פילוסופיה מעשית – כלים לעיצוב התודעה האנושית

עולם האימון הוא תהליך פתוח, שבו המאמן מחפש, יחד עם המתאמן ובעולמו האישי של המתאמן, את המקומות בהם המתאמן “תקוע”, וסובל. המטרה המשותפת היא לצור עבור המתאמן, עולמות של עוצמה ואושר.

במאמר זה אציג כיצד התפיסה שלי של יצירת התודעה והמודעות, מגובה בגישות פילוסופיות שונות כגון אקזיסטנציאליזם, בודהיזם, אונטולוגיה, אפיסטמולוגיה, פנומנליזם והשתאות, גשטלט וכו’. המטרה היא להציג חלק מהגישות הפילוסופיות האלו, לא כרעיונות מופשטים, שמרחיקים אותנו מההתמודדות עם המציאות, אלא להיפך, כבסיס רציונלי, ערכי ומתודולוגי של ניהול חיי היום יום. להלן מספר דוגמאות בקצרה.

התפיסה שהקיום קודם למהות, על פי הפילוסופיה הקיומנית, כשהיא מחוזקת על ידי התפיסה של חלק ממדעני המוח הגדולים כהוראס בארלו, דונאלד הב, ג’וליו טונוני ואחרים, מצביעה על כך, שהלמידה היא אוטומטית ומייצרת לנו ידע הישרדותי שמפעיל אותנו.

מודל ה long-term potentiation‏ LTP, הגברה סינפטית ארוכת טווח, שמדברת על חיזוק עוצמת הסינפסות, כאשר קימת חזרה סיסטמתית על פעולה מסוימת, המשויכת לגירוי מדויק חד ערכי. במודל זה לא מדובר בעיבוד, אלא בתגובתיות לגירוי. התמצות של גישה זו הוא חוק HEBB, שמקובל להגדירו כ Neurons that fire together, wire together.

גישת הגשטלט. מויקיפדיה ” פסיכולוגיית הגֶּשְׁטַלְט (מגרמנית: Gestalt; מילולית: צורה, תבנית, דפוס) היא אסכולה בפסיכולוגיה, שלפי תפיסתה העיקרון התפעולי של החשיבה הוא הוליסטי, מקבילי, אנלוגי ובעל מגמה לארגון עצמי.” שוב, מדובר על תבניות קבועות ולא על תהליכי עיבוד בזמן אמיתי.

הרעיון שאנו מופעלים על ידי תבניות קבועות, מסביר את העוצמה שלנו. אם היינו צריכים, בכל פעם שאנו נתקלים בבעיה, לפתור אותה מחדש בכל פעם, היינו נכשלים. דווקא שמירת “בנק תסריטים תודעתיים”, שלכל תסריט, יש קוד חד ערכי שמפעיל אותו מיידית, כמו רפלקס, נותן לנו את העוצמה ויכולת ההשרדות, בדיוק כפי שהושטת ידים לפנים בעת נפילה מגינה עלינו.

הגישה של הפנומנליזם של הוסרל, היידיגר ואחרים,  וההשתאות הגלומה בה, מציגה עולם שבו מתוך השתאות אישית ובלתי מושפעת, האדם יכול לקבוע את הפרשנות שלו למהות הדברים ומוותר על ה”רעש” מבחוץ. בעשותו כך, הוא אותנטי, מול העולם שלו עצמו ולכן בעל עוצמה.
הגישה של היידיגר, בהתוויית הנתיב להתפתחות מנטלית, קרי למידה, היא באמצעות חלוקת עולם הידע לשלוש רמות כלהלן:

מה שאני יודע ויודע שאני יודע. יש המון דברים שאני יודע שאני יודע כמו למשל: שאני יודע לקרוא ויודע שאני יודע ולכן יכול לעשות זאת. אני יודע לנהוג במכונית ויודע שאני יודע ולכן זה ידע רלוונטי עבורי. התוספת שלי להגדרה הזו היא שזו רמת המאסטר בידע. הכוונה היא שאצל המאסטר, בניגוד למתחיל, האבחנה מפעילה אותו, כלומר הוא אינו צריך להתעכב ולעבד מידע. המתחיל לעומתו, צריך לחשוב ולעבד מידע כדי להחליט כיצד ללמוד. תחום זה הוא חלק מעולם הידע שאני יכול להתבסס עליו. אם ננסה להעריך את משקלו של תחום ידע זה, מתוך סה”כ הידע האוניברסלי, הרי שהוא שואף לאפס.

מה שאני יודע ויודע שאני לא יודע איני יודע כיצד להטיס מטוס ולהגיע איתו למקומות רחוקים, אבל אני יודע זאת ולכן יכול לקנות כרטיס טיסה אצל מי שכן יודע. אני יכול להחליט שאני רוצה ללמוד להטיס מטוס ואז אוכל להתקדם לשלב הראשון.  גם תחום זה הוא חלק מעולם הידע שאני יכול להתבסס עליו. גם תחום ידע זה הוא בעל משקל ששואף לאפס.

מה שאני לא יודע ואיני יודע שאני לא יודע יש מגוון אין סופי של תחומי ופריטי ידע שאיני מכיר בקיומם. אני לא יכול למלל אותם, כי אין להם מילה בשפה שלי ואם אתקל בהם, אולי לא אזהה אותם בכלל. ברור שמרכיב ידע, או אי ידע זה מכיל למעשה את רוב הידע שקיים בעולם ושאין סיכוי שאי פעם אוכל להכיר את כולו. יתר על כן, אני גם לא צריך. מכאן, ניתן לצאת להגדרה נוספת שאומרת “אם אין לי מילה או סימבול תודעתי, לישות מסוימת, היא לא קיימת במציאות שלי. היא עשויה להתקיים במציאות של אדם אחר. אם שנינו נאחד את המילים והסימבולים שלנו ונסכים על הפירוש של כל מילה או סימבול, אנו ניצור שפה. המציאות שהשפה הזו תייצג, היא מרחב הידע המשותף של שנינו ברמות הראשונה והשנייה. כמובן שתחום זה אינו מרכיב בעולם הידע שלי ואיני יכול להתבסס עליו. מאחר ותחום זה שואף לאין סוף, הרי הסיכוי שמה שאני יודע, הוא הידע הנכון, שואף גם הוא לאפס. אני מבין שהסיכוי שאהיה צודק, שואף לאפס.

אבל לא כל הידע בעולם רלוונטי לי ובמקביל יש מיליוני בני אדם שדוברים את השפה שלי. אצל כולם ביחד, כאגרגט ולאחר שכולם הסכימו על המילים והסימבולים, אמורה להיות מסה די גדולה של הידע הרלוונטי לי. זו המשמעות של שפה. יצירת מציאות משותפת, לדוברי אותה השפה.

זה לא מספיק, שהרי גם בקרב אותה השפה, יש לכל אחד סימבולים נוספים שהוא לא חלק עם האחרים ו/או לא הסכים לגבי משמעותם. (תפיסות פוליטיות/ חברתיות/ משפטיות וכו’), כך שגם בקרב דוברי אותה השפה, לכל אחד שפה ייחודית ולכן מציאות ייחודית משלו.

היידיגר כאונטולוג, כלומר חוקר את מהות ה”יש”, מדבר על ה “Dasein הטרנסנדנטלי, כלומר הנע מתוך האדם אל העולם, מפנים אל החוץ.  ככזה הוא נוקט עמדה אקזיסטנציאליסטית (אם כי הוא מסרב להגדרה זו). היידיגר מצביע על כך שהאדם אינו אותנטי, מושג שמהווה אבן בסיס בתפיסה זו. הטיעון בקצרה הוא שעצם העובדה, שאדם חש אימה, מוכיחה כי הוא אינו אותנטי בכך שהוא מסרב לראות שהמוות הוא עובדה מוגמרת.

האימה היא נקודת המשבר. היא נוגעת באין (VOID) שכרוך בהכרה במוות. היא דורשת מאיתנו לתת משמעות לחיינו, בעולם חסר משמעות. זה אומר להכיר בכאן ועכשו ובעובדה שהאדם לבד מול העולם.

אבל האימה גם תורמת לנו את ההבנה שאנחנו כבני אדם, עומדים בפני היכולת לבחור באפשרויות, שעל פיהן נחייה את חיינו. אנו לא מוגבלים בשום דבר, זולת הבחירה שלנו. אנו אינדיבידואלים וחופשיים. רק אז אנו יכולים להתגבר על האימה ולהיות אינטליגנציה של אור. ויתור על הספק, חיים של אותנטיות וויתור על הסבל ובחירה לחיות מתוך עוצמה.

מבחינתי כמאמן מנטלי, הבנה זו היא פתח, להבנת החרדות האנושיות, אבל גם ליכולת לסייע למתאמן, לוותר על האימה, לראות את המציאות ולפתח עוצמה, המבוססת על אותנטיות.

אותנטיות היא צורת הסתכלות על העולם, מתוך נאמנות למי שבחרתי להיות בלא להסתיר מעצמי את האמת הפרטית והאישית שלי. אותנטיות אינה בחינת טוב או רע, נכון או לא נכון, אלא בסיס להערכת העוצמה האישית של כל אדם. נושא האותנטיות הינו כה חשוב, עד כי אקדיש לו מאמר מיוחד.

בעיסוק שלי כמאמן מנטלי, הגישה הבסיסית שלי היא שאנו, כבני אדם, חיים מציאויות שונות, שכל אחת אינה אמיתית, אלא מדומיינת לכל אחד ה DASEIN שלו. לכל אחד מאיתנו קיימת במוחו מפת מציאות שונה מזו של כל האחרים. המציאות האישית הזו, מורכבת מכל “הסיפורים” שסיפרו לנו לאורך חיינו ואנו הפכנו אותם לישויות אמיתיות ובלתי ניתנות לערעור. יש לנו סיפורים מומצאים ומדומיינים על אלוהים או על אין אלוהים, על יפה ומכוער או טוב ורע, שכל הבסיס לתקפותם הוא שאנו מאמינים בהם. אנו מאמינים בהם בצורה הישרדותית ולכן מוכנים להילחם מול מי שסובר ומלמד אחרת.

סה”כ הסיפורים המדומיינים האלו, עבור כל אדם, הוא התודעה האישית שלנו. במילים אחרות, כל שאנו יודעים, זו רק אינטרפרטציה כל שהיא על מה שקורה. הסיכוי שהתודעה שלנו מכילה סיפורים אמיתיים, הוא אפסי, אבל זה לא מונע מאיתנו להיצמד לסיפורים אלו ולצפות שהם יגרמו לנו אושר.

סיפורים אלו, עוצבו על ידי תהליכי הלמידה, כתסריטים מנטליים, שצרובים במוחנו. תסריטים מנטליים אלו נשמרים במבנים פיזיים, הנקראים סינפסות, שהינן נקודות חיבור בין נוירונים ומשמשות כאמצעי לשימור הידע. לצורך העניין אפשר להסתכל עליהם כסוג של דיסק און קי.

חשוב להבין שתסריטים אלו, אינם מיועדים לגרום לנו אושר, אלא לאפשר לנו לשרוד בעולם משתנה תדיר. הם תוצאה של תהליכים שאני מגדיר כאבולוציה של הידע. תפקידם הוא, לגרום לנו להיות אפקטיביים ו”מתאימים” הישרדותית לחיים המשתנים, לאורך כל חיינו.

כאן נמצאת אחת האבחנות החשובות שאני עושה כלהלן “מי שאנחנו הוא השילוב שבין הפיזיולוגיה הייחודית שלנו, תוצר הDNA, לבין הידע שלמדנו והשמור בסינפסות. הDNA הוא מקובע ודטרמיניסטי, בחירה במקטע מסוים בו, תביא תמיד לאותה התוצאה. כמו מכה שהנוירולוג מכה על פיקת הברך והרגל “קופצת”. להתנהגות זו, אנו קוראים רפלקס וזהו רפלקס מולד, כלומר מקובע ב DNA. הידע ב DNA, מאבד במהירות מהאפקטיביות של “ההתאמה האבולוציונית”, ככל שאנו מתבגרים.

הידע השמור בסינפסות, הוא מבנה פיזי שבו נשמרים הנתונים כסוג הגירוי, הפעולה שבוצעה בגין הגירוי והמשוב שפעולה זו קיבלה. כאשה הפעולה שהגירוי מעורר, מקבלת משוב חיובי, לאורך זמן, היא הופכת לתסריט קבוע, או במילים אחרות, לרפלקס תודעתי נרכש.. רפלקסים תודעתיים אלו, הינם ידע מתחדש תדיר המאפשר את הניצול הנכון והמתעדכן של הפוטנציאל הגלום ב DNA, בצורה המתאימה ביותר.  מה שקובע את היכולת של כל אדם, אינו הפוטנציאל, אלא הניצול שלו. יש מי שקורא לזה “אפיגנטיקה”.

ההגדרה שלי  כמאמן מנטלי ומנטור לאומנויות למידה, מכוונת לכך, שכל התודעה שלנו, מעוצבת באמצעות תהליך של גירוי ולמידה, שגישות פילוסופיות שונות, ניסו להגדירו ולתחמו. אנשים שמתקשים בהתנהלות שלהם, חווים חרדות וסובלים, יכולים לפתח את המודעות לכך שכולנו חיים באופן דטרמיניסטי, על סמך הסיפורים האישיים שלמדנו, שהם כנראה שקריים, אבל אנו לא מוכנים לוותר עליהם, כי אנו לא אותנטיים.

כמאמן אותנטי, אני, יחד עם המתאמן, מזהים את האמירות, את חוסר האותנטיות ואת החרדות שנגרמות מכך והמתאמן יכול לבחור לעצמו את הסיפור המיטיב והמעצים, שהוא רוצה לחיות.

יגאל אפרתי ואני מאמן מנטלי ומנטור לאומנויות למידה.