חיפוש משמעות בחיים

יש הטוענים שדת (כל דת) הופכת את החיים לבעלי משמעות על ידי כך שהיא קובעת משימות לאדם בחייו. עדיין יש לשאול: האם המשימות של הדתות מעניקות משמעות לחיים או לא. לדוגמה בדת היהדית יש טקסים שהדתי מאמין שהם חובה המוטלת עליו לעשות: למשל לרחוץ ידיים בבוקר כדי להתגבר על רוח טומאה אשר מאמין בה. האם זה מעניק משמעות לחיים? האם יש בכלל משמעות חיים? וכן יש לפקפק בחובת כל דת: הקתולי צריך לצום לפני חג הפסחא וללכת לכנסייה בחג פסחא. משימה יש כאן, אשר עשויה למלא זמנו, ולא יהיה משועמם, ועדיין: האם יש בזה משמעות לחיים? אין “תנאי” שעל האדם להשאיר רושם בעולם לפני מותו, ואף אילו היה תנאי כזה שבכך ישיג אדם משמעות וערך לחיים, כיום כל אחד ואחת כבר השאיר “רושם” אישי, בהודעה כלשהי שברשת חברתית כלשהי. בכך כבר השאיר אחריו/ה משהו מאופיה/ו האישית. וכך אפילו אם אין לאדם בן או בת, אין תכלית כזאת, ואין צריך לומר אם הוליד/ילד בן או בת של גופו, בוודאי בכך השאיר רושם משמעותי ורציני לעולם. כידוע הרבה פונים לדת בחיפוש משמעות לחייהם. זה מעלה את השאלה: האם מי שמאמין שהדת לא מציאותית, יכול למצוא ערך לחייו או משמעות של חיים. ספק זה אכן עולה בפי הדתיים: “יש לנו (הדתיים) מקור למוסר- ספר הדת, ומסיבה זו אם תכחיש את ספר הדת שלנו, אז אין לך ערכי מוסר בכלל” או טענה דומה: “לפי המדע הערך של הגוף שלך היא המים, ומחיר המים לא הרבה- בתוספת הפחמן”. כל הטענות הללו מטעות כי לא עוסקות בשאלה האם למשימות הדתיות יש משמעות. כי בדת ישנן רק משימות. אומנם בלי ספר דת יש ערך לחיים מלבד החומר שממנו מורכב גוף האדם. מה שמתואר בטענות הללו הוא רק המחיר הכספי של הגופה, אך המציאות היא שהגוף חי, ולחיים יש ערך, למשל יש לצב חי ערך, והוא ערך חשוב מאוד. בוודאות יש משמעות לחיים בלי דת והיא באה ללידי ביטוי ביחס לידידים/ות ולמשפחה. גם העקרונות ההומנסטיים מעניקים משמעות לחיים, ובמרכז הכיוון ההומנסטי, ועקרון מאוד חשוב הוא היחס ל”אדם” האחר. ההפך מהטענות הדתיות הוא הנכון- לא הדת העניקה את ערכי המוסר אלא כלל הדעות של הפילוסופיה מכילות את הדתות השונות. זה בא לידי ביטוי במה שנהוג בפועל בספרית הקונגרס בארצות הברית [ובעוד ספריות] שם ספרי הדתות ממוקמים כחלק ממסגרת ספרי פילוסופיה. אומנם בלי ספר דת מסוים, אפשר לקבוע מהי התנהגות אשר מניבה תועלת, ומהי התנהגות אשר מניבה נזק. במילים פשוטות הללו אני מייצג את הגדרת קאנט עבור ‘טוב ורע’. בסרט של מסע בין כוכבים (STAR TREK) בסופו של הסרט על הלוויין אשר נשלח מהארץ לאסוף מידע, ובסוף הסרט הוא שב “לחפש את יוצרו”. נאמר בסרט רעיון מעורר מחשבה: “הוא (הלוויין) יהיה מאוד מאוכזב למצוא מי יוצרו”. זה מעורר חשיבה אצל אדם המחפש בורא רוחני, ואשר עלול להיות מאוכזב מתוצאות החיפוש. אבל זה שולי לעומת רעיון אחר באותו סרט: בהקשר אחר הזכירו את היכולת אנושית “המיוחדת” והיקרה היא “היכולת לקבוע לעצמינו תכליות ומטרות”. במילה אחת “בתוכנו” היינו שעלינו לחפש בפנים במחשבותינו את המשמעות לחיים ואת הכיוון לחיינו.