יחס טוב- רק לגר שהתגייר??

נועם טל, אקדמאי, 24 יולי 2016 מאמר זה מגיב ומעניק ביקורת לכתבה שפורסמה עכשיו, בירחון אתרוג לחודש יולי/תמוז, בנושא של סיפור רות. כותר: מנהיגות והיחס לגר, דר’ אברהם שפיר. אני מתאר לעצמי אב שרוצה מאוד שבנו ישתה מים בחום הקיץ, ועלול לשקר לבנו שיש במים סוכר למען לשכנעו לשתות. הבן רוצה קולה כי מים הם חסרי טעם. כיצד ירגיש בנו כאשר טועם ונודע לו ששיקרו לו? ככה אני מרגיש בניסיון כתבה זו להמתיק פרט חסר טעם- ובמיוחד יש פספוס ענק שיכול היה לחפש משהו “טעים” ולדון בו, אך בכתבה יש פספוס ועסק במשהו מפוקפק, בניסיון להמתיק את הסיפור עבור קוראיו- ניסיון שלא מתאים לסיפור ולא להקשרו, כאשר אבאר. המאמר לא מסביר מדוע בחר לעסוק בסיפור רות בחודש תמוז. המאמר פותח בכמה משפטים בעייתיים כאשר אבאר. אומנם בהחלט ניכר רצון של קישוט ויחצנות. אתחיל בטוב: יפה כתב שמנהיגות היא לא הזדמנות לאסוף כסף באנוכיות. אומנם יתבאר שרעיון יפה זה לא מופיע בסיפור רות. אין בסיפור ביקורת על שום מנהיג שעשה רוע זה. מה שמטריד אותי ביותר הוא היחס לגר בכתבה. באותיות גדולות מאוד, שפיר טוען שסיפור רות מביע התנגדות לגזענות. נשמע טוב! עד שממשיכים מה לדעתו לא גזעני: “אם רוצה להתגייר ולהאמין באותו אלוהים, אז מעמדו זהה לשל יהודי” אני בהלם שנתנו במה לדעה גזענית זו- רק אם מאמין באותו אלוהים? ורק בסיבה זרות אמרה: “אלוהייך אלוהי”—? ועד אז נכרי לא “מעמד כשל בני אברהם”—זה מצמרר שמפרסמים דעה זו. אני מגנה בתוקף את העורך שנתן במה לדעה גזענית זו! וכמובן את הדעה ואת כותבה. דווקא במדור המוגדר “תורני” מאפשרים חופש להגיד עמדות דתיות של התנשאות והשפלת האחר כי הדעה הדתית ככל הנראה כן ועלינו לתקן את המחדל ואת הגישה המרושעת של זרם התורני. לא רק מי שמתגייר הוא ב-”מעמד זהה”. עלינו להתנגד לעמדות גזעניות כי כל אדם בעולם הוא באותו מעמד כמו שהוא או כמו שהיא ולא רק “אם מתגייר ממניעים כנים”—! אני שואל איך לרעיון זה של מתגייר, שפיר קורא “לא גזעני”-?? דבריו גזעניים באופן מצמרר!! הם רק ניסיון לקשט במשחק מילים את הרעיון הנוראי אשר חובה מוטלת עלינו לבטל. אמשיך בביקורת עניינית בפרטים פחות חשובים: הניסיון להמתיק, עבור קוראיו כאשר לא באמת מתאים לסיפור. בתרבות שלנו אנחנו מבינים שיש ערך רב לרעיון של חסד. רעיון זה מובלט מאוד בפי הומניסטים המדגישים את החשיבות של יחס טוב בין אדם לאדם. מביך שמעט מאוד נמצא במקרא להדגיש חסד. נדיר מאוד למצוא רעיון מועיל במקרא לדוגמה “שוויון במשפט של: ‘לא תשא פני גדול’ או להפך ‘דל לא תהדר’ לעזרו בשיקול כלכלית במשפטו אשר אולי כן כוונת “כקטן כגדול תשפוט” אשר יש לפרש עני כמו עשיר [או פרשנות אחרת אין זה הנושא כאן]. נדיר מאוד למצוא רעיון מועיל במקרא. האחריות נופלת על ההומניסטים להדגיש את הרעיונות המועילים. חרף העובדה המביכה שהרעיון ‘חסד’ לא מופיעה, [ראו בהמשך אולי יש סוג שונה של חסד בסיפור] והרעיון של חסד המוכר לנו לא מתואר אפילו פעם אחת בסיפור רות, ואף המילה חסד נדיר בסיפור רות- כי בעיני המספר לא היה רעיון ‘חסד’ חשוב, ולא קשור לסיפור, עדיין דר’ שפיר מנסה להמתיק את הסיפור עבור קוראיו בטענה שסיפור רות הוא “כולו” סיפור של חסד. חסד הוא באמת רעיון יפה ואכן מביך שאין בסיפור רות הבלטה של חסד. יתר משפטי הפתיחה בכתבתו מאוד בעייתיים יחסית לסיפור רות, מכיוון שהמשיך “יקיר החינוך הדתי” דר’ שפיר, לטעון “ללמד אחריות במישור האישי והציבורי”. בכך מפספס את תחילת הסיפור, שבו יש אחריות משפחתית. יכול היה להבליט את ההחלטה של ההורים, בתחילת סיפור רות, לעזוב את ארץ הרעב וללכת למקום מזון בתור “הערך המשפחתי” שההורים פועלים לפי אחריותם להעניק לבניהם את צורכיהם. את זה פספס ומבליט משהו “לא משפחתי”. הכול חוץ ממשפחה. כי הזכיר במקום משפחה “אישי וציבורי” וגם את זה מפוקפק כאשר ממשיך. ממשיך שפיר להפריך ולטעון את ההפך כי בסיפור יש “כשל” בזירה הציבורית, דווקא מבלי שהמספר מלמד שההתנהגות רעה ואין מסר בסיפור עבור אחריות ציבורית אף לא את האחריות שמנסה לדחוך לתוך הסיפור כאשר יתבאר. הוא ממשיך לזלזל דווקא בסיפור המשפחתי במילה “מינורי” בביטוי “סיפור משפחתי מינורי” כאשר יכול היה להבליט את החשיבות של הקרבת ההורים למען קיום התא המשפחתי וצרכיו. משהו חשוב בהחלט. אם התכוון שהסיפור הזה קצר, היה יכול לכתוב “קטע קצר”, אבל כתב מינורי בלי חשיבות כאשר פספס שיש חשיבות. הוא ממשיך לטעון שהאב הוא ‘אציל’ וזהו פרט שהוא חסר יסוד בסיפור רות ולא קשור לסיפור המסופר. רק הוסיף פרט זה כדי להאשים כאשר יתבאר. דר’ שפיר ממשיך לטעון שהלכו “להשתקע” במואב- גם זה פרט אשר ללא רק חסר כל יסוד בסיפור, אלא אף נוגד מכיוון שההקשר של רעב מראה שנאלצו- בתקופת הרעב, לעזוב את ביתה של המשפחה. הסיפור על הרעב שגרם למשפחה זו לעזוב את ביתו, בתחילת סיפור רות, יכול היה להיות סיפור חינוכי/דידקטי על אחריות האב לפרנס את המשפחה כפי שעשה ‘אלימלך’ [שם האב הוא אבימלך בסיפור המקביל ביוספוס] ושפיר פספס את ההזדמנות להבליט לקוראיו רעיון זה. אומנם ככל הנראה שפיר העדיף לא לנגוח חלק גדול מהציבור החרדי אשר לפי אמונתם משובח לעסוק “רק בקדוש” ולשמור מרחק מהאחריות המתוארת בסיפור זה: הלכה המשפחה למקום מזון. בכך ניתן לנגח את הזרם בו האב אפילו לא מחפש עבודה לפרנס את משפחתו. כנזכר, דר’ שפיר לא רוצה לנגח חלק גדול מציבור החרדי. מביך שאין בסיפור הזה המילה חסד אפילו פעם אחת, עד דברי נעמי, ושבכלל נדיר למצוא את המילה חסד בכל הסיפור [ובכל המקרא המילה “חסד” מופיעה הרבה פחות מערכים אחרים, ומהם הרבה לא בהקשר של חסד מאדם לאדם, כי יחסית “לעשות חסד הוא ערך הרבה פחות חשוב” מהאחרים כמו שבת, לפי כותבי המקרא] אין בכל סיפור רות מלבד בפי נעמי ואז בהקשר שלא בדיוק חסד. אך דר’ שפיר פותח בביטוי, ככל הנראה למצוא חן בעיני קוראיו ולהמתיק כנזכר שהסיפור “כולו חסד” לעומת המציאות שאולי יש מעט חסד ואולי לא. האם מה שהסכימו המואביות לשאת את בנם נחשב חסד? זה לא בדיוק חסד. באותיות גדולות, ככל הנראה למשוך את הקורא לנושא הכתבה, מבליט שפיר שסיפור רות גלוי במפורש “נגד אישי ציבור המקדימים עצמם באנוכיות לפני הציבור” רעיון זה הוא אכן רעיון אשר קל להזדהות אתו, אומנם מלבד שהכתבה לא מופנית כלפי שרי ממשלה בתלונה שיש להם הרבה בתים מפוארים כי ההקשר כלפי מורים ומורות! בירחון למחנכים/ות, אשר משכורת החודשית דלה מאוד [היינו לא הקשר המתאים להבליט רעיון זה] אלא גרוע עוד יותר שבכך מאשים את הטוב מכיוון שבסיפור זה פעלו ההורים למען צרכי המשפחה כפי האחריות כנזכר. אין לזלזל בהחלטה הטובה של ההורים לעשות את מה שיכלו עבור המשפחה ועבור בניהם. בדומה לסיפוק צרכי בניהם במקביל ביוספוס [שהיה פרושי ומבטא בספרו קדמוניות את האמונות של הזרם הפרושי] האב מצא נשים מואביות עבור בניו. עוד דוגמה לאחריות ההורים לספק צורכי בניהם. דבר טוב. אך שפיר טוען שעשו רע במה שדאג לבניו “על חשבון הציבור” מסר אשר בוודאי לא מופיע בסיפור רות עצמו ובסיבה זו לא נכון לומר “סיפור רות הוא באופן מופגן” נגד הרעיון של אנוכיות כאשר הסיפור לא מכיל את הרעיון הזה. הרעיון נכון וקל להזדהות אתו אך לא בהקשר סיפור רות! אין רעיון זה בסיפור ולהצמיד את הרעיון להקשר של הורים המחליטים לספק צרכי בניהם הוא נוראי- מכיוון ששפיר מאשים פעולה טובה ומועילה, וגרוע עוד יותר שטוען שסיפור רות באופן מופגן מבטא את ההתנגדות, כאשר הרעיון בכלל לא גלוי בסיפור רות. פרט יפה שכתב שפיר “מנהיגות היא אחריות ולא הזדמנות לעשות הון” הוא מסר טוב אך זה בכלל לא מופיע בסיפור רות. אין על כך אשמה אלא ההפך- הסיפור מתאר שרעב אילץ את ההורים להוציא את המשפחה מארץ הרעב עבור אחריות משפחתית. אילו רצה ללמד את המסר הזה בהקשר החינוכי יכול היה לטעון בלי קשר לסיפור רות כי לא קשור כנזכר: “כאשר אתם המורים והמורות מלמדים את סיפור משה ואהרן חשוב ללמד את הערך החינוכי הזה” ואז בהקשר משה לכתוב את רעיונו הטוב הזה, ולגנות את דברי משה: שמנהיג לא ינצל את מעמדו לאסוף הון- כפי שעשו משה ואהרן. היינו שעל המורים והמורות לגנות את מצות ‘תרומה’ בפי משה אשר היא רעיון לתת תרומות לאחי משה ולמשפחתו. אך את זה פספס. אין רצונו של שפיר לגנות את משה ואהרן. שפיר הצמיד רעיון לקטע בסיפור אשר לא מתאים ואף נוגד את המסר שלו. כי לא פעלו ההורים באנוכיות אלא באילוץ רעב ובמיוחד לפי האחריות שלהם כלפי בניהם. אסיים בתלונה חריפה מאוד שלי על השפלת הנשים שמכניס לכתבה דווקא בהקשר שמיותר ורק לבטא את רצונו להכניס את הפרט בלי צורך להקשר: יכול היה להסביר שיצאו מביתם בסיבת רעב כאשר מתאים לסיפור, אך שפיר מעדיף להכניס עוד שיקול נוסף ומיותר- כי לא רוצה לוותר על הזדמנות להשפיל נשים במדור תורני- השפלת מעמד האשה. נעמי היא הטובה בסיפור של חטא עזיבת הארץ [לא אשעמם אתכם בפרטים] כי היא “רק נאלצה להיות כנועה” לבעלה. נוראי ומרושע לכתוב את הרעיון הזה שהיא הייתה “מוכרחת לעשות מה שבעלה החליט בכפייה”. יכול היה לא להשפיל את הנשים, כי יכול היה לכתוב ‘ההורים החליטו יחד’ לעזוב את ביתם ובאילוץ הרעב כנזכר כי הרעב היא הסיבה הגלויה במפורש בסיפור. עלינו להתנגד לרעיון המפורסם בירחון זה המתאר “אשה נחותה” מהאיש, בכלל, ובפרט כאשר הסיפור עצמו לא מתאר נחיתות. המשפחה נסעה, לפי הסיפור, בסיבת רעב בלבד. גם ברעיון הזה עלינו להבליט את הדעה ההפוכה משל הזרם התורני: שזוג מחליט ביחד ועם פשרות.