ביקורת ספר: התנגשות הציביליזציות / סמואל הנטינגטון

השנים שבין נפילת ברית המועצות לפיגוע במגדלי התאומים היו שנים של תהייה וחיפוש דרך בתרבות המערב. היו כאלה שחשבו שניצחון הדמוקרטיה הליברלית מובטח, מאחר שזו האידיאולוגיה היחידה שנותרה בזירה לאחר הקרבות האידיאולוגיים הגדולים במאה העשרים שבין הפאשיזם, הקומוניזם והליברליזם. פראנסיס פוקויאמה בספרו “קץ ההיסטוריה והאדם האחרון” נתן ביטוי להלך רוח זה. פרסום הספר של סמואל הנטינגטון ב-1996 היה בין השאר המענה לתיאוריה אופטימית זו, אבל העניין בו לא חרג מעבר לחוג המתעניינים ביחסים בינלאומיים והיסטוריה. ואז התרחש הפיגוע במגדלי התאומים… ההפתעה והזעזוע מהפיגוע הביאו רבים במערב לחפש תשובות והסברים למצב, והתזה של הנטינגטון נדמתה לפתע לנבואה שהתגשמה. פרץ ויכוח סוער על הספר, ומחברו הפך לידוען גם בציבור הכללי שצמא למוצא מהבלבול והמבוכה. היום, ממרחק הזמן, אפשר לבחון את הספר בצורה שקולה וביקורתית יותר. אז מהי התזה העיקרית של הספר? אחרי המלחמה הקרה אנשים מגלים מחדש את הזהות התרבותית שלהם. זה מתבטא בדגלים, צלבים, לבוש דתי וכו’. אנשים אלה צריכים אויב כדי לאשש את הזהות התרבותית שלהם. הזהות התרבותית הרחבה ביותר היא ציביליזציה. כלומר, ציביליזציה זו הקבוצה הגדולה ביותר שאדם משייך עצמו אליה, למעט העובדה שהוא בן אנוש. הסיני, ההודי והמערבי אינם חלק מתרבות גדולה יותר. ציביליזציה מאגדת בתוכה ערכים, נורמות, מוסדות ודרכי חשיבה שדורות של אנשים בחברה מסויימת מחשיבים כחשובים. האלמנט החשוב ביותר הוא הדת, כי הוא מבחין ומאחד את הקבוצה לעומת השאר. לציביליזציה יש מאפיינים אובייקטיביים מחד כגון : שפה, היסטוריה משותפת, דת, מנהגים ומוסדות ומאפיינים סובייקטיביים מאידך כגון: הזדהות עצמית של אנשים. רוב החוקרים מסכימים על מספר ציביליזציות עיקריות : סינית, יפנית, הודית, איסלמית, מערבית, לטינו-אמריקאית, אורתודוקסית ואפריקנית. הציביליזציה המערבית החלה במאה ה-8-9 לספירה והייתה נחותה מהאחרות כמו סין, האיסלם וביזנטיון. אולם החל משנת 1,500 המערב השפיע על כל הציביליזציות האחרות. בשנת 1920 רק רוסיה, יפן ואתיופיה יכלו להתנגד לכח השפעתו של המערב. הסיבה לכך היא יכולת צבאית, טכנולוגית ולוגיסטית עדיפה ואיכות כח האדם של המעצמות האירופיות – משמעת, סדר, רמת חינוך גבוהה וכדומה. לעומת זאת, בסוף המאה ה-20 המערב בנסיגה צבאית, כלכלית ותרבותית. המערב יצר הרבה אידיאולוגיות (קומוניזם, פשיזם, ליברליזם, לאומיות) אך לא יצר אף דת משלו. עם החלשות המערב, האידיאולוגיות נחלשות והדתות מתחזקות. המערב כתב את ההיסטוריה כשהוא במרכז, אבל זו טעות ויש להתייחס לציביליזציות האחרות. הטעות נמשכת גם כיום, כשהמערב רואה את עצמו כאילו התרבות שלו היא התרבות שצריכה להיות מאומצת בכל העולם. בניגוד למה שחושבים רבים, אימוץ של טכנולוגיה מודרנית, לבוש מערבי, ואפילו שימוש באנגלית כשפת גשר לא יביאו לאימוץ הנורמות המערביות. הדמיון למערב הוא שטחי בלבד. אחד ממשפטיו הנבואיים טען ש”היכן שהוא במזרח התיכון חצי תריסר צעירים יכולים ללבוש ג’ינס, לשתות קולה ולהאזין לראפ, ובין ההשתחוויות שלהם למכה, להרכיב פצצה כדי לפוצץ מטוס אמריקאי”. לכל ציביליזציה יש מספר דרכים להתמודד עם המודרניזציה והמערב:

1. דחיית המודרנה וההתמערבות. לא פרקטי, מכיוון שאי אימוץ של כלי נשק מודרניים גורם להפסד בקרב.
2. אימוץ המודרניזציה והתמערבות. כפי שעשה מוסטפא כמאל “אטאטורק” בטורקיה. ההנחה היא שמודרניזציה והתמערבות מחזקות אחת את השנייה ואי אפשר להפרידן.
3. רפורמה – מודרניזציה כלכלית וטכנולוגית בלי לוותר על התרבות המקומית. זו הדרך הפופולרית ביותר.

הציביליזציות שטוענות שהן נעלות על המערב הן האסייתיות והאיסלמית. הצמיחה הכלכלית באסיה מחזקת את הבטחון העצמי התרבותי, מה שגורם לתרבויות אלה להכריז על העדיפות של הערכים שלהן (משמעת, עבודה קשה, חשיבות החינוך, העדפה לקולקטיביזם ולא לאינדיבידואליזם, סמכותנות לעומת חירות), ועל המורשת התרבותית המפוארת שלהן, למשל ההוגים קונפוציוס, מנציוס וכו’. מנגד יש תחייה איסלמית – ההמונים פונים לאיסלם בחיפוש אחר משמעות וזהות. סיסמתם היא “האיסלאם הוא הפיתרון”. התחזית של הנטינגטון היא שבגלל חוסר הלגיטימציה של המשטרים בארצות האיסלם הם יוחלפו על ידי משטרים איסלמיים בעלי לגיטימציה דתית. בנוסף, האוכלוסייה במדינות אלה מאוד צעירה, מה שיביא למחאות, חוסר יציבות ומהפכות. הגידול באוכלוסייה יוצר לחץ להתפשטות טריטוריאלית והגירה, מה שיגרום לקונפליקטים עתידיים עם כל הציביליזציות האחרות. בעיה נוספת עם זהות תרבותית היא הקושי להתפשר במאבקים. באידיאולוגיות חילוניות כמו מרקסיזם-לניניזם מול דמוקרטיה ליברלית, אפשר לראות פשרה כלשהי, לפחות בעיקרון, מכיוון שנכסים חומריים, שטחים והשפעה ניתן לחלק. אבל קשה לראות כיצד מתפשרים בשאלה האם לבנות במקום שקדוש להינדואים ולמוסלמים גם יחד מקדש הינדי או מסגד. בד”כ לא יתפשרו על שניהם או על מקום תפילה מעורב. עם זאת, יש לציין שבניגוד לתדמית הפופולרית שנוצרה להנטינגטון, הוא אינו שש לקרב נגד כל מי שאינו מערבי אלא להיפך: טענתו המרכזית היא שערכי המערב כמו חרות, אינדיבידואליזם, ביזור מוסדות (למשל, הפרדת דת ממדינה) וכדומה, אינם ערכים אוניברסליים, אלא ערכים שהמערביים שמחים לאמץ. לפיכך, כל ניסיון “לחנך” ציביליזציות אחרות ולהטיף להן מוסר, למשל, על מצב זכויות האדם בשטחם, נידון לכישלון ורק יגרום לקרע עם המערב, ולתפיסה של המערביים כמתנשאים. הנטינגטון מזהה שהמערב כבר לא בשיא כוחו כפי שהיה בתחילת המאה העשרים לפני מלחמת העולם הראשונה, בה הוא שלט על רוב השטח, האוכלוסייה והתוצר הכלכלי בעולם. לכן, על המערב להתכווץ פנימה ולנסות לשמר עצמו תרבותית, דמוגרפית, צבאית וכלכלית. ניסיונות התפשטות אימפריאליסטיים ואפילו כאלה הנעשים מתוך כוונה טובה של הפצת הדמוקרטיות במדינות אחרות הן מתכון לכישלון. כמה מהצעותיו מקוריות אך מוזרות מעט, מכיוון שהן מציעות למערב לוותר על כוחו מרצון. למשל, הוא מציע שמועצת הביטחון של האו”ם תורכב ממדינה אחת מכל ציביליזציה, לפי הכוח היחסי בעולם – ארה”ב, רוסיה, הודו, סין, נציגה מאמריקה הלטינית, ממדינה מוסלמית, ממדינה אפריקנית וממדינה אירופית. כלומר, בריטניה וצרפת יצטרכו לוותר על כסאן ועל כוחן היחסי, ולהצטרף לסבב אירופי לאיוש המושב במועצת הביטחון. כמה מתחזיותיו לא התגשמו. למשל, שמדינות הנצרות האורתודוקסית לא יצטרפו לאיחוד האירופי כי מבחינתו המערב מורכב רק מהנצרות המערבית, הקתולית והפרוטסטנטית – יוון ורומניה הן הפרכה לכך. או שעימות בין אוקראינה לרוסיה לא יתרחש, מכיוון שהן שייכות לאותה ציביליזציה. גם תחזיתו למלחמה גלובלית בין-ציביליזציות לא התגשמה. להיפך, רוב המלחמות כיום הן בתוך ציביליזציות. תחזיתו שמדינות יחפשו את קרבת המדינה העיקרית של הציביליזציה שלהן לא התגשמה, מכיוון שמדיניות ששייכות לציביליזציה הסינית מחפשות את קרבת ארה”ב, כדי לבלום את התפשטות סין. למרות התחזיות השגויות, הספר עדיין שווה קריאה, מאחר והוא מכיל את אחד מהרעיונות הגדולים לגבי התפתחות האנושות לאחר המלחמה הקרה, ובגלל הדיון שבו על מהותה של תרבות המערב – האם זו ציביליזציה בעלת ערכים המתאימים לכלל האנושות או שמא היא יצור ייחודי שמתאים למערביים בלבד?