אלוהים של אתאיסט

אני חילוני, אתאיסט, כופר, הומניסט, פלורליסט. כשאני מסתכל סביבי אני יודע שאין אלוהים

ובוודאי אין אלוהים כזה שבודק מה אדם אוכל, איך אדם מבלה ועם מי הוא שוכב. אבל כשאני לבד עם עצמי אני משוכנע שעמוק בתוך לבי יש אלוהים.

זה אינו אלוהי צבאות, אינו אלוהי ישראל ואפילו לא אלוהי משפחתי הקרובה. זהו אלוהים פרטי שלי.

אין לו דמות ואין לו פנים ואף אחד מעולם לא ראה אותו ולא יראה אותו. אבל כשאני מסתכל בראי הוא פתאום מופיע ומסתכל עלי בעיניים מוכרות.

הוא לא דורש ממני תפילות ולא קורבנות. הוא לא מנסה להצר את צעדי.

אין הוא אל נקמות ואני בטוח שלעולם לא יביא עלי מבול ולא יעמיד אותי במבחנים.

אולי משום כך אני מספר לו הכל ומתייעץ אתו בכל אשר אפנה. אני בטוח שהעצה שאקבל תהיה הטובה ביותר.

כל כך צנוע האלוהים שלי. לעולם לא ירצה להתרחב ולהיות אלוהים של עוד אנשים ואפילו אינו מנסה להשתלט על אלוהי ילדי (לכל אחד מהם יש כמובן אלוהים משלו).

אבל, אם יבואו אחרים וינסו להשליט עלי את האלוהים שלהם, הוא ילחם בכל כוחו ולעולם לא יוותר להם.