הָעִיר

נִמְאַס לִי לִהְיוֹת זִירַת הִתְגּוֹשְׁשׁוּת. לָמָּה אַתֶּם מֵתִים בִּשְׁבִילִי? לֹא בִּקַּשְׁתִּי זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. סַלְּקוּ הַקְּדוֹשִׁים הַמְּזֻיָּפִים מִנֶּגֶד עֵינַי כִּי הַנֶּצַח אָבַד כִּי הַתְּפִלָּה הַמְּאַחֶדֶת אֵינָהּ אֶלָּא טְלַאי, כִּי סַכִּינִים, אֲבָנִים וּכְלֵי מַשְׁחִית אֵינָם לְרוּחִי כִּי שָׂבַעְתִּי. דַּי לְהִתְפַּלֵּשׁ בְּבֹץ הֶעָבָר לְהַאֲשִׁים אֲחֵרִים בַּמֵּרוֹץ, בַּמִּרְדָּף אַחֲרֵי הַכְּלוּם. חֲיוּ בִּשְׁבִילִי וְתִחְיוּ.   (מתוך הספר דיבור ישיר, הוצאת חבר לעט, כל הזכויות שמורות 2016)