כן, אבל…
‘גב האומה’ נועצת שיניים בפרות קדושות ואף נושא שבעולם לא מוגן בפניה. ראיון עם עופר קניספל,מצוות הכותבים של התכנית, מספק הצצה אל אחד המעוזים האחרונים של הסאטירה בישראל
כן, אבל, ולא חבל שתכנית הסאטירה “‘גב האומה” נועצת שיניים בפרות קדושות ובמובילי האקטואליה הפוליטית עם נימוקים מנצחים ומשעשעים מבלי להתנצל. נדמה שהתכנית השנויה במחלוקת (תלוי מאיזה צד של המפה הפוליטית אתם) לא מתנצלת, ושאמירות מסוימות גרמו לכמה מחברי הפאנל להתכווץ בכיסאותיהם. אולי זה קורה לרגע, כי הרצף המילולי שלא עוצר עד סוף הפאנץ’ ולקול צחוקו של הקהל, ממשיך את החגיגה כשנראה שהחברים שם נהנים מכל רגע ולי נדמה שנכנסתי, תוך כדי צפייה, למועדון סגור ששולף בעיתוי נכון בדיחות פנימיות משלהם. כך אולי זה נראה לצופים; קל ומשעשע, אך מאחורי העסק הזה עומדים כותבים מוכשרים שמגייסים את מיטב המוחות לפני העלייה לאוויר.
ראשית, היסטוריה קצרה: “גב האומה”, בשמה הנוכחי, שודרה בערוץ 2, בשידורי ‘רשת’ בשנים 2010-2015 בשם “מצב האומה” ובשל המעבר, ב-2015 לערוץ 10 שינתה את שמה ל”גב האומה”. התכנית זכתה בשני פרסי האקדמיה לטלוויזיה, האחד, בגלגולה הקודם בפרס תכנית הבידור הטובה ביותר ובשנה שעברה קיבלה את פרס תכנית הסאטירה והמערכונים הטובה ביותר. כבר כמה עונות ש”גב האומה” סוחבת על גבה אומה שלמה שאותה היא מתחזקת עונות רבות. היא עדיין באוויר, למרות הסתייגויות מצד קברניטים שונים - פוליטיקאים (ינון מגל, למשל), המגזר החרדי וציבור חילוני שנגעו לו בסף הרגישות. נכון, הם יכולים לעצבן ולסחרר את כל אלה ויותר אך נראה שידיהם אינן כבולות ופיהם משוחרר מכל רסן. במה ובמי לא נגעו שם? באלוהים, בשואה, בפיגועים וכמעט בכל נושא רגיש עד כדי תלונות. והיו.
אחד האחראים לכתיבת חלק מהבדיחות בתכנית הוא עופר קניספל, תסריטאי שעשה כברת דרך באמירות מושחזות היטב, הומור שנון וציני ובסגנון שלא עושה חשבון לאלוהים, שלא בטוח שקיים מבחינתו. בראיון עמו הוא מגלה שמאחורי כל חבר בפאנל עומדים שני כותבים כשגם לטאלנטים יש את האפשרות לכתוב לעצמם. הסך הכולל הוא עשרה כותבים. המנחה, ליאור שליין כותב את המונולוגים שלו ביחד עם תם אהרון, שהוא גם חבר בפאנל והסטנדאפיסט אריאל ויסמן.
אז עופר, איך זה בעצם עובד, להעלות אקטואליה שמצטברת כל יום, לבחור נושאים ולהרים תכנית אחת לשבוע?
“צריך להיות חמים ולעשות את זה לפני שאחרים, בראשם הפייסבוק, שוחקים נושאים. לכן זה לא כזה קל כמו שזה נראה, אבל על זה משלמים לנו.”
האם הכותב הראשי הוא ליאור שליין?
“אין ממש מושג כזה, אבל הוא העורך הראשי ביחד עם אבי כהן ומכיוון שהוא לא רואה את הטקסטים שנכתבים לחברי הפאנל האחרים, את עבודת העריכה הוא עושה אחרי שהתכנית כבר הוקלטה.”
כפי שאמרת, עשרה כותבים, שניים לכל אחד כשגם הפאנל כותב מדי פעם. מניחה שזה קל יותר…
“כל מי שמופיע בתכנית מקבל שני תסריטאים שמקדישים לו את חייהם ליומיים ונדרשים למסור את חייהם אם יידרשו כדי להגן על שלו. כמעט כל מי שיושב בפאנל הוא לפני הכול כותב - ליאור כתב ב”ארץ נהדרת”, עידו כתב סדרה וסרט, עינב גם היא כתבה לפני שהופיעה.”
אני רוצה לדבר על היחסים ביניכם. נראה שאתם נהנים. כולכם מחליטים על הזמנת אורחים לתכנית?
“לא. ידוע ומוכר שהתכנית היא תכנית של אדם אחד ואחרים. הוא קובע ומצוין שכך. אנחנו ביחסים מאד חביבים כולנו עם כולנו, ברם את הנושאים קובע ליאור עם מערכת מצומצמת בהרבה מחמישה עשר טאלנטים וכותבים.”
אגב חברים בפאנל, איך זה הרגיש כשגורי אלפי פרש מהתכנית?
“אני מניח שאת שואלת איך הרגיש בתכנית (קניספל מתחכם), כי הוא נראה היה לי די מרוצה. היה עצוב כי הוא גורי והוא חד פעמי, אבל איך שהוא הסתדר עם אחרים ובמקום הקול המיוחד שלו, הגיעו קולות מיוחדים אחרים.”
הציטוט “אל תשאלו מה המדינה עשתה לכם, תשאלו מה אתם יכולים לעשות לה בחזרה”, הוא סיסמת הדגל שמסיימת את התכנית. זו כמובן סאטירה ליברלית על המשפט המפורסם “אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך; שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך” אותו אמר נשיאה ה-35 של ארה”ב, ג’ון פ. קנדי. ומה יותר מדויק מהציטוט הזה כשאנחנו נשאלים: “בואו נראה איך אנחנו יכולים לעזור ל… ומה אנחנו יכולים לעשות בשביל..” שאלות שטוענות את יריית הפתיחה לנושאים בהם דן הפאנל. העצות, כתשובה, שמקבל שליין מהפאנל הן גרוטסקיות להחריד, מה שגורם לקהל ולצופים לשאוג מצחוק, שכן ידוע שהמציאות אינה ממש בהלימה לעצות.
כולכם תמימי דעים מבחינה פוליטית? התכנית מזוהה כשמאלנית, ושליין, כידוע, אינו כזה.
“שני העורכים, ליאור ואבי כהן הם ימנים, השאר בהחלט שמאל ברמות שונות ויש לנו את אוריה קניג שהוא לא עלינו, יהודי מאמין, ימני והכי מכעיס, מבריק באופן מעורר קנאה.”
עופר קניספל
האם היו פוליטיקאים שסירבו להתארח בפאנל, ומאילו סיבות?
“הרבה ומכל מיני סיבות. הבולט הוא יאיר לפיד, אני מניח שזה בגלל שהוא יפה מדי ולא רוצה להאפיל על בינוניות היופי של השאר (כשקניספל מנסח את זה ככה, אני צוחקת). אורית סטרוק גם היא סירבה אחרי שכבר הסכימה משום שלא הייתה מוכנה שנשאל אותה על הבן הטרוריסט שלה, צביקי הצדיק (שוב צוחקת). האחרים מסרבים, אני מניח כי בשיקולי מה ייצא לי מזה הם חוששים להפסיד.”
ומה, הם מקבלים את השאלות מראש?
“אף אחד מהם לא מקבל כלום מראש. אפילו תנאים מקדימים אין להם, להוציא את מקרה אורית סטרוק שציינתי. הם יודעים שמותר לשאול הכול ולהם מותר לענות כפי שהם מבינים וזה כולל להעליב את הפאנל, והם עושים זאת או לפחות מנסים מאד.”
סקרנית לדעת, מי מהם חביב עליכם ביותר?
רובם פוליטיקאים ולא אנשי הומור או מסך. חלק לא מבוטל מהם הוא גם לא חכם במיוחד ולכן החביב הוא זה שאתה מאמין לו שהוא באמת שנון וכמובן שבזה לוקח אריה אלדד. לצערי, לא התקבלה הצעתי לארח אותו מדי פעם כחבר קבוע בפאנל. איש מבריק עם דעות מחורבנות.”
וככה עופר קניספל יורה מהבטן ואני אוהבת את זה. אומר את מה שחושב בדיוק כפי שזה מתורגם בבדיחות שכותב; עם הרבה אומץ ונחישות. אין חיה כזו אצלו “אחד בפה, אחד בלב”.
נעבור לאורחים קלילים יותר. איך עולה לכם בראש את מי מהאמנים להזמין לפינת ‘עשר השאלות’?
זה בדרך כלל תוצר של מי שהיה חם באותו שבוע, כמו אורי ששון השבוע, או מי יכול להעביר הכי טוב את מה שאנחנו רוצים לומר באותו שבוע. למשל, אנחנו רוצים להעביר לילדים טיפים לחופש הגדול, הכי סביר שנביא כוכב ילדים לדבר עליהם.”
רוצה לדבר על המעבר מערוץ 2 לערוץ 10?
“אין לי שום דבר לא עם אלה ולא עם אלה. אלה ריבים בשלוש רמות מעליי ואני לא חושב שמישהו באמת מתעניין בי או בדעתי בעניין.”
שמעתי שמגיעים אליכם מכתבי תלונות. איך מתמודדים עם זה?
“האמת שאין לי מושג. זה לחלוטין לא ברמה שלי. יש את נציב הרשות השניה ואני מניח שהוא מקבל ועונה בשמנו. במקרים ספציפיים, כנראה שמבקשים תגובה ואם יש צורך גם מתנצלים. לפני עשרים שנה, ב”חרצופים”, כתבנו קטע שבו יעקב אילון מהחדשות ראיין את רפול וקיבל תשובה מטומטמת שבעקבותיה הטיח את הראש של עצמו בשולחן ואמר, ‘אלוהים, האיש הזה יותר טיפש מהשולחן’. קיבלנו דרישה מעורך דין להתנצל בפניו ובמו ידי כתבתי את מכתב ההתנצלות שאמר- בדקנו את פנייתך ואנחנו מתנצלים. טעינו, מרשך יותר חכם משולחן.”