להאמין ללא ראיות זה מעשה לא מוסרי

פרנצ’יסקו מג’יה אוריבה הוא מנהל בחברת גולדמן זקס בהונג קונג. הוא בעל תואר בפילוספיה וכלכלה מאוניברסיטת לוס אנדס, בוגוטה, קולומביה. הופיע במגזין (https://aeon.co/ideas/believing-without-evidence-is-always-morally-wrong). עברית: רונית ניקולסקי מן הסתם מעולם לא שמעתם על ויליאם קינגדון קליפורד. הוא לא חלק מהפנתיאון של פילוסופים מפורסמים, אולי משום שחייו נקטפו באיבם, בהיותו בן שלושים ושלוש בלבד, אך אינני יכול לחשוב על שום פילוסוף אחר שהרעיונות שלו יותר רלוונטים לעולמנו המקושר, הדיגיטלי שמונע על ידי בינה מלאכותית. זה אולי נשמע משונה, שהרי אנחנו מדברים על ברטוני מהתקופה הוויקטוריאנית, שחיבורו הפילוסופי המפורסם ביותר נכתב לפני כמעט מאה וחמישים שנה. אבל המציאות היא שהיתה צריכה להדביק את קליפורד, ולא להיפך. קביעתו ש”ללא עדות מספקת, אין לבטוח באף אדם אף פעם ובשום מקום”, נראתה מוגזמת לחלוטין, אך כיום נדמה שקביעה זו אינה הפרזה, אלא אמת טכנית. בחיבורו “האתיקה של האמונה” (1877), קליפורד מציג שלושה טיעונים המסבירים מדוע יש לנו חובה מוסרית להאמין מתוך אחריות, כלומר, להאמין רק בדברים שיש לגביהם עדות מספקת, ושאנחנו בחנו אותם בחריצות. הטיעון הראשון מתחיל באבחנה הפשוטה שאמונותינו משפיעות על מעשינו. כולם מסכימים שההתנהגות שלנו מושפעת על ידי מה שאנחנו מקבלים כאמיתי לגבי העולם, כלומר, על ידי הדברים שבהם אנחנו מאמינים. אם אני מאמין שיש גשם בחוץ, אני אקח איתי מטריה. אם אני מאמין שמוניות אינן מקבלות כרטיסי אשראי, אני אדאג שיהיה לי מספיק כסף מזומן לפני שאכנס למונית. ואם אני מאמין שגנבה היא מעשה שאין לעשותו, אשלם על המוצרים לפני שאצא מהחנות. לאמונה שלי יש, על כן, משמעות מעשית עצומה. אמונות שקריות לגבי עובדות פיסיות או חברתיות מובילות אותנו לאופני התנהגות בלתי מועילים, אשר, במקרים הקיצוניים ביותר, יכולים לאיים על קיומנו. אילו רוברט קלי האמין בכנות במלים של שירו “אני מאמין שאני יכול לעוף” (1996), אני יכול להבטיח לכם שהוא כבר לא היה מסתובב בינינו. אך לא רק ההישרדות האישית היא החשובה כאן. כחיה חברתית, פעילותינו משפיעה גם על אלה סביבנו, ואמונה שגויה מסכנת גם את עמיתנו האנושיים. כפי שקליפורד הזהיר: “כולנו סובלים באופן חמור מהחזקה באמונות שקריות וטיפוחן, והפעולות הקטלניות הנובעות אמונות אלה…“. בקיצור - אמונה רשלנית אינה מוסרית משום שכיצורים חברתיים האמונות שלנו יכולות להעמיד אותנו ואחרים בסכנות גדולות. הביקורת המיידית כנגד הטיעון הזה היא, שבעוד שנכון שכמה מאמונותינו מובילות לפעולות שיכולות להיות אסוניות לאחרים, למעשה לרוב הדברים שאנו מאמינים בהם אין השלכות לגבי עמיתנו בני האדם. ולכן טיעונים מסוג זה של קליפורד, דהיינו שאסור בשום מקרה להאמין ללא הוכחות מספקות, נראים מוגזמים. מבקרים מסוג זה צדקו, בזמנו, איך הדבר אינו כך עתה. בעולם שבו כמעט כל אמונה אפשרית ניתנת לשיתוף מיידי, בעלות מזערית, עם כל תושבי כדור הארץ, בעולם כזה, לכל אמונה יכולות להיות השלכות, כפי שקליפורד שיער. אם תחשבו כיצד אמונות שנוצרו במערה באפגניסטן הובילו לפעולות שקטלו חיים בניו-יורק, פאריס ולונדון, תבינו שאין כאן הגזמה. או תחשבו איזו השפעה יש למלמולים הזולגים דרך הפיד של המדיה החברתית שלכם על ההתנהגות היומיומית שלכם עצמכם. בכפר הגלובלי הדיגיטלי שבו אנו חיים כעת, אמונות טפלות מטילות רשת חברתית רחבה, ומשום כך, גם אם טיעונו של קליפורד היה מוגזם כאשר בוטא לראשונה, אין הדבר כך כיום. הטיעון השני שקליפורד מפתח כדי לאשש את טענתו שבשום מקרה אסור להאמין ללא הוכחות מספקות הוא שקבלת אמונה באופן מרושל הופך אותנו לפתאים מאמינים בלתי זהירים. קליפורד מנסח זאת יפה: “שום אמונה אמיתית, אף אם תראה קלת ערך או מקוטעת, אינה חסרת חשיבות; היא תמיד תכין אותנו לקבלת אמונות אמיתיות אחרות, לחזק את האמונות האמיתיות שכבר יש בנו, ולהחליש את האמונות האחרות. וכך, בהדרגה, אמונה זו מניחה שובל חשאי בנפשנו, שעשוי יום אחד להתפרץ כפעולה גלויה, ולהשאיר את חותמו על טבענו”. אם לתרגם את אזהרתו של קליפורד לזמננו המקושרים, הוא אומר לנו שאמונה מרושלת הופכת אותנו לטרף קל לסוחרי חדשות מזוייפות, תיאורטיקנים של קונספירציה ושרלטנים. ואין זה מוסרי להכיל אמונות טפלות מסוג זה, כי, כפי שראינו, המחיר שאלה גובות מהחברה הוא הרסני. עירנות אפיסטמית היא תכונה יקרת ערך, היום יותר מתמיד, כי הצורך לנפות אינפורמציה סותרת גדל באופן אקספוננטי. הטיעון השלישי והאחרון שקליפורד מעלה כסיבה שבגללה אמונה בלי הוכחה אינה מוסרית הוא שבתוקף תפקידנו כמעבירים אמונות הלאה, יש לנו האחריות המוסרות לא לזהם את באר הידע הקולקטיבי. בזמנו של קליפורד, הדרך שבה אמונות נרקמו לתוך האוצר היקר של הידע הכללי היתה בעיקר על ידי דיבור וכתיבה. בגלל תפקיד זה כמוסרי ידע, “מילותנו, משפטנו, הצורות והתהליכים שלנו ודרכי החשיבה שלנו” הופכים לרכוש הכלל. חבלה ב’ירושה’ זו, כפי שהוא כינה זאת, על ידי הוספת אמונות טפלות, היא בלתי מוסרית, משום שחיי כולם תלויים, בסופו של דבר, במשאב משותף חיוני זה. אף כי טיעונו זה האחרון של קליפורד נשמע נכון, עדיין נראה מוגזם לטעון שכל אמונה טפלה קטנה שאנו מקבלים היא עלבון מוסרי לידע הכללי. אך גם הפעם המציאות מתיישרת עם קליפורד, ודבריו נשמעים נבואיים. כיום אכן יש מאגר גלובאלי של אמונות שלתוכו מתווספות בקפדנות כל המחויבויות שלנו: שם המאגר הוא “ביג דאטה”. אינכם צריכים אפילו להיות משתמשי אינטרנט כבדים המפרסמים בטוויטר, או מתלהמים בפייסבוק, משום שיותר ויותר ממה שאנחנו עושים בעולם האמיתי הופך לדיגיטלי, ומשם, אלוגריתמים יכולים בקלות להסיק מה אנחנו מאמינים לפני שאפילו הבענו את השקפתנו במילים. וכעת, מאגר עצום זה של אמונות משתמש את האלוגריתמים לצורך קבלת החלטות עלינו ובשבילנו. וזה אותו מאגר עצמו, שממנו דולים מנועי החיפוש כאשר אנחנו מחפשים תשובות לשאלותנו, ומקבלים על עצמנו אמונות חדשות. אם מוסיפים את המרכיבים הלא נכונים למתכון ה’ביג דאטה’, הפלט שיתקבל עלול להיות רעיל. כיום, יותר מאי פעם, חשיבה ביקורתית היא חובה מוסרית, ואמונה טפלה היא חטא הגורר אסון. !(https://metrics.aeon.co/count/3c81df47-f379-474e-a0f5-a3939ec84fa5.gif)