שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב

שינוי של מעלה אחת בחום גופי, זה כל מה שדרוש כדי לשנות את היום שלי על פניו. בסביבות 36.5 מעלות צלזיוס אני מרגיש טוב. לעומת זאת, כאשר טמפרטורת הגוף שלי היא 37.5 מעלות צלזיוס אני מרגיש זוועה. אני בדרך כלל שוכב במיטה, עם כאב ראש, אף אדום, כאבי שרירים, ופחות או יותר מדמיין שהגיע קיצי. טוב, אני אולי מגזים עם התגובות שלי לחולי, אבל ככה אני, מעולם לא הסתדרתי טוב עם עליה של מעלת צלזיוס בודדת של חום גופי. מה הייתם עושים לו הייתם מתעוררים יום אחד עם טמפרטורת גוף גבוהה מהרגיל? הייתם בודקים עם מד חום את חום גופכם? הולכים לרופא לבדוק מה יכולה להיות הסיבה לכך? אם, חס ושלום, רופא המשפחה שלכם היה אומר לכם שהסימפטומים מעידים על מחלה קשה, כזו שיכולה להתפתח למצב מסכן חיים, מה הייתה תגובתכם? האם הייתם ממהרים לבית החולים כדי לטפל בעצמכם? או שמא הייתם עוברים לרופא אחר כדי לקבל חוות דעת נוספות על מחלתכם, עד שהייתם מוצאים אחד שיגיד לכם שלמעשה הסימפטומים שלכם הם זמניים, ושלא מדובר בתסמינים של מחלה מסכנת חיים? ובכן, מדענים יודעים כבר יותר ממאה שנה שגזי חממה הנפלטים מפעילות בני האדם לאחר המהפכה התעשייתית יכולים לגרום להתחממות של כוכב הלכת שלנו. ב 1977 האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית הזהירה שפליטה לא מבוקרת של גזי חממה עלולה להעלות את הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ בכ-5.5 מעלות צלזיוס, ובכך תגרום לעליה של מפלס הים בסביבות 6 מטרים. לשם השוואה, אם רופאים בכירים בבית חולים היו אומרים לי שאם לא אמנע מדבר מאכל זה או אחר, אז בעתיד הנראה לעין טמפרטורת הגוף שלי תעלה ב 5.5 מעלות צלזיוס, הייתי משנה, כמובן, מידית את הרגלי התזונה שלי. אך המהלכים הפוליטיים ברמה הגלובלית שנועדו להתמודד עם ההשלכות של התחממות גלובלית מבוששים לבוא. ב-1974 מדעני אקלים הבינו את ההשפעות שיש לגזים ממשפחת התרכובות של כלור, פלואור ופחמן (CFC), שהייתה בשימוש נרחב במשק הפרטי והתעשייתי, על שכבת האוזון של כדור הארץ. שכבת האוזון היא שכבה באטמוספרת כדור הארץ המכילה ריכוז גבוהה של גז האוזון, אשר מפחיתה באופן משמעותי חדירה של הקרינה האולטרה-סגולה מהשמש, המסכנת את היצורים החיים על כדור הארץ. תוך חמש שנים מפרסום הממצאים של קהילת מדעני האקלים בארצות הברית, השימוש בגזים מסוג CFC נאסר בארצות הברית ומדינות סקנדינביה. מספר שנים לאחר מכן איסור השימוש ב-CFC וחומרים נוספים המסכנים את שכבת האוזון התפשט לכלל הארצות, ונהפך להסכם בינלאומי שנועד להגן על שכבת האוזון מפני פגיעה נוספת. אמנם החור בשכבת האוזון ממשיך להתנוסס מעל יבשת אנטרקטיקה, אך הוא מתכווץ. מאז שנת 2000 הצטמצם החור בשכבת האוזון בארבעה מיליון קילומטרים רבועים. המאמץ הכלל עולמי הביא לתוצאות. התחממות כדור הארץ והשלכותיה, לעומת זאת, לא גורמות לתגובה הולמת בקרב המדינות החזקות והמשפיעות, ארה”ב, סין והאיחוד האירופאי, כפי שהתדלדלות שכבת האוזון גרמה בשנות השמונים. אחת מהסיבות לכך היא המידיות של ההשלכות של התחממות כדור הארץ. בשנות השמונים אנשים בעולם המערבי הבינו היטב את הקשר בין סרטן העור לשיזוף תחת השמש הקופחת לאורך חופי הים. הקרינה האולטרה-סגולית יוצרת השפעות נראות לעין על העור האנושי בטווח של החל מכמה דקות (לאשכנזים קיצוניים) עד כמה שעות (לאלו שזכו לרמה גבוהה יותר של מלנין). טרנד העור השזוף שפשט בעולם המערבי גרם לעליה ניכרת בתופעות השליליות שגרמה חשיפה לאור שמש, והמפחידה ביניהן הייתה האפשרות ללקות בסרטן העור, מחלה מסכנת חיים. ישנן מספר סיבות שבעטיין ההתחממות הגלובלית לא צוברת התייחסות פוליטית וציבורית מספקת שבכוחה להביא לשינוי ממשי. אחת מהסיבות שמציין ג’וזף רום, פיזיקאי ומומחה אקלים אשר כתב את הספר “שינוי אקלים: מה כל אחד צריך לדעת”, היא שהציבור הרחב לא מבין את ההבדל בין אקלים למזג-אויר. לדבריו: “אקלים זה מה שאתה מצפה, ומזג אויר זה מה שאתה מקבל”. מזג האוויר הוא התנאים האטמוספריים השוררים באזור מסוים, בזמן נתון. תחזית מזג האוויר היא הנותנת לנו את הניבוי, בעזרת כלים מדעיים, של הטמפרטורה והמשקעים בעתיד הקרוב. ניבוי מזג אויר הופך לבעייתי לתקופה של יותר משבוע עד עשרה ימים, אבל כשמדובר באקלים אנו עוסקים במגמות האטיות על פני תקופות ארוכות הרבה יותר. אקלים הוא למשל הציפייה לכך שאזור המדבר יהיה חם יותר ופחות גשום מצפון הארץ. חקר האקלים (קְלִימָטוֹלוֹגְיָה) הוא ענף מדעי החוקר את האקלים והתופעות הקשורות בו. פלאוקלימטולוגיה הוא תת-ענף בחקר האקלים בו חוקרים את שינויי האקלים לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ. אמנם, אנחנו לא מסוגלים לעשות חיזוי מזג אויר ליום מסוים בעוד שנה - לדעת למשל האם בשבוע הראשון של דצמבר בשנה הבאה, יהיה שבוע מעונן וגשום או בהיר וחם. אבל אנחנו כן יכולים להבחין במגמות של עליית הטמפרטורה מהשנים האחרונות ולהצביע על מגמות כלליות של הטמפרטורות הממוצעות החודשיות באזורים שונים על כדור הארץ. לאחר שנים של מחקר פלאוקלימטולוגי, ידוע כיום שכדור הארץ יצא מתקופת קרח ארוכה לפני 11 אלף שנים. מאז האקלים של כדור הארץ היה יציב ביותר, ולא היו שינויי אקלים משמעותיים. האקלים היציב יחסית ששרר מאז תקופת הקרח האחרונה הוא מה שאפשר לאנשים להתיישב ביישובי קבע, ולפתח חקלאות (אשר מבוססת במידה רבה ביותר על יציבות האקלים, כך שניתן לחזות את מחזורי העיבוד של הקרקע). המהפכה החקלאית אפשרה את התבססותן של ערים והתפתחות של תרבויות שונות ברחבי כדור הארץ, ופתחה את הנתיב לגדילה מואצת של האוכלוסייה האנושית לכדי 7.6 מיליארד אנשים (נכון לאוקטובר 2017). אבל במשך כ-170 שנה, אנחנו פולטים גזי חממה לאטמוספרה, וזה גורם לשינוי טמפרטורות בקצב מהיר פי חמישים ממגמות שינויי האקלים ששררו בתקופות הקודמות טרום המהפכה התעשייתית. הטמפרטורות הממוצעות הללו לא השתנו במשך מאות שנים בצורה משמעותית, אבל כעת אנחנו מזהים מגמת שינוי מובהקת בטמפרטורות הממוצעות שנרשמו בשנים האחרונות. כשמסתכלים על היסטורית האקלים של כדור הארץ, ניתן לראות שלכל שינוי אקלים משמעותי היה איזשהו גורם מניע. אנחנו רואים, למשל, ששינויים אטיים של מסלול כדור הארץ סביב השמש (מחזורי מילנקוביץ’), משנים את כמות הקרינה בקטבים, וגורמים למחזורים של עידני הקרח בהיסטוריה של כדור הארץ. אנחנו יודעים כבר שנים שיש גזים שונים שאחראים על אגירת החום באטמוספרה. הגז שהפעילות האנושית תורמת לאטמוספרה בצורה המשמעותית ביותר הוא פחמן דו חמצני. דו”ח של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC), גוף שנוצר על-ידי כ-80 מדעני אקלים ממדינות שונות ועובר בקרה על-ידי כ-250 מדענים נוספים, מראה כי ריכוזי גזי החממה באטמוספרה (פחמן הדו-חמצני, מתאן וחמצן דו-חנקתי) עלו בצורה ניכרת מאז תחילת המהפכה התעשייתית כתוצאה מפעילות בני האדם. בהשוואה לריכוזי גזים באטמוספרה בתקופות הקרח האחרונות, מדידה שנעשית על ידי דגימתן של בועיות אויר הכלואות בגלעיני קרח באזורים בהם שורר קרח ברציפות מתקופות פרהיסטוריות, עולה כי ריכוזי האטמוספרה של גזי חממה כיום הינם כאלו שלא נראו בכדור הארץ מזה עשרות אלפי שנים לפחות. אכן, כל אחד משלושת העשורים האחרונים היה חם יותר מכל עשור אחר מאז 1850, ויש עדויות המצטברות לכך שהעשורים האחרונים הם העשורים החמים ביותר מאז 600 לספירה. בשלל מקומות על כדור הארץ נמדדים אירועי קיצון במזג האוויר, כטמפרטורות גבוהות וממטרי גשם עזים. המשך המגמה הנוכחית יביא לעלייה של הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ במעלה אחת בעשורים הבאים. בשנים האחרונות כבר מצטברות ראיות לכך שקרחונים מצטמקים בקצב מואץ בשלל אזורים סביב כדור הארץ, החל מקרחונים אלפינים, וכלה בקרחוני הקטבים. מגמה זו תוביל בסופו של דבר לעליה מתמשכת במפלס האוקיינוסים, תעלים איים, ותציב ערים רבות על קו החופים בסכנת הצפות. בפוליטיקה הישראלית ישנה התעלמות מוחלטת מנושאי שינויי האקלים על כדור הארץ. בעיית מי השתייה בארץ נחשבת לאקוטית מהמאה שעברה, ובתגובה הוקמו מפעלי התפלת מים לאורך הים התיכון. עליית מפלס המים נראית לרוב הישראלים בעיה שתשפיע במיוחד על מדינות עולם שלישי, או אולי על הולנד, אך לא על מדינת ישראל, שאינה אי הצף על פני הים. מעבר לזה שעליית מפלס האוקיינוסים תשפיע בצורה בלתי ניתנת לחיזוי על המצב הגיאופוליטי הכלל עולמי, ישראל עצמה יושבת לאורך הים התיכון. כאשר הים יטפס אט אט במעלה שדרות רוטשילד ויפריע לתנועת הרכבים ולהולכי הרגל, נראה מן הסתם שינוי בגישה כלפי משבר האקלים בכדור הארץ. כרגע, אוכלי הצ’יזבורגר והפיצה עם פפרוני לאורך השדרה, מתקשים לראות את הנזק האדיר של תעשיית הבשר והחלב לכדור הארץ, בשל פליטת גז המתאן ע”י חיות המשק, שלה השפעה סביבתית חמורה יותר מזו של כל כלי התחבורה גם יחד. לסיכום בבואנו לחקור כוכבי לכת רחוקים על מנת לבדוק את האפשרות לקיום חיים במקומות אחרים ביקום, תחום מחקרי הקרוי אסטרוביולוגיה, אחד מהפרמטרים הראשונים שנבדקים הוא מרחק כוכב הלכת מהכוכב שלו. מרחקו של כדור הארץ (כוכב-לכת) מהשמש (כוכב) מאפשר את טווח הטמפרטורות המתאים להיווצרות חיים כפי שאנחנו מכירים אותם. לו כדור-הארץ היה קרוב יותר או רחוק יותר מהשמש, הטמפרטורה הממוצעת הייתה גבוהה מדי או נמוכה מדי לקיום של מים במצב נוזלי על כדור הארץ. הטמפרטורה, אם כן, היא הגורם המכריע לקיום תנאים סביבתיים המאפשרים התפתחות של מולקולות מורכבות כמו אלו שמתקיימות על כדור-הארץ, אשר יכולות במרוצת הזמן להוות את התשתית ליצירת חיים. מדוע, אם כן, אנחנו מתייחסים באדישות כל כך גורפת לשינויי האקלים על כדור הארץ? המשמעות העיקרית לכך שהפעילות האנושית היא הזרז העיקרי לשינויי האקלים על כדור הארץ, מצביעה על כך שהמפתח לתיקון המצב הוא גם כן בני האדם. לשם כך, נצטרך קודם כל לקחת אחריות על המתרחש על כוכב-הלכת שלנו, גן העדן של חיים במרחב עצום של ריק. לשם כך עלינו לבנות תשתית מוסרית אשר לוקחת בחשבון את האחריות שיש לנו על הסביבה שלנו, ועל הדורות הבאים שירשו מאתנו את כדור-הארץ, ולגזור ממנה צעדי חירום מעשיים. למרבה הצער, המין האנושי הלוקה באמונה חסרת שחר בישויות דמיוניות, ומחשבות שווא אודות העולם הבא, לא מצליח לראות את הסכנה הברורה והמידית לעולמנו שלנו.