יהדות חילונית – שאלות ותשובות
יהדות חילונית – שאלות ותשובות
בפגישות עם אנשים שונים במסגרות שונות, נשאלות שאלות על על השילוב בין יהדות הומניזם וחילוניות. רבים ודווקא מהצד החילוני לא מבינים איך ניתן לשלב ערכים שנראים סותרים. קיבצתי כאן שאלות נפוצות ונתתי להן תשובות שמשקפות את התפיסה ההומניסטית החילונית. כמובן שייתכנו תשובות שונות וכל אדם הוא בעל סמכות לבחירת ערכיו, דרך חייו ותשובותיו.
קובץ התשובות יכול להוות ארגז כלים לחילוני הנבוך שמותקף בשאלות כאלו שהתשובה אליהם כאילו מובנת מאליה כי החינוך והאוירה הציבורית מקבלות הגישה האורתודוקסית כגישה היחידה הלגיטימית.
איך מצטרפים לעם היהודי? העם היהודי מורכב מזרמים שונים בעלי השקפות שונות, מנהגים שונים ואמונות שונות, לכן, לא ייתכן שהצטרפות לעם היהודי תהיה רק דרך עקרונות של קבוצה אחת. אדם הרוצה להצטרף לעם היהודי ולהיות יהודי אורתודוקסי, יעבור גיור אורתודוכסי. אדם הרוצה להצטרף לעם היהודי ולהיות חילוני, יעבור טכס אזרחי (אותו נדרש להגדיר) . מי שפוסל הצטרפות לזרם החילוני, פוסל את הזרם החילוני עצמו כזרם לגיטימי בעם ולזה אסור לנו להסכים. האם יכול אדם להשתייך לעם היהודי ולהאמין בדת אחרת? דת היא מערכת עקרונות ואמונות שאדם בוחר לעצמו להאמין. בחירה זו היא עניינו הפרטי של כל אדם ואסור שהיא תשפיע על שיוכו הלאומי. לפיכך, יכול אדם להרגיש שייכות לעם היהודי ובו בזמן להאמין בדת אחרת או לחילופין, להיות חסר דת. איך נוכל לפי הגדרות אלו למנוע הצפה של המדינה בפליטים שיצהירו שהם יהודים? שייכות לעם ואזרחות זה לא אותו הדבר. מדינה ריבונית צריכה להגדיר דרכים לקבלת אזרחות ישראלית. דרכים אלו צריכים להיות משוחררים משאלה דתית. בכל מצב אסור שהמסננת תהיה דתית. ניתן גם לשאול, מה יקרה אם אלפי בני אדם ירצו לעבור גיור כדי להנות מחוק השבות? במקרה זה (ובכלל הגיע הזמן) יש להתאים את חוק השבות למצבים משתנים. האם אין זו עובדה שבקרב בוגרי החינוך הדתי יש פחות עבריינים מבין בוגרי החינוך הממלכתי, האם זה אומר שהחינוך הדתי טוב יותר? אם יש כשלונות בחינוך הממלכתי (שהוא בכלל לא חילוני ולא הומניסטי), יש לתקן אותם. הבעייה אינה בעקרונות החילוניות אלא במימוש ובהנחלה שלהם לתלמידים. החינוך החילוני מעודד סקרנות וספקנות ומעודד את חוש הביקורת. לכן, קשה יותר במסגרת כזו לחנך למשמעת, ולסמכות ויש כאלו שמפרשים את הפתיחות כחולשה ומנצלים זאת. אם החינוך הממלכתי יחנך לחופש מצפון, חופש מחשבה, שוויון זכויות לכל, פתיחות, אחריות אישית וחשיבה מדעית ביקורתית, תהיה לנו חברה מתקדמת יותר וצודקת יותר. בנוסף אסור לשכוח את מסדר המורשעים בעברות שהם מנהיגי היהדות החרדית ואת התמיכה העיוורת של גדולי החרדים באותם מורשעים, תוך כדי גידוף בית המשפט. אז איפה כאן החינוך? לפחות הציבור החופשי מקיא מתוכו את מי שהורשע בבית משפט. מדוע ההתעקשות לקרוא לרעיונות שלנו – יהדות אנו שייכים לעם היהודי בזכות ולא זקוקים להכרה מצד מועצת חכמים כזו או אחרת. ההסטוריה של העם היהודי היא ההסטוריה שלנו, העם שלנו יצר במשך הדורות יצירות תרבותיות רבות ומגוונות. אנו מפרשים תרבות זו לפי דרכנו כפי שעשו יהודים כל הדורות. לכן, אנו יהודים ותרבותנו היא תרבות יהודית שמקבלת השראה מכל תרבויות העולם, כולל התרבות היהודית. מה משותף ביננו לבין יהודי מרוסיה או מאתיופיה חוץ מהדת? אם יהודי מאתיופיה או מרוסיה מוכן לבוא לארץ, להלחם למענה ולבנות בה את חייו, כנראה שיש לו משהו משותף עם אזרחי המדינה הוותיקים. מראשית הציונות, עלו לארץ יהודים ממקומות שונים ויצרו בייחד את המשותף. החלק החילוני הומניסטי הרבה יותר פתוח לקבל תרבויות שונות מאשר החלק הדתי (ראה מה קורה באולפנות החרדיות ומה עשו לעולי אתיופיה). במה שונה חוק דתי מחוק הקובע תשלום מיסים וכדומה. מדוע לאחד אתם קוראים כפיה ולשני את קוראים דמוקרטיה? מדינה מתוקנת, מנהלת את עינייניה הציבוריים באמצעות נבחרי ציבור ומשתמשת במנגנונים ציבוריים. אין זה מעשי שכל אדם יסלול את הכביש לביתו וכל אדם יבנה צבא פרטי ובית ספר פרטי עבור ילדיו. במקרים אלו , נבחרי הציבור פועלים בשם העם וקובעים עקרונות ניהול, כולל תשלום מיסים. לא כך הדבר עם אמונה דתית. אמונה זו תחושה פנימית של אדם ואין צורך במנגנון ציבורי שיעזור לאדם להאמין במה שהוא בוחר. המדינה יכולה וצריכה לאפשר לכל אדם לחיות לפי אמונתו וגם לממן מוסדות דת כחלק מהמימון של מוסדות תרבות, אבל אמונה היא מעיניינו של הפרט וכל חוק שנועד למנוע מהפרט לחיות לפי אמונתו או להכתיב אמונה,זו כפיה. האם מותר לכל אחד לקחת מסורת בת אלפי שנים ולשנות אותה כפי ראות עיניו? אדם המתייחס למסורת כאמת אחת הניתנה משמיים, לא ישנה בה דבר, וזו זכותו. לעומתו, אדם המתייחס למסורת כאל תרבות, יכול לבחור מתוכה את מה שמתאים לו ולוותר על השאר. בכך הוא מחייה את המסורת והופך אותה ממשהו קפוא ומאובן לתרבות עכשווית תוססת שיש לה גם שורשים בעבר גם הווה וגם מבט אל העתיד. מי ידאג לאדם הדתי ולצרכיו אם תהיה הפרדת הדת מהמדינה? מטרת הפרדת הדת מהדינה היא לנתק את ניהול המדינה משיקולים דתיים. האדם הדתי שאינו רוצה לכפות את תפיסתו על אחרים, לא ייפגע כלל. הדת היא תרבות. כפי שאף אחד לא מעלה על דעתו שעסקני ספורט ירוצו לכנסת ויחוקקו חוק שכולם חייבים לעשות ריצת בוקר, כך לא סביר שעסקני דת ירוצו לכנסת ויחוקקו את חוק החזיר, חוק החמץ ועוד חוקים שהם כפייה נטו. מפלגות דתיות, עסקנים ואלפי פעילים הופכים את הדת מתרבות למקור פרנסה, שררה ותעסוקה. מרעיון מופשט לקרדום לחפור בו. המדינה חייבת לתמוך בפעילות דתית כפי שהיא תומכת בפעילויות תרבות אחרות כגון ספורט, אמנות, מוסיקה או תאטרון, הכל בהתאם לצורך של האוכלוסיות שונות במקומות שונים. האם החילונים כופרים? רצוי ונכון שאדם יגדיר את עצמו בצורה חיובית כלומר מהם ערכיו ולא בצורה שלילית שמשמעותה אלו ערכים אינם ערכיו. לכן, חילוני הוא אדם חופשי, אדון לעצמו ולגורלו (כמה שניתן) ויכול להיות גם לאמץ מערכת ערכים הומניסטית. בעיני הדתי הוא כופר וזו מילת גנאי חמורה. בעיני עצמו, החילוני הוא אדם עם מערכת ערכים אחרת והוא אינו מתבייש בערכיו על מה שיש בהם ועל מה שאין בהם.