית לעם היהודי).
בעקבות ההצלחה של הקמת ארה”ב התחוללה גם המהפכה הצרפתית ובעקבותיה עוד ועוד מדינות עברו מהפך לעבר הערכים הליברליים הללו. חלק מהמהפכות הללו הצליחו מייד ולחלק לקח זמן רב (לצרפת, למשל, לקח מאה ומשהו שנים מאז המהפכה הצרפתית עד שהצליחה להתייצב כדמוקרטיה ליברלית).
לתקופה זו ולערכים הללו שמות רבים - תקופת הנאורות, ערכים הומניסטיים, ערכים ליברליים, ליברליזם ועוד. חשוב לזכור שכל אלו הם שמות לאותו מסע ארוך ובלתי נגמר המנסה להתקרב לאידיאל בו כל אדם יוכל לחוש ולממש את עוצמתו ואת יכולותיו בעזרת ערכים כמו ערכי החופש ושוויון הזכויות. יש מדינות שעברו מהפך זה כבר לפני 200 שנה ויש מדינות שרק כעת מנסות לעשות זאת (בהצלחה משתנה, כמו תוניסיה ומצרים. נקווה שיצליחו).
מעניין לראות כיצד מסע זה מתפתח. בהתחלה, בעקבות הרעיונות הפילוסופיים והצלחת המהפכה המדעית, היה צריך לשנות את משטרי המדינות ממשטר מלוכני למשטר ליברלי כדי להתקרב לאידיאל. בשלב הבא לאחר ששינוי המשטר הצליח אפשר היה להמשיך ולצעוד לאורך המסע כך שהמדינות השונות באמת יבטאו את הערכים הליברליים הללו.
בחוקת ארה”ב המקורית לדוגמה, לא אוזכר ביטול העבדות, ולמרות כל ההצהרות הליברליות היפות שבה, אפשר היה למכור ולקנות בני אדם בעלי צבע עור כהה ולא היתה להם שום זכות שהיא. המצב המביך הזה תוקן רק לאחר 85 שנה, לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית בשנות השישים של המאה ה-19.
בתחילת המאה ה-20 מיעוט נוסף נלחם על זכויותיו - הנשים. מוזר לקרוא למין הנקבי מיעוט (מבחינה מספרית יש מעט יותר נשים מאשר גברים בעולם) אך מבחינת הכוח והזכויות הן מיעוט, אפילו בימינו. התנועות הפמיניסטיות באנגליה ובארה”ב נלחמו לקבלת זכות הצבעה לנשים. רק בשנת 1919 הוכנס תיקון נוסף לחוקה האמריקאית שמבטיח שכל אזרח ואזרחית אמריקאית זכאים להצביע בבחירות. זהו מסע איטי שאף פעם לא נגמר וכל צעד בו מלווה בד”כ במרד ומהפכנות. בשנות השישים, כ-500 שנה לאחר ההיזכרות בעוצמת האדם, היה גל מהפכני נוסף שהביא לשוויון הזדמנויות מלא יותר הן לנשים, הן לאפרו-אמריקאים והן למיעוטים נוספים, ביניהם ההומואים והלסביות (וכלל הקהילה הלהט”בית).
העוצמה האנושית מתחילה בכך שהאדם יכול להחליט ולבחור ויכול ליצור את עצמו ואת אישיותו. מתוך ההבנה שמה שחשוב היא היכולת של כל אדם לממש את עוצמתו לפי החלטתו הפרטית, אי אפשר לכפות על מישהו שלא לממש את עצמו ואי אפשר לכפות על אדם שלא יממש את עוצמת האהבה שלו, גם אם זו אינה האהבה הזוגית הרווחת.
מתוך האומץ להטיל ספק בכל, אנחנו מטילים ספק גם בנורמות החברתיות שגדלנו לתוכן. באופן טבעי כל אדם בטוח שמה שהוא מכיר זה הדבר הנכון, האמיתי והמוחלט, אך כל מי שמעז להטיל ספק מגלה מהר מאד שההנחה הזו אינה נכונה. בד”כ כל ההתנהגויות שנראות לנו נורמליות וטבעיות הן התנהגויות שרירותיות. קודים חברתיים שהמצאנו לעצמנו במקום מסויים ובתקופה מסויימת. אם נלך למקום אחר או לתקופה אחרת נגלה ברוב המקרים שההתנהגויות שהיו לנו ברורות מאליהן אינן מתקיימות וגם אם רוב האוכלוסיה מתנהגת בצורה מסויימת הדבר לא אומר שכך כולם חייבים לנהוג.
הכלי של הטלת הספק מאד חשוב למימוש האידיאל והערכים הללו. הוא הדרך שלנו להיפטר מאשליות כדי לראות מה אינו אמיתי וגם לעדן ולפתח את עצמנו כך שנוכל לקבל ולחיות עם דעות שונות מדעותינו. כך, בתהליך של הטלת ספק ובדיקה מתמדת של הדעות שלנו מול הסביבה אנחנו יכולים להבין מדוע אנו מתנהגים כפי שאנו מתנהגים ולשנות את דעותינו כאשר שוכנענו שהן שגויות. יוצא מזה שלנצח נהיה בתהליך של למידה והתפתחות. תמיד יהיו אשליות שנצטרך להתגבר עליהן, תמיד נגלה עובדות חדשות עלינו, על החברה ועל העולם ותמיד נצטרך להמשיך ולחתור למימוש האידיאל.
חיינו האישיים והתרבות המערבית כולה הם מסע התפתחות בלתי פוסק בו העתיד אמור להיות יותר מפותח מהעבר. הרבה פעמים נמצא שאנו צריכים לזרוק או לשנות את מסורות העבר כי הטלנו ספק וגילינו אמיתות ותובנות חדשות שלא היו ידועות בעבר. אמיתות ותובנות שיהפכו את המסורות שאנו רגילים להן ללא רלוונטיות ומיושנות. זהו רעיון הקידמה. אך לא מדובר רק בקידמה טכנולוגית, היא רק תוצר לוואי. מדובר בקידמה תרבותית ואפילו רוחנית.
שוב אנו רואים איך האידיאל והערכים הללו מאתגרים אותנו להבין שאם העוצמה שלנו כה גדולה, אנחנו צריכים לממש אותה באופן יצירתי ובכל דרך אפשרית (כל עוד היא לא פוגעת ביכולת של האחר לממש את עוצמתו). המסקנה מכך היא שלמרות הנורמות שחונכנו אליהן מבחינה תרבותית, הכל אפשרי ועלינו לפרוץ את התבניות והגבולות ששמנו לעצמנו בכדי שנוכל לחוש ולממש את היכולות האדירות שלנו מבלי לכבול את עצמנו בכלובים מומצאים. זוהי הרדיקליות שטוענת שצריך לעקור מהשורש הרבה מהנורמות והמסורות שגדלנו עליהן ולבנות תרבות חדשה במקומן. אחרת נשים על עצמנו מסגרות מדכאות שלא יתנו לנו לעוף הכי רחוק שנוכל.
נחזור לציפור שלנו. אחרי דורות בכלוב היא למדה מסורות ארוכות כיצד לשרוד בתנאי השבי, אך כעת שיחררו אותה והיא יכולה לצאת מהכלוב. כעת היא צריכה להתחיל לפתח דרך חיים חדשה שתתאים לחיים החדשים שלה בה היא חופשיה ויכולה לעוף אל על. כנראה שהיא תצטרך להשליך חלקים רבים מהמסורות שהיא למדה ולפתח מסורות חדשות. כך גם אנחנו, בני ובנות האדם, התחלנו לצאת לחופשי כדי לפרוש כנפיים ולממש את העוצמה שבנו. אנחנו עוברים בתהליך איטי מתרבות הישרדותית לתרבות של מימוש העוצמה ולכן סביר להניח שבמהלך הדורות נצטרך להשליך הרבה מהמסורות שלנו ולבנות מסורות חדשות. בגלל ההתפתחות המתמדת וארוכת השנים שלנו, בבוא היום, נצטרך לזרוק גם את המסורות החדשות הללו ושוב ושוב לבנות תרבות מעודכנת, מפותחת ומתקדמת יותר.
לסיום, כדאי להזכיר שקיום מדינת ישראל התאפשר ומומש הרבה בזכות הערכים והרעיונות הללו. הרעיון של תיאודור הרצל להקים מדינה ליהודים לא הגיע במקרה. הוא צמח בתוך הרעיונות הללו של חופש והגדרה עצמית ובתקופתו עמים שונים החלו להגדיר את עצמם ולדרוש מדינה ריבונית חופשית. מדינה לעם היהודי היא עוד מימוש של ערכי החופש ברמה של עם שלם שדורש שיתנו לו להחליט בעצמו כיצד לחיות.
הציונות צמחה מתוך האידיאלים והערכים הללו ולכן אפילו עוד לפני קום המדינה, לדוגמה, השוויון בין המינים של החלוצים והחלוצות היה גדול באופן יחסי לאותה תקופה, ומייד עם קום המדינה היה ברור שהיא תהיה מדינה דמוקרטית ליברלית של העם היהודי. מדינת ישראל צמחה מתוך האידיאלים והערכים המודרניים של תרבות המערב ואנו צריכים לשמור על כך שצביון מדינת היהודים ימשיך להיות חלק מהתרבות הזו גם בעתיד לאורך המסע הארוך של המין האנושי למימוש האידיאל.
אלו הם עיקרי הרעיונות שעומדים בבסיס התרבות המערבית/מודרנית/ליברלית (כל התשובות נכונות…) שאנו חלק ממנה. התחלנו מהאידיאל של העוצמה האדירה של האדם, המשכנו לערכים שמנסים לממש את האידיאל, ערכים של חופש הפרט ושוויון זכויות, ראינו כיצד המדע צמח מתוכם וכיצד ניסו להפוך את הרעיונות הפילוסופיים הללו לחוקים ולמשטר ליברל-דמוקרטי שמצליח לממש אותם באופן חלקי ולתפקד בעולם האמיתי וסיימנו עם חשיבות הטלת הספק והרדיקליות ועם החזון של רעיון הקידמה, ההתפתחות הבלתי פוסקת שלנו לממש צעד אחר צעד את האידיאל לגבי עצמנו ולגבי התרבות כולה.
כמובן שהמשטר הליברלי-דמוקרטי לא מממש את הערכים באופן מושלם ובטח שלא את האידיאל, אבל זה לא מפליא. אנחנו מנסים לקחת רעיון פילוסופי ולממש אותו בעולם, מן הסתם המימוש יהיה חלקי. זוהי הנקודה החשובה של רעיון הקידמה שטוען שאנחנו במסע לימוד ומימוש ארוך טווח בה בכל צעד נממש עוד ועוד חלקים מהאידיאל. התחלנו מתקופת הנאורות, המשכנו למשטרים ליברליים ובעתיד נצטרך לשנות גם אותם ולפתח שיטות מתוחכמות ומפותחות יותר שיתאימו להמשך ההתפתחות שלנו. כך, אפשר לקוות, נוכל להתקרב עוד ועוד אל תרבות מלאה של מימוש העוצמה האנושית בעתיד הרחוק.
המסע הארוך למימוש העוצמה האנושית ולהבנת המציאות.
פורסם לראשונה בבלוג חופשי ומאושר.