האיסלם התפשט בעולם הנוצרי דרך חדר המיטות

זיווגים בין נשים לגברים בתקופה האיסלמית המוקדמת נוצרו בעיקר על מנת להרבות את הגזע המוסלמי, וההתבוללות שנעשתה בכפייה או כחוק עם נשים שאינן מוסלמיות, הביאה להתפשטות האיסלאם דרך חדר המיטות. בדברי ימי העולם, מעטות הן התהפוכות היסודיות יותר מאשר המרת עמי המזרח התיכון לאיסלם. התהליך, שהחל בשחר ימי הביניים, נמתח על פני מאות שנים והושפע ממגוון גורמים כמו כיבושים, דיפלומטיה, הטפה, עניין אישי וכפייה. עם זאת, ישנו גורם אחד שמרבים לשכוח ואשר ממלא תפקיד מרכזי בגיבושה של החברה המוסלמית המובהקת, הלא הוא זיווגים מעורבים בין מוסלמים ללא מוסלמים. במהלך הרבה מהתקופה האיסלמית המוקדמת, התערבבותם של מוסלמים בלא-מוסלמים התבססה בעיקר על חוסר-איזון עקרוני של כוחות: המוסלמים יצרו מיעוט של אליטה שלטת שנטתה לנצל את משאביהם של העמים הכבושים – בתחום הרבייה, בין היתר – במטרה להתעצם ולהעמיק את שורשיה באוכלוסיות המקומיות. לאור זאת, ההמרה בכפייה היוותה גורם משני בהרבה בשינויים הדתיים לעומת מנהגים כמו נישואין מעורבים ולקיחת פילגשים. החוקים שמשלו בסוגיית המשפחות המעורבות מבחינה דתית התגבשו מוקדם למדי, לפחות בצד המוסלמי. הקוראן מתיר לגברים מוסלמיים לשאת עד ארבע נשים, כולל נשים מ”עמי הספר”, דהיינו יהודיות ונוצריות. נשים מוסלמיות, לעומת זאת, לא היו רשאיות להינשא לגברים לא-מוסלמיים, ועל פי הראיות ההיסטוריות הן צייתו לאיסור זה. ביסוד צו המניעה הזה עמדה ההבנה שנישואין הם צורה של שעבוד נשים: אם אישה כבולה לבעלה כפי שעבד כבול לאדונו, לא ייתכן שהיא תהיה כפופה לכופר. להוציא נישואין, הכיבושים של המאות השביעית והשמינית הביאו לשבי המוני של עבדים בצפון-אפריקה, במזרח התיכון ובמרכז אסיה. שפחות ממוצא לא-מוסלמי, לפחות, היו כפויות לספק שירותים מיניים לאדוניהם המוסלמים, ורבות ממערכות יחסים אלה העמידו צאצאים. היות שהגבר המוסלמי היה רשאי להחזיק בעבדים ובשפחות רבים ככל שיאבה, יחסי המין עם נשים יהודיות ונוצריות נחשבו מותרים, ואילו סקס עם בנות דת זרתוסטרה ואחרות שאינן מ”עמי הספר” היה טכנית אסור. עמים אלה נחשבו הרי לעובדי אלילים, שאין להם כתבי קודש תקפים שווי ערך לתורה או לבשורה. אבל הואיל ועבדים כה רבים הגיעו בתקופה המוקדמת מקהילות “אסורות” אלה, המשפטנים המוסלמים פיתחו מעקפים נוחים. סופרים אחדים מהמאה התשיעית, למשל, טענו שאפשר לשכנע או אף להכריח נשים זורואסטריות להמיר את דתן, ובכך להפוך אותן זמינות ליחסי מין. בין אם נולדו באמצעות נישואין או בשעבוד, ילד או ילדה שנולדו מהזיווגים המעורבים הללו, נחשבו אוטומטית למוסלמים. גברים יהודים או נוצרים שהמירו את דתם מיד לאחר שהקימו משפחה (אם האב עשה זאת לפני שילדיו הגיעו לבגרות על פי החוק – גיל שבע או עשר, לפי אסכולת החוק המוסלמי), היה עליהם לקבל על עצמם את דתו. במידה והמירו את דתם אחרי גיל זה, היה הדבר נתון לבחירת הילדים. כשאבות וילדים המירו את דתם, האמהות יכלו להישאר יהודיות או נוצריות, שזו היתה זכותן לפי השריעה. הנישואים המעורבים והפילגשים איפשרו למוסלמים, שהיוו בראשית ימי האיסלם אחוז זעיר מן האוכלוסיה להשתלב במהירות בקרב נתיניהם, לזכות בלגיטימציה לשלטונם על טריטוריות שנכבשו לא מכבר ולגדול מבחינה מספרית. זה גם הבטיח שדתות לא מוסלמיות תיעלמנה במהירות מאילנות היוחסין המשפחתיים. ואמנם, בהינתן החוקים בנוגע לזהותם הדתית של הילדים, יש להניח שקבוצות עם קרבת משפחה מעורבת נעלמו לאחר דור או שניים. סכנת הכליון הזו היא-היא שעוררה מנהיגים שאינם מוסלמיים – רבנים, בישופים וכמרים זורואסטריים למחות בתוקף נגד נישואין מעורבים ולחוקק חוקים שנועדו להרתיע מכך. הואיל והמוסלמים נמנו על האליטה שנהנתה מגישה רבה יותר למשאבים כלכליים מאשר הלא מוסלמים, יש להניח ששיעור הפריון אצלם היה גבוה יותר. התיאוריה והמציאות, כמובן לא תמיד תואמות זו לזו, ומשפחות מעורבות מבחינה דתית זלזלו לעתים בחוקיהם של המשפטנים. אחד מגוף הראיות העשיר ביותר בנוגע למשפחות כאלה הוא הביוגרפיות של הקדושים המעונים הנוצריים מתחילת התקופה האיסלמית, קבוצה אלמונית יחסית שהיא הנושא של ספרי Christian Martyrs under Islam (הקדושים המעונים הנוצריים תחת שלטון האיסלם, 2018). רבים מהם הוצאו להורג בגין פשעים כגון כפירה וחילול השם, ולא מעטים מהם הגיעו מזיווגים מעורבים מבחינה דתית. דוגמה טובה הוא בכחוס, קדוש מעונה שהומת בפלשתינה ב-786, כ-150 שנה לאחר מותו של הנביא מוחמד. בכחוס, שהביוגרפיה שלו תועדה ביוונית, נולד למשפחה נוצרית, אבל אביו התאסלם בשלב כלשהו ובכך שינה גם את מעמדם של ילדיו. הדבר העיק מאד על אימו של בכחוס שהתפללה לשובו של בעלה, שכנראה חשפה את ילדיה המוסלמים למנהגים נוצריים. בסופו של דבר, האב מת ושחרר בכך את בכחוס להתנצר. הוא הוטבל, גילח את ראשו כהכנה לנזירות ובכך העלה את חמתם של קרובי משפחה מוסלמים ואלה דאגו למעצרו ולהריגתו. דוגמאות דומות מגיעות מקורדובה, בירתה של ספרד המוסלמית; קבוצה של 48 נוצרים מתו כקדושים מעונים בין השנים 850 ל-859, וזכרם הונצח באוסף כתבים לטיניים. אחדים מקדושי קורדובה נולדו למשפחות מעורבות מבחינה דתית, אבל בהבדל מעניין: כמה מהם חיו בפומבי כמוסלמים אך שמרו בסתר על נצרותם. ברוב המקרים נראה שההסתרה נעשתה ללא ידיעת אבותיהם המוסלמים, פרט למקרה אחד של שתי אחיות, שככל הנראה עשו זאת בהסכמת האב. הרעיון לפיו אפשר לקיים גם זהות מוסלמית פומבית וחוקית וגם זהות נוצרית רוחנית ופרטית יצר בקורדובה תת-תרבות ייחודית של “נצרות בסתר”. נראה שזה נמשך מספר דורות משום שה”הנוצרים בסתר” נטו לחפש ולשאת בני זוג כמותם. במזרח התיכון המודרני הפכו הנישואין המעורבים לנדירים. סיבה אחת לכך היא ההצלחה ארוכת הימים של האיסלמיזציה, עד כדי כך שפשוט לא נשארו בסביבה יהודים ונוצרים רבים להינשא להם. סיבה נוספת היא שאותן קהילות יהודיות ונוצריות, שאכן קיימות היום, שרדו חלקית הודות לחיים בסביבה הומוגנית שאין בה מוסלמים, או בכך שכוננו נורמות קהילתיות שמענישות בחומרה נישואין מחוץ לקהילה. בניגוד לעולם של היום, שבו ניתן לסגור את הגבולות בין קהילות, המזרח התיכון של ימי הביניים היה עולם של גבולות חדירים במידה מפתיעה, במיוחד כשמדובר בחדר המיטות.

כריסטיאן סאנר הוא פרופסור חבר לדברי ימי האיסלם ועמית בסנט קרוס קולג’ שבאוניברסיטת אוקספורד. ספרו האחרון הוא is Christian Martyrs under Islam: Religious Violence and the Making of the Muslim World (2018). פורסם ב (https://aeon.co/ideas/islam-spread-through-the-christian-world-via-the-bedroom) בשיתוף פעולה עם Princeton University Press, שותף אסטרטגי של Aeon. עריכת מאמר באנגלית: מרינה בנג’מין. עברית: שלמה אדם. הגהה בעברית: שרית חתוכה.

!(https://metrics.aeon.co/count/58bfeeea-c84b-4a20-902a-367a7c756a5a.gif)