מדע מול רוחניות - Let’s get ready to rumble - round 1

בכל הקשור לשאלה בדבר קיומו של אלוהים או של עולמות מקבילים המקיימים בתוכם נוכחויות נסתרות, כגון: נשמות, מלאכים וכו’, ניטש ויכוח מהותי בין אלו ששוללים זאת עקב חוסר ראיות לבין אלו שמאמינים בהם בכל ליבם. כמובן שניתן למצוא גם קבוצות משנה החצויות בין השניים, אולם הקרב על המסתורין נחלק לשני מחנות. בחלוקה גסה אקרא למחנה הראשון “מדע” ולמחנה השני “רוחניות”. בגלל שרבים אוהבים להשתמש במילה רוחניות בהקשרים שונים, חשוב להזכיר את תפקידה המקורי בהקשר הזה: רוחניות היא תהליך אינדיבידואלי-פנימי, שמעביר את האדם טרנספורמציה בזהות העצמית שלו. התהליך הזה, שעשוי להימשך שנים רבות וגם אז, רק בודדים יזכו להגיע לסופו, מושג דרך תרגולים שונים, אימוץ אורח חיים ושינוי תפישה והוא מחייב את האדם הצועד בנתיב הרוחני לעבור תהליך נפשי עמוק ולהרחיב את תודעתו הפרטית עד לנקודה בה היא מתמזגת בצורה בלתי הפיכה עם התודעה האוניברסלית כשמאותו הרגע הוא ילמד שהזהות העצמית שלו ושל אלוהים (או של היקום) היא אחת. המצב הזה, שנקרא הארה רוחנית בתרבות העידן החדש - או נירוואנה בבודהיזם, מוקשה בהינדואיזם, סאטורי בזן וסמדהי בפילוסופיות נוספות של היוגה - נחשב לגביע הקדוש של הרוחניות, המתנה היקרה ביותר שבן אנוש יכול לקבל. איני עוסק בכוונה בהשוואות בין המדע לדת מהסיבה הפשוטה שדתות (וכאן נכללות הדתות האברהמיות שהמרכזיות בהן – היהדות, הנצרות והאסלאם) נותנות את תשובותיהן על סמך אמונה בלבד בעוד שזרמים שונים ברוחניות כגון בודהיזם וטאואיזם (למרות שמבחינה אנתרופולוגית הן נחשבות לדתות), מייצגים יותר מערכות חיים אתיות או פילוסופיות החותרות להארה רוחנית ומאפשרות להגיע לתשובות על סמך חוויה פנימית, ללא צורך במתווך כלשהו. כפי שבודהא עודד את תלמידיו לחקור לתוכם כשאמר “אל תאמין לדבר, לא משנה היכן תקרא אותו, או מי אמר אותו, אלא אם הוא תואם את ההיגיון שלך”. לכן, מבין השתיים, רוחניות קרובה יותר למדע מאשר הדת בכל הנוגע לצורת החשיבה. בקבוצה הזו ניתן לכלול גם שיטות תרגול שונות אשר משתמשות בכוחה של התודעה להרחבת הזהות העצמית ולהתמזגות ישירה עם המודעות הקוסמית. במובן הזה גם הרוחניות וגם המדע אינם מסתפקים בתשובות שרירותיות שאותן מספקות הדתות האברהמיות ושמשתנות בהתאם לעידנים, אלא חותרים לגלות את האמת – עבור האחד מדובר באמת האובייקטיבית ועבור האחר, הסובייקטיבית. אמנם ישנן אמיתות סובייקטיביות בעלות תוקף אובייקטיבי, כמו האמונה באל בורא עולם, אולם כדי שניתן יהיה לערוך השוואה הוגנת אתמקד באותן אמיתות המתגלות דרך התנסות התודעה ולא באמונה. בין הרוחניות והמדע קיימים היום לא מעט שטחים חופפים, כמו מחקרי מוח הבוחנים את השפעותיה של המדיטציה על הגוף והנפש, ועדיין, קהלים גדולים ומנהיגים בעלי שם מפארים לא פעם את קבוצת ההשתייכות שלהם על חשבונה של האחרת. הפליאונטולוג וחוקר האבולוציה סטיבן ג’י גולד טבע את המונח Non-overlapping magisteria  או בעברית: מרחבי עיון לא חופפים (בקיצור באנגלית NOMA) . גולד טוען שמכיוון שהמדע מכסה את המרחב האמפירי, והדת את המרחב של משמעות וערכי מוסר – או במלים אחרות: המדע חוקר כיצד פועלים השמים, והדת חוקרת איך להגיע לשמים – אין חפיפה בין שני המרחבים הללו ולכן הם לעולם לא ייפגשו. אם גולד צודק, הרי שלעולם לא נוכל באמת להציב את שני המתמודדים הללו בזירת התגוששות אחת ולראות מי מנצח. גאוותה של הרוחניות נובעת לא מעט מזכות הראשונים. היא קיימת כבר אלפי שנים בעוד שהשיטה המדעית המודרנית, ובייחוד מדעי הטבע כמו פיזיקה וביולוגיה ראו את תמורותיהם החשובות רק במאה השמונה עשרה (למרות שכבר בעת העתיקה היו הישגים למדע, כמו היכולת לחשב את קוטר כדור הארץ בתקופת מצרים העתיקה). בעיניה, או יותר נכון, בעיני רבים המשתייכים לה, מה שהיא כבר גילתה הוא וודאות מוחלטת וזה רק עניין של זמן עד שגם המדע יודה בכך, וכל מדען שיהיה מוכן לנפץ את גבולות תודעתו ויצליח להגיע למרחבים הרוחניים הגבוהים ביותר, אלו שמעבר לעולם התופעות, יווכח בעצמו שהיש הופיע מתוך האין. הרוח הייתה שם עוד לפני המפץ הגדול כמרחב של ריק ומודעות טהורה (בבודהיזם מצב זה מכונה Shunyata, בהינדואיזם Sat Chit Ananda וביהדות “חושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת”). טענה זו, יש לציין, עומדת בניגוד גמור להנחה המדעית הבסיסית שהמודעות צמחה מתוך החומר ולא להפך. לעומתה, המדע, ובייחוד השיטה המדעית שבה משתמשים כמעט בכל תחום כיום, אינו זקוק אפילו להצדיק את קיומו ביחס לאחרים. ישנן קביעות מדעיות מסוימות, כמו למשל שכדור הארץ סובב על צירו, שמתקבלות כבר ללא ערעור וגורפות הסכמה החוצה תרבויות ודתות. קביעה מוכחת מעין זו, מאגדת סביבה אתאיסטים ותאיסטים כאחד. ולכן, למרות שהמדע חסר את המרכיב החברתי והדוגמתי שיש בדת, עצם יכולתו לגרום למיליארדי אנשים בעלי אמונות סותרות לאמץ את צורת החשיבה שלו ולהאמין בלא מעט מאמיתותיו האובייקטיביות, זיכתה אותו כבר בחוגים רבים בתואר ‘הדת המודרנית’. במובן הזה, כמעט כל גילוי מדעי, מעבר לתרומתו הישירה, הביא פעמים רבות גם לשינוי תפישה באנושות. שינוי, שאתו גם אנשי האמונה נאלצו לבסוף ליישר קו. לפני כארבע מאות שנה הטילה הכנסייה על גלילאו עונש מוות (שבהמשך הומתק למאסר בית לכל החיים) כיוון שהעז לטעון שכדור הארץ חג סביב השמש. רק לפני כשלושים שנה התנצלה הכנסייה והכירה בתגליותיו של גלילאו. אולם מקרה זה אינו חריג, שינויי תפישה, כמו למשל שהשמש אינה אל הזוהר בשמים אלא כוכב לוהט העשוי בעיקר מגז מימן התרחשו לכל אורך ההיסטוריה. האמונות הדתיות והרוחניות התפתחו פעמים רבות בהתאם לתגליות המדעיות – אך לא להפך. במובן הזה המדע רואה את אלוהים כמשהו שבני אדם המציאו כדי למלא את הפערים שהוא טרם גילה אך כל גילוי נוגס בעוד חתיכה מהמסתורין הזה ובהתאם מצמצם את טווח “האמונות התפלות” כהגדרתו. אם כך, פלא שהתפישה הרווחת במדע שוחר-ההוכחות שוללת את קיומו של אלוהים? בשנת 2008 נערך מחקר שבחן את דעותיהם של חברי האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית ובבריטניה בענייני דת. רובם המכריע התגלו כאתאיסטים. המדע אינו יכול לאמץ אמונה כדרך חשיבה, עבורו התנ”ך הוא לא יותר מאשר ערבוביה של מסמכים חסרי קשר שחוברו, תורגמו, שוכתבו ושובשו בידי מאות מחברים שרובם אינם ידועים לנו או אפילו זה לזה במרוצת תשע מאות שנים. באופן דומה, חוויה רוחנית עבורו היא לא יותר מאשר תפקוד מוחי (או הזיה מוחית) המתרחשת בתוך תודעתו של האדם ולא ניתן להסיק ממנה כהוא זה על סדרי היקום. כשאנשי הרוח טוענים שהאושר האמיתי מופיע ברגע שהאדם מצליח לעבור מ’אני’ פסיכולוגי ל’אני’ רוחני ובכך מגלה את מהותו האמיתית נציגי המדע (במקרה הזה הפסיכולוגים והפסיכיאטרים החוקרים את מבנה הנפש) עשויים להגיד להם: “אצלנו יש אבחנה לאדם כמוך והיינו ממליצים לך ללכת לטיפול”. אנשי הרוח בתורם עשויים להחזיר להם מבט שליו ולהגיד: “יתכן, אך בשורה התחתונה אנו מרגישים אושר עילאי ושלמות וזה מה שחשוב מבחינתנו” והמאבק הזה נמשך כבר למעלה ממאה שנה כשכל צד בטוח בצדקתו, ובשנים האחרונות אנו אף חוזים בהופעתן של יותר ויותר שיטות טיפול פסיכו-רוחניות המשלבות תרגולים רוחניים לטיפול בבעיות נפשיות. אז איך בכל זאת ניתן למצוא מישור בו נוכל להשוות בין השניים? אחד הפרמטרים החשובים מבחינתי הוא מידת הרלוונטיות להתפתחות האנושות. כמו שאמר אלברט איינשטיין: “מוזר הוא מצבנו כאן על הארץ. כל אחד מאתנו בא לביקור קצר, בלי לדעת למה. אבל מנקודת המבט של חיי היומיום, דבר אחד אנו בכל זאת יודעים: שהאדם הוא כאן למען בני אדם אחרים”. אם נשים את שני המתמודדים על מקצה הרלוונטיות, המדע, ללא ספק ישאיר אבק לרוחניות, ולא רק בגלל תרומתו הגדולה לאין שיעור, אלא כי אנשי הרוח בעצמם תלויים במתנות המדע; הם משתמשים בחשמל, במכוניות, בבתי חולים ובטלפונים שהוא המציא. הם זקוקים לאינטרנט אפילו כדי לפרסם סדנה רוחנית לסוף שבוע. האם המדע תלוי באותה מידה במתנות הרוחניות? כמובן שלא. תחום נוסף להשוואה שעשוי להעיד על קיומה של אינטליגנציית-על הוא חוויות שעל סף המוות. כאן כבר לא מדובר בהתנסויות של בודדים. למעשה, ממחקרים מקיפים שנערכו בנושא נערמו עשרות מיליוני עדויות של אנשים ללא קשר לאמונה או לאי אמונה שהייתה להם בטרם האירוע. חלקם תיארו כיצד מודעותם ריחפה בחדר הניתוח בזמן שהרופאים נאבקו על חייהם, אחרים תיארו הישאבות למנהרת אור אשר בסופה חיכו להם יקיריהם שמתו או ישויות נעלות ועולמות מרהיבים. ישנם מדענים שאף הצליחו לגרום לאנשים לחוות חוויות חוץ גופניות על ידי סטימולציות של אזורים במוח או שימוש בחומרים פסיכוטיים. ולמרות שקיומה של החוויה לא מוכיח שהיא אמיתית, נראה שקיימת מין הסכמה שבשתיקה בקרב רוב האוכלוסייה שבזמן המוות תודעתנו ניתקת מהגוף וממשיכה להתקיים. מי שעסק בעבר בתורת הנסתר ובעולמות שמעבר לחיים, היה מוצא את עצמו נשרף על המוקד באשמת כישוף. אולם כיום לא רק שיש קבלה וסובלנות לתחום הזה בקרב קהלים הולכים וגדלים באוכלוסייה, אלא ניתן אף לראות תעשיות שלמות של מתקשרים, קריאה בקפה וסיאנסים שאליהם נוהרים גם אנשים המחזיקים בעמדות מפתח כמו למשל פוליטיקאים והן משגשגות ללא הפרעה בתוך עולם הנשלט על ידי המדע. היום אפשר לקנות דרך האינטרנט מכשירים לגילוי רוחות רפאים שמזהים את הרוח דרך ההפרעות ש”היא” יוצרת בשדה האלקטרומגנטי, בשדה החשמלי, בשינוי טמפרטורה ובצלילים החומקים מתדרי השמיעה שלנו. עלות מכשיר כזה נעה סביב כמה מאות שקלים ומי שחסר את האמצעים לכך יכול גם להוריד בחינם את האפליקציה שנקראת Ghost detector. אם נשים לרגע בצד את השאלה בדבר אמינותם של מכשירים אלו, עדיין לא נוכל להתעלם מהתופעה שצורות שונות של תקשורת עם “הצד השני” כבר מזמן הפכו לחלק אינטגרלי משגרת חיינו – מין יצור כלאיים שנוכחותו היא עובדה קיימת ועם זאת לא מוכחת מדעית. אם כך, האם הרוחניות וכל אותם אלה שחוו הצצות אל העולם שמעבר כבר הבינו את מה שהמדע טרם גילה וכל זה הנו עניין של זמן עד שהאמת הסובייקטיבית תהפוך לאובייקטיבית? או שמא המדע ימשיך – לאט אך בטוח – לנפץ לנו מיתוס אחר, מיתוס עד שכבר לא יישאר אפילו אלוהים להאמין בו? יהיו הגילויים אשר יהיו, נראה שבכל הנוגע לאמונה המדע בינתיים מפסיד. היום, למשל, ישנן הרבה יותר הוכחות לקיומה של אבולוציה נטולת כוח מכוון מאשר לקיומה של בריאה תבונית, ועדיין כשישים אחוזים מאוכלוסיית העולם ממשיכים להחזיק באמונת האל הבורא (לשם ההשוואה, בישראל שיעור המאמינים עומד על שמונים אחוזים). בתורת המשחקים זוהי תופעה ידועה – רוב האנשים לא יעזבו את אמונתם גם אם יוכח להם ההפך. מהצד השני, זהו בדיוק כלי הנשק שהרוחניות צריכה אם ברצונה לנצח בקרב הזה. המדע יהיה מוכן לזנוח מסקנות שהחזיק בהן גם מאות שנים אם תופיע בפניו אמת גבוהה יותר. כמובן שעדיין ניתן למצוא מדענים שעשויים ליפול לחטא היהירות ולטעון בתחומים מסויימים שכל מה שיש לדעת אנחנו כבר יודעים, אולם כיום, לאחר הרבה תהפוכות מדעיות, מעטים המדענים שיחשבו כך. במובן הזה אין למדע אג’נדה או אמונה מעבר לרצון הכנה בגילוי החדש. ניוטון למשל התייחס לזמן ולמרחק כאל מוחלטים, כלומר שיש מין “שעון” של היקום. מאתיים שנה לאחר מכן איינשטיין הוכיח שקצב מעבר הזמן הוא יחסי, ושאין שעון ליקום והקהילה המדעית יישרה איתו קו בהתאם. וכיום, לולא ההכרה ביחסיות של הזמן למשל, מערכת ה GPS לא הייתה עובדת. ובעוד מאתיים שנה אם מדען נוסף יוכיח מעל לכל ספק אחרת, שוב נחזה בשינוי תפישה מדעית וכך הלאה. עבורי הלהט הזה לגילוי הוא אוניברסלי. מי שאימת את תורת היחסות הכללית של איינשטיין היה פיזיקאי בריטי בשם ארתור אדינגטון, שבאופן אירוני נישל את ניוטון בן עמו – ומקור גאוותה של אנגליה – מרום מעמדו והמליך תחתיו לא אחר מאשר מדען גרמני, וכל זה בזמן ששתי האומות הללו עדיין מלקקות את פצעי מלחמת העולם הראשונה ורוחשות האחת לשנייה איבה עמוקה. כזה הוא המדע שלנו וזה מה שכל כך יפה בו – מעבר לפוליטיקה, ללאום ולדת, זוהרת לה האמת הגבוהה, כשהיא נקייה מכל אינטרס. בעצם העדפתו התמידית להיפתח, לחדש ולהשתנות במקום להגן בחירוף נפש על תגליות העבר, דווקא המדע הוא זה שפחות שמרן מבין השניים, בניגוד לתמונה שאנשי הרוח מנסים לצייר. ואולי אין בכלל מנצח כי לא אמורה להיות מלחמה? אולי לסכסוך העתיק הזה יש פתרון שיבוא דווקא בדרכי שלום? מה יקרה אם במקום להלחם האחד בשני המדע והרוחניות יעשו אהבה ומתוכה יוולד תינוק בעל צורת חשיבה המכילה בתוכה את שתי האמיתות? מכיוון שהרוחניות מבוססת על אמת סובייקטיבית ניתן למצוא בתוכה זרמים ומסורות הסותרים אחד את השני. אולם אמת אובייקטיבית מפשטת עבורנו את כל הסיפור. איני צריך להאמין בקיומה של מדינת איטליה למרות שאיני רואה אותה בעיניי. אני יודע שבכל פעם שאעלה על מטוס מתל אביב ואטוס 4,000 ק”מ לכיוון צפון מערב אנחת ברומא ואיני צריך לפתח אמונה שחברי אנטוניו, שגר שם בריא ושלם היום. אני יכול להתקשר אליו דרך הסקייפ ולשוחח אתו כמי שנמצא לידי בחדר. וודאויות כאלו לא ניתן למצוא באמת הסובייקטיבית ולכן, אם הרוחניות רוצה לשכנע בצדקתה, עליה לשחק במגרש המדעי. אם למשל היו ממציאים מכשיר דמוי טלפון לצורך העניין, שדרכו ניתן לדבר עם ישויות מהממדים האסטרליים, ובדומה לטלפון, כל שיחה הייתה נענית מהצד השני – ללא קשר לאמונה הדתית של המטלפן, למספר השיחות, לזמן או למקום – תגלית כזו, מעבר לטלטלה שוודאי הייתה מחוללת בעולם, הייתה, סביר להניח, גורמת למדע לשנות את עמדתו האתאיסטית ביחס לקיומם של מימדים נסתרים. מכשיר כזה, אילו היה קיים, היה יכול לחבר בין העולם המדעי לבין העולם הרוחני ולגשר על הפער בין מרחבי עיון שלכאורה אינם חופפים (NOMA). ברגע שלא יהיה יותר חיץ בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי, הדת שלנו תהיה מדעית והמדע שלנו יהיה דתי. האמיתות שיתגלו בעקבות שדה מחקר כזה (שיהווה מן הסתם רק פתח לעוד ועוד תגליות) עשויות לגרום ליישור קו גלובלי בכל הנוגע לאמונה באלוהים ולמה שמעבר. זו, להערכתי, תהיה תחילתה של דת אוניברסאלית חדשה שתוכל לתת משמעות וקדושה מצד אחד וודאות נטולת אמונות מהצד השני. מדובר על לא פחות משינוי תפישתי רדיקלי עבור האתאיסטים והתאיסטים כאחד, כפי שהם כיום. ובינתיים, האם יש משהו לעשות בזמן שמחכים להופעתו של אותו משיח גואל? התשובה היא כן, ובעיקר מצדה של הרוחניות. היא יכולה כבר עכשיו להתחיל בצעדיה לכיוון אותה דת מדעית. ומדוע שדווקא היא תתאמץ ולא האחר? עשויים נציגיה לשאול. הסיבה היא שהמדע כבר עושה מאמצים כבירים. ראשית, כדי להיקרא מדען עליך להקיז דם במשך שנים במוסד אקדמי ולאחר מכן אם ברצונך להוכיח את אמיתות של טענה, עליה לעמוד במבחנים נוקשים ביותר דרך מחקר מפרך שעשוי להימשך שנים ולכלול מספר קבוצות של אנשים, כולל תקציבים גדולים שיש לא פעם להשקיע. כך שאם וכאשר תגיע לסוף הדרך, תדע שתוכל להציג את מסקנתך כמו הייתה סלע איתן. מהצד השני, התלמיד הרוחני, המיסטיקן או הפילוסוף עשויים להגיע לגבהים רוחניים שגישתם תהיה חסומה עבור מוחו הרציונלי של המדען אולם המאמץ שלהם לא אמור להסתיים כאן. מכיוון שהרוחניות חסרה את החשיבה המדעית, הפרשנות לחוויה האיזוטרית מגיעה בדרך כלל מהדת. חוויתי מעל לכל ספק בגופי, בלבי, בתודעתי ובכל רמ”ח אבריי שנוכחות אלוהית עוטפת אותי - משמע יש אלוהים. זוהי פרשנות דתית שנובעת מהנחה שרירותית ובלתי מוכחת ובכך עשויה להוריד לטמיון את כל המאמץ התודעתי שהביא להיווכחות זו. כדי שהרוחניות תתבגר עליה “להקריב” את הקונספטים הדתיים ולהישאר רק עם הידוע. אם הצלחתי בעזרת התודעה לחבוק את כל היקום עד למצב שבו הצופה הוא הנצפה (שזו רמה גבוהה מאוד של היווכחות בה היקום מודע לעצמו דרך המודעות העצמית של האדם), מכאן שבמקום למהר כמו תמיד ולפסוק שיש אינטליגנציה גבוהה יותר, המסקנה החדשה צריכה להיות שלי כאדם, יש כוחות בריאה רבים, ביניהם גם בריאת התעלויות רוחניות דרך כוחה של התודעה. וזהו. בלי אלוהים, בלי מלאכים, בלי סיפור. גם אם זה מעט, גם אם זה לא הכי מפואר, עדיפה מעט אמת מאשר הרבה כזב. (עוד על תפקוד האדם הבורא ניתן לקרוא בקישור למאמר שכתבתי ‘מה קדם למה הביצה או התרנגולת’?) עבור קפיצת ההתבגרות הזו יהיה על הרוחניות לשנות פאזה ולהפסיק לשזור סיפורים במקומות שבהם למדע עדיין אין תשובות. גם אם כל כתבי הקודש וכל המורים הרוחניים פוסקים שהרוח הייתה שם קודם וגם אם אני מקבל את האישור לכך דרך חוויה פנימית, יהיה עלי לוותר לעת עתה על גיבוש המסקנה הזו ולהסתפק בידיעה שאני, כאדם, חוויתי זאת ובכך ליישר קו על ציר הזמן האבולוציוני בו סדר ההופעה הידוע הוא פיזיקה, כימיה, ביולוגיה ורק בסוף תודעה. גם אם הדבר עשוי להרגיש כפרדוקס, הוא עדיין אמיתי יותר מקביעה שאינה מבוססת בעליל. בנוסף, אוכל גם להיות בטוח שלמדע לא תהיה בעיה לשנות את עמדתו אם תתגלה אמת חדשה בעתיד. מבחינתי, דווקא ככל שהאמת אובייקטיבית יותר, כך היא קרובה יותר לאלוהים. החידוש כאן הוא לקיחת החוויה הרוחנית עם פרשנות מדעית וזאת מכיוון שכך ניתן באמת לשלב בין הרוח לבין החומר. להערכתי, ברגע שנקצץ לחוויה את הפרשנות הסובייקטיבית-דתית, היא תאלץ למצוא נתיבי פרשנות אחרים, אובייקטיבים יותר ונוכל לחזות בהופעתם של כיווני צמיחה חדשים שטרם חשבנו עליהם. לאמונתי, הפרשנות המדעית לא תקבור את הרוחניות או תסרס אותה. להפך; היא תפתח אותה למנעד חדש של משמעויות שעד היום היה מחוץ להישג ידה והיא בתורה תפתח למדע מנעד חדש של שדות מחקר. זה יהיה היום שבו ייחתם הסכם השלום בין השניים, וכידוע בשלום שני הצדדים מנצחים.