ביקורת ספר: “ציביליזציה: המערב וכל השאר”, מאת: ניל פרגוסון

תארו לכם שהיינו יוצאים לסיור עולמי בשנת 1411 לספירה. הרושם הכביר ביותר היה נוצר על ידי הסינים והאימפריה העות’מנית, המאיה, האצטקים והאינקה. אירופה הייתה מקום נחשל, מוכה מחלות ומלחמות. אף אדם סביר לא היה מהמר על מדינות אירופה כמועמדות לשליטה עולמית במאות הקרובות. אם היינו קופצים בזמן ל-1913, היינו נדהמים לגלות שאחת עשרה אימפריות מערביות שולטות על 3/5 מהשטח והאוכלוסייה בעולם, ועל 79% מהתפוקה העולמית, ושהערים הגדולות ביותר נמצאות באירופה. ההיסטוריון ניל פרגוסון (“עלייתו של הכסף”) סבור שעליית המערב היא התופעה החשובה ביותר ב-500 השנים האחרונות. הבעיה המרכזית של הספר היא כיצד להסביר אותה. פרגוסון מדמה את המוסדות והתהליכים בציביליזציות השונות למחשב. לדבריו, לפני 1945 היו שלוש מערכות הפעלה מתחרות - קפיטליזם ליברלי, סוציאליזם לאומני (הפשיזם באיטליה והנאצים בגרמניה) וקומוניזם סובייטי. ב-1945 מדינות הציר הפסידו, וב-1991 הקומוניזם נכשל, מה שהשאיר את כלכלת השוק כמתמודדת יחידה. כיום, רוב העולם מחובר למערכת כלכלית מערבית, כשהשוק קובע את רוב המחירים, המסחר וחלוקת העבודה, וזאת לפי חזונו של אבי הכלכלה המודרנית, אדם סמית’. הממשלה ממלאת את התפקיד שכלכלן בריטי אחר בשם קיינס ייעד לה - שמירה על הצמיחה, התעסוקה והתפוקה. כל שאר המוסדות הלא כלכליים בעולם הלא מערבי הם חיקוי של המערב. האוניברסיטאות, המדע והרפואה בנויים על מודלים מערביים ועל רעיונותיהם של ניוטון, דרווין ואיינשטיין. גם דפוסי השיווק, הצריכה וסגנון החיים מתקרבים למערב יותר ויותר. הדת המערבית (כלומר, הנצרות) מוחזקת ע”י שליש מהעולם וגם האתאיזם שמתפשט בעולם הוא רעיון מערבי. רק בתחום המוסדות הפוליטיים יש מגוון רחב, וקיימת התנגדות לשלטון החוק, זכויות הפרט ודמוקרטיה ייצוגית. כך, האיסלם מתנגד לנורמות של שוויון בין המינים, חופש ומתירנות מינית. פרגוסון חושב שההסברים שהוצעו עד כה לעליית המערב אינם מספקים. הדחף האימפריאליסטי האירופי אינו מהווה הסבר טוב מכיוון שאין בו כל ייחוד. היו אימפריות גם לפני וגם בזמן עליית המערב. למשל, האימפריה העות’מנית, האימפריה הספווית בפרס, האימפריה המוגולית בהודו והקיסרות הסינית. חלק מההוגים מצביעים על מזל גיאוגרפי או אקלימי. למשל, הפחם בסין קשה יותר לכריה מאשר באנגליה, ולכן אנגליה פיתחה ראשונה מכונות מבוססות פחם. הצעה אחרת היא שסין הייתה קורבן של ההצלחה שלה עצמה, והגיעה למצב של שיווי משקל ואיזון שהכניס אותה לתרדמה, ודיכא חדשנות ופיתוח. כיוון נוסף: אנגליה הפכה מתועשת בגלל שהסטגנציה הגרועה גרמה לקיצור תוחלת החיים וכך מיעוט יזמי העביר את הגנים שלו הלאה. פרגוסון דוחה את כל ההצעות הללו וטוען שהמפתח נעוץ במוסדות הקיימים בחברה. מוסדות תלויים בתרבות אך אינם זהים לה. במאה העשרים היו כמה ניסויים חברתיים - צפון ודרום קוריאה, מזרח ומערב גרמניה, סין וטאיוואן. ההבדל בשגשוג בין שני החלקים נעוץ במוסדות הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים ולא בתרבות, מכיוון שהתרבויות זהות בדוגמאות הנ”ל. למערב היו שש אפליקציות מנצחות: תחרות, מדע, זכויות קניין, רפואה, חברת הצריכה ומוסר עבודה. אבל כיום פרגוסון רואה דעיכה דמוגרפית, כלכלית וצבאית. מוסר העבודה נעלם וגם הנטייה לחסכנות. המערב גם איבד את ביטחונו העצמי. כבר לא מלמדים את ההיסטוריה המערבית באוניברסיטאות ובבתי הספר. באמצעות הניסיון שלו לאתר את הסיבה לעליית המערב הוא מנסה להבין כיצד ניתן למנוע את נפילתו. פרגוסון מתאר את קריסת האימפריה הרומית, שהתרחשה במהירות תוך חמישה עשורים. בניגוד לדעה המקובלת, הוא חושב שציביליזציה היא מערכת עדינה, וכאשר האיזון הפנימי שלה מופר, הקריסה מתרחשת במהירות, ולא בשקיעה איטית הנמשכת מאות שנים. דוגמה מודרנית יותר היא קריסת ברית המועצות, שהתרחשה תוך מספר שנים. מכאן אנו מגיעים לחלק העיקרי של הספר. פרגוסון מתחיל לתאר בפירוט כל אפליקציה של המערב, אך הדיון מאוד אסוציאטיבי, דבר מוביל לדבר ללא סדר ברור, מה שמבלבל את הקורא וקוטע את חוט המחשבה. הסיפור קופץ מהמירוץ בין הממלכות האירופיות למציאת הדרך להודו כדי להקל על ייבוא התבלינים, לפיתוחים מדעיים, השפעתם של הג’ינס ומוזיקת הרוק על ברה”מ ועוד ועוד. אחת הנקודות המעניינות לקורא העברי היא ההשוואה שעורך פרגוסון בין ישראל של היום לוינה של 1683. העות’מנים צרו על וינה וכמעט הצליחו לכבוש אותה. כך, לטענתו, גם ישראל מוקפת במדינות מוסלמיות שרוצות לכבוש אותה. ישראל מובילה כיום במרוץ המדעי, אך איראן וסעודיה סוגרות את הפער במהירות. המחבר שואל האם ארץ לא מערבית יכולה להרוויח מפיתוח מדעי ולגבור על מדינה מערבית, ללא האפליקציות האחרות של המערב - קניין פרטי, שלטון החוק ודמוקרטיה ייצוגית. החל מהרפורמות של מייג’י ביפן ב-1867, העולם מעתיק את האפליקציות של המערב. המחבר שם לב במיוחד לעלייתה של סין בכל המובנים - כלכלית, צבאית, קניין רוחני (פטנטים) וחינוך. ייתכן שעלייתה תיבלם כפי שקרה ליפן, עקב חוסר תחרות בפוליטיקה ובכלכלה שתוביל לבועת נדל”ן או מניות שתתפוצץ. ייתכנו גם בעיות חברתיות עקב אי שוויון כלכלי ובעיות סביבתיות ואינספור תרחישים אחרים. אם כל השאר מעתיקים מהמערב, אז מה כל כך מיוחד בו? התשובה של פרגוסון היא שרק למערב יש את כל ששת האפליקציות המנצחות. לשאר יש רק חלק מהן. הבעיה, לדעת המחבר, היא שהמערב כבר לא חושב שהוא הכי טוב. תלמידים הפסיקו לקרוא את הטקסטים המכוננים שלו, קורסים רבים על הציביליזציה המערבית באוניברסיטאות מבוטלים והביטחון העצמי בעליונות המערב הולך ואובד. המחבר מכוון לקוראים מערביים צעירים ושאיפתו היא לחבר, באמצעות חינוך, את הצעירים במערב למורשת התרבותית שלהם, מה שאמור לסייע בהצלת המערב. ואולם, קשה לראות כיצד הפתרון החינוכי של פרגוסון מספק. אם ציביליזציות אחרות יכולות להעתיק רק חלק מהאפליקציות המנצחות ולגבור על המערב, אז מה הטעם בהתחברות למורשת המערבית? מצד שני, אם מדינה אחרת יכולה להעתיק את כל האפליקציות של המערב, אז אולי הוא לא כל כך מיוחד? עקב הקופצנות הרבה של הספר, הדורשת מהקורא ידע מוקדם כדי למקם כל אירוע בהקשרו הנכון, ספק אם קוראים שאין להם רקע בהיסטוריה האירופית והעולמית יבינו על מה מדובר. כך, מי שלא מכיר את ההיסטוריה של ברית המועצות, יתקשה להבין מדוע מוזיקת הרוק והג’ינס הן עניין כל כך חשוב שתרם לקריסתה. הספר יצא בתרגום עברי בשם “ציביליזציה: המערב וכל השאר”, מאת: ניל פרגוסון. הוצאת עם עובד, 407 עמ’.