היהודים

“ומה בדבר האלוהים? פעם שרנו ‘אין כאלוהינו’ עכשיו אנו שרים, ‘אין אלוהינו’, אבל אנו שרים, אנחנו עדין שרים.”

בית אחרון זה לשירו של יהודה עמיחי “היהודים”, מתמצת בכישרון רב את היהדות החילונית בת זמננו. כשאני מעיד על עצמי כאתאיסט, שואלים אותי “אז במה אתה יהודי?“. עצם השאלה מעידה שמבחינת השואל יהדות היא דת. במאמר זה אני מבקש לומר כי יהדות היא תרבות, תרבות שאחד מביטוייה הוא הדת, אך הדת היא בהחלט לא הביטוי היחיד. יתירה מכך, ביטוייה של תרבות זו הם רבים מאוד ואינם דתיים ברובם. בסיס תפיסתי ותפיסת עמיתי היא בנכונות תיאור המדעים את היקום כמערכת הפועלת מכוח עצמה, ללא בורא או ריבון המולך בה או מכוונה. אנו מאמינים כי האדם הינו ריבון היחיד לחייו ומחויב לכללי צדק ולזכויות אדם. ככזה יש לו חופש בחירה ופטור מציות למצוות מנהיגי דת. אגב, בהקשר זה אין הבדל בין דתות ‘אלוהיות’ ל’דתות חילוניות’ הכוללות פולחן אישיות לריבון הכל יודע והכל יכול. אני הומניסט וההומניזם הוא מצפן היהדות שלי. מצפן זה הוא פרי העת החדשה ולכן אני לא רואה טעם במאמרים המדגישים שבתנ”ך ובהלכה היהודית ישנם ביטויים לגישה לא הומניסטית. בודאי שיש, אבל היהדות בת זמננו אינה מתקיימת רק על פי ההלכה וישנם גם דתיים רבים הרואים בביטויים לא הומניסטיים אלו שריד לתקופות עתיקות שאינן רלוונטיות לימינו. המפלגות הדתיות הן מיעוט קולני המקבל כוח לא פרופורציוני מהשיטה הפוליטית, אך גם למקפידים ביותר על ההלכה ברור שלהלכה אין כלים לנהל מדינה מודרנית. לאור הוויכוחים המתקיימים לאחרונה במדינה חשוב לי להקדים ולהתייחס לדת כפי שהיא באה לידי ביטוי בימינו בקרב חלק ממנהיגי הציבור הדתי כמו הרב יגאל לוינשטיין, שאמר כי השירות הצבאי גורם “להפסקת היהדות ‘בקצה’ “. בלשונו העילגת אמר, כי נשים המשרתות בצבא מפסיקות להיות יהודיות, ולא רק שאין להן סיכוי להתחתן, אלא שברור כי ‘ערכיהן ישתבשו’ והן יעדיפו לעשות ‘קריירה’ במקום להיות עקרות בית ולשעבד עצמן לפרנסתו של ‘בעל’ החופשי מעול הפרנסה. על גיוס בנות דתיות הגדיל הרב ואמר: “שיגעו לנו את הילדות, הן לא יהיו יהודיות” (השגיאה הלשונית במקור). בשל פשרנות פוליטית, מאפשרים חוקי ישראל עליונות לאדם ממין זכר ובבתי דין ממשלתיים נשים יכולות להיות נידונות, אך לא דיינות ואפילו לא עדות, שכן אישה פסולה לעדות כמו קטין. חוקי המדינה והדת מתירים לגבר לאסור על אשתו לשעבר להתרועע עם גברים או להתחתן מחדש על ידי סירוב מתן גט, ובית המשפט בישראל אינו יכול להכריח אותו לשחרר את האישה שנפרדה ממנו מרצונה. לאור בימינו המאמצים הגדלים לאפשר שוויונית לנשים ולגברים, על המדינה לנטוש את מסורת אפליית הנשים שמקורה בהלכות הדת. ראשית הפתרון הוא בהפרדת הדת מהמדינה. זה לא יפתור את ההפליה כולה, לשם כך החברה כולה צריכה להירתם. כמה מילים על ההדתה, מילה שנכנסה אלינו בשנים האחרונות ומשמעותה ככל הנראה חיזוק יסודות דתיים במחטף, בחברה שהיא חילונית במהותה, על ידי דתיים. מדברים על הדתה במערכת החינוך ובצבא ונדמה לי שחלק מהביקורת הוא בעד תרבות אוניברסלית ולא נגד ערכים יהודים. מרבית היהודים החילונים הם בעד לימודי יהדות ליברליים, לצד חינוך לספקנות ולשאילת שאלות ערכיות. בדמוקרטיה אמורה להיות הפרדה של המדינה מהדת שכן חוקי הדמוקרטיה נקבעים על ידי בית הנבחרים ולא על ידי מנהיגי דת הפועלים בשם כוח על טבעי שהוא כעליון לבית הנבחרים. על כן החינוך החילוני בדמוקרטיות המערביות נפרד מהדת ומייחוס אלוהות לגיבורי ספרות. הדמוקרטיה הפגומה בישראל לא הופרדה עדיין מהדת מנהיגי הדת השתלטו על החינוך החילוני. רבים ממורי ותלמידי החינוך החילוני אינם מודעים כי יהוה אינו אל אלא גיבור ספרות שייחסו לו אלוהות בימי קדם. אני בעד התרבות היהודית על כל גווניה ורואה עצמי כחוליה בשרשרת הדורות של תרבות בת 3,500 שנה: בעיני התנ”ך מתאר את הנרטיב של העם היהודי, על מדינת ישראל להתנהל לפי לוח השנה היהודי, לחגוג אירועים מהמסורת היהודית, לשמור על השפה העברית ולהיות גאה במורשתה בדיוק כמו שיווני גאה במסורתו בת אלפי שנים. העם היהודי היה בין היחידים שהקים במקומות נדודיו קהילות חברה תרבות ודת עצמאיות, ששימרו את שפתו הלאומית בה קראו משכיליהם בספרות המכוננת והמעצבת את העבר המשותף של בני העם ואת המשכיות תרבותם. הקהילות היהודיות העצמאיות, יצרו רשתות אזוריות, ורשת עולמית בה רווחו השפה והתרבות המייחדת את חברי הקהילה היהודית משכניהם בני עמים אחרים. (בנוסף לנו גם העם היווני העתיק הקים “ערי מדינה” סביב הים התיכון, בהן שמרו את התרבות היוונית. ראה מאמר ”עולם יווני קטן“ מאת פרופ’ עירד מלכין Small Greek World: Networks in the Ancient Mediterranean, Oxford University Press, USA, 2012.) כיהודי חילוני והומניסט אני מבקש להדגיש שהחילוניות שלי היא חילוניות מכילה, אני מבקש להדגיש מה כן, מה יש בה ולא שהיא “לא דתיות”. החילוניות שלי מכירה בכך שהיהדות היא תרבות רבת פנים, היא גורסת שצריכה להיות אחדות בעם היהודי, לשם כך הקמנו בית לאומי, זה לא אומר שצריכה להיות אחידות, להיפך מקדמת דנא היהדות היא למעשה אוסף של יהדויות שלכולן היה ויש מקום בה. אנו חוגגים בר/בת מצווה כמצוות השופט חיים כהן: “כשלעצמי, הייתי מרוצה מאוד אם אנו, ההומניסטים, היינו יוצקים תוכן חדש אל טקס הבר-מצווה; תוכן המחייב את החתן בר המצווה לקיום מצוות חברתיות ובין-אנושיות, מצוות דאגה לזולת, כבוד הזולת וסובלנות כלפי הזולת.” זו צריכה להיות המחויבות שחתן או כלת הבר-מצווה נוטל/ת על עצמו/ה לצורך קיומה של חברה טובה וצודקת יותר. אנו עורכים חתונות יהודיות – חילוניות תוך שימוש במוטיבים יהודים של הדורות, כגון חופה וכתובה, אך מתוך גישה שוויונית בין הגבר לאשה, בין בני אותו מין. היריעה קצרה מכדי להתייחס לסוגית השבת במרחב הציבורי, אומר רק שאני בעד ה”זכור” בפרהסיה ואילו ה”שמור” הינו החלטה של כל אדם בביתו.

אני בעד פלורליזם, היהדות היא תרבות העם היהודי ובה תרבויות יהודיות רבות

בישראל נפגשו כל היהדויות החילוניות, הדתיות והעדתיות והן חיות בשכנות זו לזו, מתערבבות זו בזו - במגעים חברתיים, בנשואים, בתנועות פוליטיות. הפלורליזם התפתח לראשונה ביהדות החילונית היא השקפת עולם המכירה לא רק בפלורליות (בריבוי היהודיות) אלא גם בתרומות הייחודיות שכל אחת מהן תורמת להעשרת היהדות כתרבות העם. אני רואה חשיבות ברגשות הסולידריות עם יהודים במצוקה כיון שהם יהודים - בכל הארצות שבכל היבשות. אין זה אומר שאין עלינו להזדהות עם מצוקות באשר הן, אבל “עניי עמך קודמים”.

“זוהי ארץ שהפרידה בין דת למדינה ומאז שולטת בה הדת לבד זוהי הארץ היחידה שאני יכול לחיות בה. זוהי הארץ שלי!“.

זה מביא אותי להיותי ציוני, אני מאמין בציונות ובזכותו של העם היהודי, ככל עם, לעצמאות במדינתו הלאומית והדמוקרטית תוך הבטחת זכויות האדם של כל תושביה, כמוצהר במגילת העצמאות של מדינת ישראל. הציונות, כמו כל התנועות שחרור לאומי באירופה חתרה והגשימה את מטרתה: מימוש זכותו של עם לעצמאות במדינתו הלאומית והדמוקרטית, הכוללת החייאת העברית כשפת דיבור יומיומי - שפת ייצור ויצירה , שפת כלכלה ותרבות, שפת עיתונות ושפת לימוד כל המקצועות המדעיים וההומניסטיים. במדינת ישראל מתפתחת יהדות חדשה המצטרפת ליהדויות הרבות שביהדות : היהדות החילונית ישראלית הנבדלת מהיהדויות החילוניות בפזורה בהן חיים יהודים בעיקר בתרבות העם שבו הם נמצאים ואילו ביישוב העברי ובישראל שנוסדה על ידו מתפתחת יהדות חילונית ישראלית דוברת עברית אשר חבריה חיים בעיקר בתרבותם היהודית תוך פתיחות ומודעות לתרבויות העמים. היותי הומניסט מחייב אותי להאמין בשלום בין עמים ובין מדינותיהם הלאומיות, כתנאי ליישום כללי צדק אוניברסליים, זכויות אדם לחיים, לשוויון ועצמאות אישית, למען הטבת רמת החיים ואיכותם של כל אדם וכל עם. לכן עלינו לחתור לשלום בין העם היהודי והעם הפלשתינאי. ועכשיו למוקש הגדול מכולם, לא כל היהודים החילוניים הם אתאיסטים, מגוון אמונות באלוהים רווחות בקרב היהודים החילונים, יש אגנוסטיים, פנתיאיסטיים, דאיסטים ואתאיסטים. מבחינתי כל האמונות הללו מעניקות חופש ממחויבות למצוות מנהיגי דת ופולחנים לאלוהיהם. יהודים חילונים דאיסטים מאמינים בקיומה של ישות על, קוסמית שאין לה דבר עם החיים של בני אדם, אמונה דאיסטית של האלוהים משחררת את המאמין ממחויבות למצוות המומצאות על ידי מנהיגי דת בשם ישות על שכזאת. יהודים חילונים, כמו חילונים בעמים אחרים, אינם מייחסים עוד אלוהות לגיבורי ספרות ביצירות הומרוס או התנ”ך. אלוהים שבתנ”ך הוא דמות ספרותית שיש בה ייצוג לבני אדם ולאנושיותם, ולא כוח על טבעי שיש טעם לסגוד או להתפלל לו. אפרים קישון כתב בהומורסקה בשם “זוהי ארץ”, ובין היתר: “זוהי ארץ שהפרידה בין דת למדינה ומאז שולטת בה הדת לבד”, וסיים במשפטים: “זוהי הארץ היחידה שאני יכול לחיות בה. זוהי הארץ שלי!“. קרדיט למאמר זה מגיע למורי ורבי פרופ’ יעקב מלכין, שחלק גדול מאוד מהכתוב כאן מבוסס על הרצאותיו, מאמריו וספריו. הטעויות והשגיאות הן מפרי עטי בלבד. דני יעקובי הוא חבר ועד מנהל “תמורה” – יהדות חילונית.