מביטים למעלה והלאה - ביקורו של ראש נאס”א בישראל
אלעד לרנר הלך להרצאתו של ראש נאס”א, צ’ארלי בולדן, כדי להקשיב ולשאול שאלות. הוא יצא משם עם תחזית אופטימית מאוד על עתיד המדע, האנושות וההכלה של קבוצות מוחלשות בחברה
כבר שבועיים שמנקים, מבריקים, וממרקים את מצפה הכוכבים הישן בגבעתיים. גילוי נאות - מקום העבודה שלי. הכל לקראת בואו של ראש נאס”א, צ’ארלס פרנק בולדן הבן. במצפה הישן נאומים ננאמו, ידיים נלחצו, ומתנות הוחלפו בין האורחים למארחים.
כאשר על ראשי שני כובעים, אחד היותי מצוות המצפה, והשני כתב בהומניסט, אני מצליח לעבור את שאר הכתבים ולנסות להשחיל שאלה: “מיסטר בולדן, אלעד פרום הומניסט מגזין-” רק כדי ששומר ראש יעצור אותי ויגיד שבולדן לא עונה על שאלות כרגע. לאחר שניה של תסכול פונה אלי גברת, אחת סטפני שירהולץ, אחראית התקשורת בנאס”א, ומציעה לי לבוא להרצאה שלו בעוד כשעתיים באוניברסיטת בר אילן. ההרצאה אמורה להיות על המסע של נאס”א בדרך למאדים, ובין השאר על הדרכים בהן טכנולוגיית החלל יכולה לקדם את המין האנושי.
עפתי כטיל על האוטובוס האיטי לעבר האוניברסיטה, והצלחתי למזלי להקדים בכחצי שעה להרצאה. למזלי הרב מאד אפילו, מפני שעד מהרה האולם התמלא עד אפס מקום ואלו שנעמדו בשוליים הצטרכו לעזוב לצפות באירוע מוקרן בחוץ. לא משנה מה מר בולדן התכוון להגיד, אנשים בהחלט באו להקשיב.
את בולדן הציג שר המדע לשעבר, וכיום נשיא אוניברסיטת בר אילן, דניאל הרשקוביץ, ובפיו דברי תשבחות והילולים. ובעודו מתמקם מול הדוכן, צ’רלי בולדן הפתיע לפחות חלק מהאנשים שישבו בסביבתי. שמעתי את לחשושיהם החוששים. דברים בסגנון ה”אני לא רוצה לצאת גזען, אבל…” או “וואו, סחטיין עליו. לא ידעתי שהם הגיעו כל כך רחוק”. לא ציטוט מדויק כמובן, אבל הסנטימנט היה שם. לא הייתי מעלה את נושא צבע העור אלמלא בולדן בעצמו התייחס לכך, אך אני מקדים את המאוחר.
ההרצאה עצמה היתה כלבבי. מהר מאד הדפים המוכנים מראש נזרקו, ובולדן עודד את הקהל לקטוע את דיבורו ולשאול שאלות. כל שאלה. אין שאלות גרועות. כך קיבלנו הרצאה אקלקטית ביותר שנושאיה נעו בין התרחבות היקום והאם דבר זה מהווה סכנה למין האנושי, ועד לתכניות להקים מושבה ישראלית פרטית על הירח. למרות המגוון של השאלות, התשובות כולן נעו לכמה כיוונים מוגדרים, שהוו מוטיב חוזר לכל אורך האירוע.
עבור השאלות הטכניות של מי נוחת על מה ומתי, בולדן היה ברור - נאס”א היא חוד החנית של העולם במחקר חלל. זה הגוף שיוצא להרפתקאות, פורץ את הגבולות וכיוצא בזה. נאס”א לא עוסקת בדברים שהיא כבר סיימה לעשות. הוכח שניתן לשגר מטען אל תחנת החלל הבינלאומית בהצלחה? הידד! עכשיו ניתן לחברת (https://en.wikipedia.org/wiki/SpaceX) לעשות זאת. נאס”א מתכננת בעשור הקרוב לחזור לירח? מעולה! איזו חברה פרטית כבר תקים שם את הקולוניה. העתיד של המין האנושי ימצא בידיים פרטיות. הגוף הממשלתי שם רק כדי לפלס את הדרך.
צ’ארלס פרנק בולדן, הבן. צילום: NASA/Bill Ingalls. תחת רישיון CC0.
מהצד של השאלות על האנושות בחלל, לבולדן היו מגוון תשובות, ופעם אחת הוא אף עצר והעיר שיש שאלות מאד פילוסופיות מהקהל. הקו הכללי של תשובותיו היה אופטימי ביותר - הוא הדגיש שהמירוץ לחלל בשנות השישים, זה בין ארה”ב לברית המועצות, בין קפיטליזם לקומוניזם, נבע מעימות. קונפליקט בין אידאולוגיות. לעומת זאת, בשנים האחרונות, ובעיקר בעשורים הקרובים, העימות הגדול ביותר, הקונפליקט החזק ביותר, הוא הישרדותו של המין האנושי כולו. ולמען ההישרדות הזאת עלינו לדעת לשתף פעולה. על פי הדוגמה של בולדן, בתעשיית החלל כבר היום ניתן לראות אולי את נאס”א מובילה, אבל היא לא יכול לעשות את זה בלי איחוד החלל האירופאי ((https://en.wikipedia.org/wiki/European_Space_Agency)), בלי הרוסים, בלי הסינים, בלי הדרום-אפריקאים, ובלי עוד הרבה ארגוני חלל קטנים יותר. וכן, גם בלי ישראל.
מההרצאה נעדרה תחושת הפטריוטיות הנמצאת בדרך כלל בהרצאות בנושא תעשיית החלל הישראלית (ואני נזכר בנאומו של שר החלל שלנו, אופיר אקוניס, רק מאותו הבוקר במצפה הכוכבים). ועדיין, הוזכרה התרומה של הפיתוחים הישראליים בתחום האנרגיה הסולארית שהובילו לטכנולוגיה שהוטמעה בגשושית (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%95%D7%A0%D7%95_(%D7%92%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%AA)) שבדרכה לכוכב הלכת צדק. בשלב זה נשמעו לחשושי גאווה מהקהל. שיתוף פעולה של עמים שונים, שמשלים שיתוף פעולה של המגזר הפרטי. זה חזונו של בולדן לדור הבא. בתחילת ההרצאה הוא ביקש מכל בני ה-15 וה-16 בקהל לקום. כל השאר מחאו לילדים האלו כפיים. להם הוא קורא “דור החלל” ומזכיר שנשיא ארה”ב קורא להם “דור המאדים”. בולדן לוקח מאד ברצינות את מה שאובמה אמר לפני כמה שנים, שעד שנת 2030, נאס”א תצליח לשלוח אדם לסיבוב סביב מאדים, ולחזור בשלום. הוא רואה זאת כהבטחה לשמה, ומבחינתו אפילו אחד מהילדים בקהל יכול להיות בין אלה שיממשו זאת - בכל אחד ואחת מהם ומהן טמון הפוטנציאל. וכאן אנו מגיעים לנקודה החשובה ביותר עבור בולדן, זאת שנראה שהיה חשוב לו להדגיש, למרות שלא נשאל על ידי הקהל. נושא ההכללה והשיוויון בחלל. בתור אפרו-אמריקאי, לבולדן יש נקודת מבט ייחודית על הנושא, והוא לא חושש להביע אותה. חלק נכבד מהנאום המוכן, מהמצגת, ומהסרטון שהוצגו עסקו בעידוד אוכלוסיות שנמצאות בתת-ייצוג בתחום המדע. שחורים, נשים, וכפי שבולדן הדגיש גם באולם ההרצאות בר-אילן, גם ערבים. במיוחד הנשים הנהנו בהסכמה לאחר שהוא סיפר אנקדוטה על ישיבת מנהלים בה מתעלמים מרעיונותיה של אישה, ואותם רעיונות מפי גבר זוכים לתשבחות. ואם נתעכב לרגע על אופיה הייחודי של אוניברסיטת בר—אילן, לא יכולתי שלא לשים לב ממקומי בשורה השלישית לראשיהם של הסגל הבכיר שמילא את שתי השורות שמלפני, והכיפות שעל ראשם. הקונפליקט בין מדע ואמונה התחיל והסתיים בקטע קצר בהרצאה, אך כזה שחשוב לי לציין. בולדן בחר שלא להיכנס יותר מידי לתחום, יכול להיות שעל מנת שלא להביך או להעליב את מארחיו, אבל עדיין הוא העלה את השאלה - אם וכאשר נגלה חיים מחוץ לכדור הארץ (ובמאמר מוסגר בשאלה אחרת ענה שלדעתו כן נמצא חיים), מה זה אומר על האמונה של אנשים בספר בראשית? מה ההשלכות של התגלית על נכונות סיפורי הדת? הוא השאיר את השאלה תלויה באוויר, והמשיך הלאה לספר על יכולתו של המין האנושי לעבוד יחד למען עתיד טוב יותר. בסופו של יום צ’רלי בולדן התגלה, שלא במפתיע, כאדם בעל ערכים הומניסטיים, גם אם לא נאמר כך במפורש. המין האנושי הוא דבר החשוב לליבו, וכל מילה שיצאה מפיו היתה ניסיון להעביר לקהל את אותם ערכים. אם אצטט מהבלוג האישי שלו בנוגע למסעותיו הקרובים בעולם:
“יחד, אנחנו יכולים להביא את האנושות לפני השטח של מאדים ולהגיע לגבהים חדשים לטובת המין האנושי כולו… וכך אכן נעשה.”
הלוואי שתחזיותיו האופטימיות יתממשו ושבעשורים הקרובים נצא אל המים העמוקים של החלל, ונפרוץ עוד כמה גבולות. עכשיו, איפה אני שומר כרטיס לסיור בתחנת החלל הבינלאומית?
צ’ארלי בולדין מביט מבעד לטלסקופ במצפה הכוכבים בגבעתיים. צילום: אלעד לרנר.