מעמד האשה בדת היהודית

מבוא

“וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ … ; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם” (בראשית פרק ב).

סיפור גן עדן מסתיים בעונש לאישה: “וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ” (בראשית פרק ג). כך, בתחילת הסיפור המקראי, מקבע התנך את האדם כנברא המרכזי ואת האשה כעזר כנגדו. כלומר האשה לא נבראה כיצור עצמאי השווה לגבר אלא כמשהו משני, שנועד לעזור לאדם, לגבר. ואם לא מספיק המעמד המשני של עזר כנגדו, העניש אלוהים את האשה בכך שהגבר ימשול בה. בכך יכול כל מי שמסתמך על התנך כמקור לאמת (כולל מוסלמים ונוצרים), לאמר שהשוני הוא רצון האלוהים ולכן יש לשמר אותו. עם לידת הדמוקרטיות הליברליות נוצרו המושגים זכויות אדם, חופש פרט, חופש בחירה ושוויון. אמנם גם היום מאתיים שנה אחרי, אין שוויון מלא בין גברים ונשים ויש עוד הרבה להאבק, אבל אין ספק שהמאבק המתמשך של תנועות פמיניסטיות משפר את מעמד הנשים. אבל מה היה לפני כן? מה היה מעמד האשה לפני פריצת הדמוקרטיה ומי עיצב את מעמדן וקיבע את ההיררכיה בין גברים לנשים? תושבי המדינות נשלטו פוליטית וכלכלית ע”י השליטים, ורוחנית, ע”י כוהני הדת של הדתות השונות. גם המעבר לדמוקרטיה ליברלית לא ביטל את השפעת הדתות. הדתות הגדירו את המוסר ואת ההררכיות החברתיות ולכן חשוב לבדוק מה מקומן של הדתות בקיבוע התפיסה הפטריאכלית. כמו כן, גם כעת, לאחר שנולדו הדמוקרטית חשוב לבדוק מה עמדת הדתות מאז ועד היום בנושא שוויון זכויות לנשים. ההיררכיה בין גברים לנשים קיימת מתקופות קדומות ברוב התרבויות האנושיות ובחברות בעלות דתות ומסורות שונות. במסגרת מאמר זה, תיבחן בעיקר הדת היהודית אבל מעמד האשה בדתות המונתאיסטיות האחרות אינו טוב יותר. השאלה שמעלה מאמר זה היא האם הדת היהודית תומכת במתן שוויון זכויות וחובות לנשים או תומכת במעמד שונה לנשים ולגברים? הנחת המאמר היא שכמעט כל החברות האנושיות הידועות כיום ובעבר חילקו את בני האדם לגברים ולנשים, ונתנו מעמד מועדף לגברים. הדתות המונותאיסטיות קיבעו את השוני הזה, ונתנו לו צידוקים דתיים (כגון רצון הבורא, או טענה שזה המצב הטבעי). אמנם ההסטוריה האנושית התחילה הרבה לפני הדתות המונותאיסטיות. אבל דתות אלו הפכו לדומיננטיות בחיי מליוני בני אדם, ועד היום הדתות הן מהמתנגדות העקשות ביותר לשוויון בין גברים לנשים, והשפעתן על אי שוויון זה, שקיים עד היום, גדולה. במאמר יוצגו תפיסות שונות ביחס לשאלות יסוד כגון: האם נשים וגברים נולדו שווים, האם מגיעות זכויות שוות לגברים ולנשים, האם לנשים ולגברים יכולים לבצע את אותם התפקידים, האם הדתות מפלות בין גברים לנשים ומה הנימוקים לכך והאם זה נכון לתת לנשים ולגברים את אותם התפקידים. כתובים סותרים בתנ”ך, באמרות רבנים ובהלכות שונות בבראשית פרק א מופיע סיפור בריאה שונה מהמסופר בפרק ב: אדם וחווה נבראו בצלם אלוהים “זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם (בראשית פרק א). כלומר לפי סיפור זה, אין ההרכיה בין גבר לאישה בניגוד לאמור בפרק ב. אכן גם בתנך וגם בכתבי הלכה שונים ניתן למצוא גרסאות שונות, פסוקים סותרים ודעות שונות. הרבה פרשנויות נכתבו על כך וברוב המיקרים הם מחוץ לדיון המופיע במאמר זה. הגישה במאמר זה היא: החברה היהודית לאורך ההסטוריה של העם היהודי ועד ימינו, מתייחסת בקדושה לתנך ולפסוקי ההלכה והמסורת השונים ולכן אם יש פסוק שטוען טענה מסוימת, למשל כזו שמקבעת מעמד נחות של האישה, הרי יכולה להיות לו השפעה על ההתייחסות לנשים בקרב אלו שמאמינים בתנך ובהלכה, אפילו אם יש פסוק או סיפור שאומר בדיוק את ההיפך. התייחסות דומה לכתבים כאלו יש בחברה הנוצרית והמוסלמית. מקורות המאמר מסתמך על ספרים ומאמרים שפורסמו בנושא, חלקם מאת כותבים ששיכים לזרם הדתי וחלקם ששיכים לזרם החילוני. המקורות הנ”ל מסתמכים על פסוקים מהתנך מהגמרא ומהתלמוד ומצטטים אמרות של חכמי דת שונים. רשימת המקורות מפורטת בסוף המאמר. מקורות הגישה הפטריאכלית התנ”ך הוא הספר המכונן שמספר את סיפור הבריאה ובהמשך את סיפור עם ישראל מאברהם ועד השיבה לארץ לאחר חורבן בית ראשון. אבל האם מספר התנך את סיפור העם? השאלה היא מיהו העם. ניתן לראות שלמרות שהנשים הן חצי מהעם מסתבר שבמקרא מוזכרות שמונים ושש נשים לעומת כאלף ומאתיים גברים. זה מראה על חשיבות האשה בעת ההיא. ומה עשו הנשים שכן סופר עליהן? קללת האישה מספקת הצדקה לנחיתות האישה וכורכת את הסבל הטבעי שבלידה עם סבל חברתי של נחיתות מול הגבר ומנסה לקשור את שני הנושאים השונים ולהפוך את שניהם כדבר טבעי שלא ניתן לשנותו. [מלר 107]. ואם התקשינו להבין את הקללה לאישה שתהיה משועבדת לגבר, מצטטת מלר [מלר 115] את מפרש התפילות ר’ דוד בן יוסף בן דוד אבודרהם שכתב בספר התפילות: ” והטעם שניפטרו נשים ממצוות עשה שהזמן גרמם לפי שהאישה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו. ואם הייתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמה , אפשר שבשעת עשיית המצווה יצווה אותה בבעל לעשות כמיצוותו…“. [אבודרהם , השלם כ”ה]. והיו עוד נשים ועוד סיפורים: רבקה הסיתה את בנה לרמות את יצחק, רחב – טוב כולם יודעים מה היא, דלילה הבוגדנית ועוד… לא כבוד גדול. היו גם נשות מופת כיעל, שפרה ופועה המיילדות של נשות הישראלים במצרים, נעמי כסמל הנאמנות, חולדה הנביאה ואפילו דבורה השופטת. עדיין, מעמד הנשים המשתקף במקרא הוא מעמד שולי, וכן אצל חז”ל: עד כדי כך קשה לפוסקי ההלכה לקבל ממנהיגות של אישה שיש שממעיטים בערכה של דבורה הנביאה. הרשב”א אמר שהיא לא הייתה ממש שופטת ושלא היה לה מינוי של מנהיגה. מעמד האשה בחוקי המקרא התנ”ך הוא גם ספר החוקים ולכן חשוב לבדוק מהם החוקים ביחס לנשים. בספרה ובמאמרים אחרים שכתבה, מצטטת מלר פסוקים רבים שמפלים נשים ביחס לגברים. מלר טוענת שחלק מההלכות תקפות עד היום בבתי הדין הרבניים. גם חוקים שלא רלוונטיים בימנו יש להם השפעה על הלך הרוח של דיינים ועל האוירה הציבורית [מלר 136]. להלן מספר ציטוטים ומשמעותן:

• מלר אומרת שמשמעות הכתוב בדברים כ”ב 16 היא שהבת בחזקת אביה [מלר 146] : האב רשאי להשיא את ביתו למי שהוא רוצה. זכות זו שמורה רק לאב ולא לאם.
• דין אישה שנחשדת בבגידה: אישה שנחשדת בבגידה בבעלה מושפלת ועליה חובת ההוכחה. זאת בניגוד למקובל גם במשפט העברי שמי שמאשים עליו חובת ההוכחה [במדבר ה 11-13]. אמנם הטכס המתואר שם לא רלוונטי לימנו כי אין בית מקדש אבל לדעת מלר [136] יש בו כדי ללמוד על הלך הרוח שהביא להלכה המשפילה את האישה שהיא בעצם רק חשודה.
• מסתבר שהאב יכול למכור את בתו לאמה [שמות כ”א 7]: ” וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים” ודין זה כל זמן שהיא קטנה ולא נערה כלומר עד גיל שתים עשרה. מלר מדגישה שגם בדין זה הזכות למכור הוא דווקא את הבת ולא הבן, וכן דווקא האב יכול למכור ולא האם [מלר 146-147].
• הבעל מגרש לרצונו והאשה מגורשת בעל כורחה: “כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ” [דברים פרק כ”ד].
• דרישה לנאמנות רק לאישה: אישה נשואה שהרתה מגבר אחר, בנה נחשב ממזר [דברים כ”א, כ”ג]. אין עונש דומה לגבר נשוי ששכב עם אישה אחרת.
• חוקי ירושה: מתוך הסיפור היוצא מן הכלל של בנות צלפחד אנו למדים על הכלל. ירושה בדרך כלל הולכת לבנים ולא לבנות. משה נדרש לבקש היתר מיוחד כדי שהבנות יקבלו את ירושת אביהן.

השפעת פסוקי המקרא על מעמד האשה מכיוון שהתנך הוא הבסיס לדת היהודית, הרי אנשים שמאמינים באמיתות של סיפורי המקרא וברלוונטיות שלהם לחיינו היום, מקבלים משם השראה לתפיסת עולם שמפלה את האשה. עדיין, כפי שנראה בהמשך, מעמד הנשים במקרא טוב ממעמדם בהמשך ההסטוריה. במקרא לפחות הן מתוארות בשמן כנשים בעלות אופי, עשייה ומעמד בציבור [מלר 189]. מעמד האשה ביהדות עם היציאה לגלות, איבדה האשה את כבודה, את מקומה ואת עצמאותה [מלר 190]. בכל הספרות התלמודית שהיא יצירת הפאר של העם היהודי, מוזכרת בה דעתה של אישה אחת בלבד והיא ברוריה בת חנינא בן תרדיון [מלר 189]. האם זה משום שאף אישה לא רצתה להשתתף או אולי שפשוט הדירו את הנשים מעולם ההלכה והשאירו אותן בבית? גם מלר שמבקרת קשות את עולם ההלכה וגם ד”ר אבי וינרוט שבא מעולם ההלכה דנים באמירה: “ר’ אליעזר בן הורקנוס אומר: כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות [משנה סוטה כ]. ובמקום אחר באותה מסכת כתוב: יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים” [משנה סוטה ג-ד]. למלר ברור שזו הפליה חמורה של האישה. וינרוט לא מפרש את הפסוק אבל מביא פסוק אחר שאומר את ההיפך: לפי דעת בן עזאי “חייב אדם ללמד את בתו תורה”. ובנוסף הוא מצטט ממסכת ברכות: “גדולה הבטחה שהבטיחן הקב”ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר “נשים שאננות קמנה, שמענה קולי, בנות בוטחות האזנה אמרתי”. אם יש איסור ללמד נשים, לא פלא שבמקום אחר כתוב: “נשים דעתן קלה עליהן” [משנה שבת ל”ג]. אם כבודן בתוך הבית ואסור להן ללמוד אז איך יוכלו להתפתח ולהתעסק בנושאים כבדים וחשובים? מה מקומה של אישה? האם בבית או במרחב הציבורי? לפי תהילים, כבודה של בת מלך פנימה [תהילים מ”ה]. זה יכול להשמע ככבוד גדול למי שבחרה להיות בבית אבל האם אישה שבחרה לעבוד מחוץ לבית מקבלת כבוד בהלכה? כמובן שגבר אינו מוגבל וכמובן שמי שעובד מחוץ לבית מקבל כוח ושליטה. מצד שני מצטט וינרוט פסוק אחר בספר משלי בו מתוארת אשת החיל האידיאלית בתיאור הבא:

“הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ, וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ, זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם”. [משלי לא, יד-טז]

כלומר ספר משלי מהלל את האישה על פעולתה מחוץ לבית. התייחסות כוללנית לנשים, בצורה שלילת: גם מלר וגם וינרוט מצטטים: “אמרו רבותינו: ארבע מידות נאמרו בנשים: גרגרניות, צייתניות, עצלניות וקנאיות. ר’ לוי אומר: אף גנבות ויוצאניות [בראש’ רבא מ”ה]. שוב, וינרוט אינו מסביר את הציטוט אבל מביא ציטוט נגדי ובו יחס טוב לנשים: הגמרא מביאה את דברי רב חסדא המציין: “ולדידי [מבחינתי] בנתן [בנות] עדיפן לי [עדיפות לי] מבני [יותר מאשר בנים]“. וינרוט מביא ציטוטים נוספים המשבחים את הנשים כולל את מזמור אשת חיל בספר משלי (פרק לא’), שכולו שיר הלל לאישה. לעומתו מביאה מלר ציטוטים שמראים יחס משפיל לנשים: שלושה מרחיבין דעתו של אדם: דירה נאה ואישה נאה וכלים נאים [ברכות נ”ז]. אדם הוא כמובן גבר והאישה נמצאת ברשימת רכושו כמו דירה וכמו כלים נאים. כמובן שגבר אינו מרחיב דעתה של אישה כי הרחברת דעתה זה לא משהו חשוב [מלר 190]. ועוד טוענת מלר [מלר 197]: אישה משולה לכלב או לחזיר: יש להזהר שלא ילך איש בין שתי נשים ולא בין שני כלבים ולא בין שני חזירים [קיצור שולחן ערוך -ג/ח]. אפשר להביא עוד הרבה ציטוטים לכאן ולכאן והבילבול רק הולך וגדל. איך מסבירים שומרי ואוהבי ההלכה את הפסוקים הללו? ואיך מיישבים את הסתירות? וינרוט טוען שהרבה פעמים החוקרים באים עם דעה מוקדמת ומחפשים את הפסוקים שתואמים את דעתם. לפי המסקנות אליהן הוא מגיע, כניראה שגם הוא בא עם דעה קדומה… כי כבר בתחילת הפרק הוא אומר: קשה להניח כי יחסם של חז”ל לנשים נבע מזלזול באישה או מרצון לפגוע בה, והנימוק שלו הוא שיש גם ציטוטים הפוכים [וינרוט 6]. ועל סמך מה קובע וינרוט שדווקא הפסוקים שמהללים את האישה מביעים בצורה נכונה את יחסם של חז”ל לנשים? שלט צניעות בכניסה לשכונת מאה שערים. צילום: Lisa Mathon, מקור: http://wilrob.org. מתוך הערך “צניעות (יהדות)” ויקיפדיה מעמד האשה בישראל בהתאם לחוקים הדתיים שהמדינה אימצה האם יש שוויון בין נשים וגברים בפני בית הדין הרבני? הבסיס לפסיקה הרבנית היא פסיקה שקדמה להם ואם זו מפלה את האישה או מתייחסת אליה בשונה מאשר לגבר, כך יפסקו הרבנים כיום. להלן דוגמאות של יחס שונה לנשים ולגברים:

• גבר נשוי יכול לחיות עם אישה פנויה והילדים שיוולדו להם יהיו כשרים מבחינת ההלכה. אישה נשואה שחיה עם גבר תפסיד את המזונות והילדים שיוולדו להם יהיו ממזרים.
• קיים הליך בו בית דין רבני יכול לאשר לגבר לשאת אישה נוספת גם אם לא התגרש מאשתו. זהו אמנם הליך מורכב אבל הוא קיים והוא חוקי. כמובן שאין הליך דומה לאישה.

לחוסר השוויון שתואר יש תוצאת לוואי קשה שהיא נשים עגונות. אם לא ניתן לכפות גט ואם אישה לא יכולה להנשא לפני שהתגרשה, היא הופכת לעגונה. (הערה: על פי ההלכה היהודית, אישה עגונה היא אישה שנשואה כהלכה אך מסיבות שונות לא ניתן לסיים את קשר הנישואין בין בני הזוג מצד הבעל). הדרת נשים – תופעה בהשפעת מעמד האישה בהלכה מעבר לנושא דיני האישות, התפרצה בשנים האחרונות תופעה של הדרת נשים. המקור ההלכתי של הדרת הנשים הם אותם פסוקים שנידונו למעלה זה וכן הפסוק: “קול באשה ערווה” שמתפרש כדרישה להחרמת שירת נשים. להלן דוגמאות להדרת נשים [מתוך הדרת נשים בישראל – תמונת מצב - הקליניקה המשפטית של שדולת הנשים לישראל והמרכז הבינתחומי]:

• בטקס הענקת פרס סגן שר הבריאות לחיבורי איכות ברפואה והלכה נמנע מן הנשים שקבלו אותו להתכבד ולעלות לבמה והן נדרשו לשבת ביציע האולם.
• ימי קבלת קהל נפרדים לגברים ולנשים בלשכת התעסוקה בכרמיאל.
• קווי תחבורה ציבורית מופרדים קיימים כיום בכל רחבי הארץ. כולל קווים בינעירוניים. נשים מדווחות גם על דרישה בלתי פורמאלית על ידי נוסעי הקווים לעבור לחלק האחורי של האוטובוס.
• איסור “קול באישה ערווה” שעלה לכותרות בהקשר של סירובם של צוערים דתיים בצה”ל להאזין לשירתן של זמרות באירוע צבאי. הרב הראשי גיבה את ההתנהגות הזו.
• הדרת נשים מהפולחן הדתי -נשות הכותל: הדרת נשים מוצאת ביטוי חריף דווקא בסביבה הדתית. נשות הכותל הן נשים דתיות שרוצות לבטא את הרגש הדתי שלהן באמצעות טלית תפילה ותורה. הממסד הדתי בהסתמכו על פסוקי הלכה כמו אלו שנדונו במאמר זה, לא מוכנים לשלב את הנשים כשוות לתפילה. התנגדות גורמים דתיים לא נעצרה בבית המשפט אלא גלשה לאלימות נגד הנשים שהוצגו כפרופוקטיביות. [רדאי – נשות הכותל].

הרב פרופ’ אריה אברהם פרימר דן בשאלה ההלכתית האם מותר לשלב נשים בתפקידים ציבוריים, ניהוליים ושלטוניים, בתקופתנו. הדיון מסתמך על דעות של פוסקי הלכה גדולים כרמב”ם ואחרים. עצם הדיון בשאלה מראה שיש בעיה הלכתית בנושא ויש דעות לכאן ולכאן. הרב מספר את מה שכבר חקרנו כאן ואומר שבמשך הדורות, לא היה מקובל לתת תפקידים ציבוריים לנשים. זה היה נכון בתרבות היהודית ובעצם בכל התרבויות. הנימוקים במסורת היהודית מסתמכים על פרשת המלך [דברים י”ז] ששם מוגדר מי יכול להיות מלך על ישראל. המסורת ששוללת תפקידים ציבוריים מנשים מסתמכת על כך שכתוב מלך ולא מלכה ומרחיבה את תפקיד המלך לכל תפקיד ציבורי שיש בו שררה. הרב מצטט את הרמב”ם [הלכות מלכים פרק א] שקבע “אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש” [הלכה ה]. הרבנים מוצאים צידוק לכך בתכונות שהם מייחסים לכלל הנשים למשל שהן רחמניות מידי ולכן לא יכולות לשלוט ולהנהיג. מה יחס ההלכה לשילוב נשים בדורנו? הרב מביא דעות לכאן ולכאן של פוסקי הלכה. הנה הנימוקים העיקריים נגד שילוב נשים: פסיקת הרמב”ם, מטעמי צניעות, מטעמי אופי האישה, מטעמי שמירה על התפקיד המסורתי של הנשים. למען שלום בית כדי למנוע מצב בו לבעל ולאישה דעות שונות. הנה הנימוקים העיקריים בעד שילוב נשים:

• טענה שהיו פוסקים שלא הסכימו להרחבה שעשה הרמב”ם מתפקיד מלך לכל תפקיד בעל שררה.
• הועלתה טענה שבדמוקרטיה, התפקידים מוגבלים בזמן והם בשירות הציבור ולכן אינם שררה.
• בנושא צניעות, הטענה בעד היא שהיום הרבה נשים ממילא יוצאות לעבודה בחברה מעורבת ולכן זה לא משנה אם הן בתפקיד ציבורי או לא.
• בנושא שלום בית: לפי טענה זו יש לאסור על ילדי המשפחה להשתתף בהכרעות פוליטיות כי אולי לא יסכימו עם דעת האב. כלומר זו דרישה לא סבירה בימנו.
• לסיכום טוען הרב שלא נכון לקחת החלטה אלא לתת לזמן ולחיים לפעול ולראות לאיזה כיוון יתפתחו התהליכים.

סיכום המקורות שהבאתי חלוקים ביניהם ביחס של הדת היהודית לאישה. העדפת הגברים מקבלת חותם של קדושה כדברי אלוהים חיים ובכך חוסמת אפשרות לשינוי בעתיד. ביהדות, קיימות עובדות שאיתן אי אפשר להתווכח כמו למשל מספר הנשים לעומת מספר הגברים שמוזכרים בתנך או מספר הגברים שהשתתפו בכתיבת התלמוד לעומת מספר הנשים (אישה אחת). אפשר להסתכל על נושאים ערכיים מזויות שונות. האם כבוד בת מלך פנימה הוא אכן כבוד שרוחשים לאישה או כלא שמכניסים בו את האישה. או האם יותר נכון לעטוף את האישה ולטשטש את מיניותה או אולי כדאי לחנך את הגברים לממש את מצוות “לא תחמוד”, או שילמדו לכבוש את היצר. גם הכותבים שבאים מתוך עולם ההלכה חושפים את הבעייתיות שיוצרים פסוקים מסוימים ומראים את הסתירות בין פסוקים שונים. אבל בסופו של דבר, וינרוט מגיע למסקנה שאין כוונת חז”ל להשפיל את האישה ואפילו מגיע למסקנה המפתיעה (לדעתי) שגישת חז”ל תואמת ביסודה באופן מובהק לתיאוריות שמקובל היום לכנותן כ”פמיניזם המודרני”. כמובן שאנשים (במקרה שלנו נשים) שלא באות מעולם הדתי כמו צופיה מלר מבקרות בצורה קשה את ההלכה ומראות את הפנים הלא יפות שלה. אמנם יש גם פנים אחרות כפי שמראה ווינרוט אבל מספיק שכאלו אמירות הם חלק מהתרבות היהודית שנחשבת מקודשת, כדי לקומם ולצעוק. לדעתי, ההלכה היהדית וגם הדתות האחרות פגעו וממשיכות לפגוע פגיעה קשה קודם כל בנשים אבל גם בכל החברה, בערך השוויון בין בני האדם בחופש הבחירה של האדם ובהכנסת הנשים לדרך ללא תקווה וללא מוצא. כי הרי לא אומרים לאישה, אם תעשי כך, תלמדי ותתפתחי תוכלי להיות שווה לגבר. להיפך, אוסרים עליה ללמוד ולהתפתח ואפילו אם למרות זאת היא מרגישה קדושה ורוצה לבטא זאת כמו נשות הכותל, מאשימים אותה בפרובוקציה ומגרשים אותה. ילדות ונשים מפלג השול בחסידות ברסלב. בתמונה נראות ילדות ונשים מפלג השול בחסידות ברסלב כשהן צופות בחופה בשכונת מאה שערים. קרדיט ל-drall, ויקיפדיה Haredi Judaism בבליוגרפיה

1. וינרוט א’ (ד”ר), פמיניזם ויהדות מתוך אתר מכללת הרצוג – דעת, http://www.daat.ac.il/he-il/mishpacha/maamad/feminizem
2. מלר צ’, מעמד האישה בהלכה, עמ 188-206, האישה בישראל ובחברה היהודית לזרמיה ולדורותיה.
3. מלר צ’, דיני אישות ומעמד האישה בבתי הדין הרבניים, עמ 289-293, האישה בישראל ובחברה היהודית לזרמיה ולדורותיה.
4. פרימר א’ (הרב פרופ’), נשים בתפקידים ציבוריים בתקופה המודרנית, מתוך “אפיקי יהודה - ספר זכרון להרב יהודה גרשוני זצ”ל”, הוצאת אריאל, ירושלים, תשס”ה עמ’ 330-354
5. רדאי פ’– תביעה לשוויון בהגדרת הזהות הדתית, מקרה נשות הכותל – סאגה בבית המשפט העליון
6. הדרת נשים בישראל – תמונת מצב - הקליניקה המשפטית של שדולת הנשים לישראל והמרכז הבינתחומי , http://portal.idc.ac.il/he/schools/law/progs/clinical/pages/iwn-newsletter.aspx