ומשמעות החיים היא…

עוד משחר האנושות שאלנו את עצמנו מהי משמעות החיים. רצינו (ואנו עדיין רוצים) לדעת למה אנחנו כאן והאם ישנה סיבה לבריאת היקום. הרגשנו שזו האמא של כל השאלות, ואם רק נשים את ידינו על התשובה, נקבל את המנוע והדלק לחיים. לא בכדי, רגעים של משמעות נצרבים במוחנו בעוצמה גדולה באירועים מכוננים כמו לידה, מוות או התאהבות. כיום ישנם מספיק מחקרים המוכיחים את הקשר החיובי בין חיים מלאי משמעות לבין רווחה נפשית ובריאות פיזית, כי ידוע שהגוף הנפש והתודעה קשורים ומשפיעים זה על זה. משמעות היא ה”למה” לכל מה שיש מסביבנו וכמו שניטשה אמר, “מי שיש לו ‘למה’ שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל ‘איך’“. אז פלא שמשמעות הפכה להיות מצרך כה מבוקש? התשובות לא איחרו לבוא. הדתות כיוונו אותנו אל אלוהים והבטיחו משמעות למי שיצעד בדרך האמונה והדבקות. המורים הרוחניים הנחו אותנו להתמזגות חווייתית וישירה עם התודעה הקוסמית והפילוסופים השאירו עבורנו שובל של מהויות שונות, משלימות וסותרות, שמתקיימות מחוץ לביטוי הפיזי כגון אידיאות ומוסר. כל הוגה בהתאם להשכלתו, ניסיונו והתרבות בה הוא חי: עבור סוקרטס משמעות היא סדר גלובלי, עקרונות מוסר גבוהים ונצחיות הנשמה, עבור אפלטון היא הקניית ידע וחוכמה ועבור הרמב”ם היא ידיעת האל. עמנואל קאנט טען שלכל תופעות הטבע יש תכלית שעלינו לגלות, ויליאם ג’יימס ולודוויג ויטגנשטיין היו משוכנעים שמשמעות יכולה להתגלות רק לאנשים מסוימים שהתנסו בחוויות רוחניות, אלבר קאמי גרס שמשמעות החיים אינה בת השגה עבור שום איש, שופנהאואר טען שהסבל הוא משמעות החיים ולעומתו פרויד גרס שזה דווקא האושר, עבור אריך פרום זאת אהבה, עבור פרידריך ניטשה זאת עוצמה ועבור ויקטור פראנקל המשמעות כרוכה בקיומו של אלוהים, ולכן אירועים שקורים לי אינם סתמיים ועלי בו זמנית לגלות את משמעות האירוע וגם וליצור אותה. והרשימה מתארכת עוד ועוד. וכל אחד מן ההוגים בנה היררכיות של נמוך וגבוה והתנצח עם הקולגה שלו שטען שהוא דווקא מחזיק במפתחות היקום, ובתוך כל הכאוס הזה נותר האדם הפשוט, חסר אונים ומשווע לתשובה אחת משחררת. אולם במקום לנסות ולדעת מי מהם צודק, הייתי ממליץ לו, לאדם הפשוט, קודם כל להיזכר במה ששכח זה מכבר – המשמעויות הללו לא ירדו מהשמים. האדם הוא זה שיצר אותן ועם הזמן השתכנע שחוכמה מסוג זה נגישה רק לנבחרים בודדים (נביאים, כוהנים, פילוסופים וכדומה) ועדיף לוותר על הניסיון למצוא משמעות ולתת לנבחרים האלה לעצב את תפישת עולמנו. כל משמעות שאי פעם הוצגה בפנינו על ידי דת, מסורת או הוגה חכם, התחילה מאדם אחד (שבין שאר מעלותיו היה כנראה גם איש שיווק מבריק) והוא הצליח לשכנע את ההמונים לראות את העולם לפי זווית הראייה שלו. אדם אחד אמר שישוע הוא בן האלוהים ועלינו לאהוב גם את אויבנו כי אהבה היא משמעות החיים, וגם היום, אלפיים שנה לאחר מותו של אותו אדם, ישנם למעלה משני מיליארד איש שמאמינים בזה. האם יתכן שכל אחד מהם הגיע לאותה מסקנה בנפרד לאחר שהקדיש לכך חשיבה עמוקה? כמובן שלא. ההיסטוריה כבר הוכיחה שמשמעות קולקטיבית משתנה עם העידנים, אבל האנושות של המאה העשרים ואחת, על כל הקידמה והחשיבה הרציונלית שלה, עדיין מתייחסת למשמעות החיים כפרה קדושה שתישאר כאן לנצח ובה אסור לגעת או להטיל ספק. וכך קורה שברוב המקרים, במודע או שלא במודע, אדם מאמץ את המשמעות שהדת, התרבות או המשפחה שאל תוכם נולד מציעות לו. גם אם הדבר גורם לו נחת, זו עדיין משמעות שאולה או כפויה וההבדל בינה לבין משמעות מקורית שצומחת מתוכו באופן אורגני, הוא הבדל של שמים וארץ. חשוב לי להבהיר שאני לא נגד אימוץ תפישות קולקטיביות או רק בעד משמעות אינדיבידואלית, כל אדם יכול להאמין במה שיבחר. אני כן בעד תהליך בחירה שקורה מתוך תודעה חופשית ומודעות לכל מנעד האפשרויות המונח לפנינו, מכיוון שבסופו של דבר החיים שלנו יהיו ההשתקפות של המשמעות שבה נאמין. לכן במקום שאוסיף לרשימה הזו עוד “משמעות החיים היא…” אני רוצה לרגע דווקא למחוק את כל הקיים והמוכר ולפתוח דף חלק, נקי מהתניות. רק כך נוכל באמת לבחון את אמונותינו מחדש ואז לבחור אם לאמץ אותן שוב או להחליפן באחרות. הצעד הראשון יהיה להכיר בכך שאין דבר כזה מציאות אובייקטיבית. מכיוון שכל אדם תופש את החיים בצורה אחרת מספר המציאויות יהיה שווה למספר תפישות העולם. ללא הערכים שהאדם יוצק, המציאות כשלעצמה נותרת ניטרלית ועירומה. ואם נתמקד בתופעות שמהן מורכבת המציאות נוכל לראות שכולן ללא יוצא מן הכלל נטולות כל ערך אובייקטיבי. אם למשל בסיטואציה מסוימת אדם ישקר לחברו ויפגע בו הרי שבסיטואציה אחרת הוא יכול לשקר כדי להציל חיים ולהיות מוכתר כחסיד אומות העולם. כלומר לשקר כשלעצמו אין ערך או משמעות, זה אנו שמחליטים כיצד להשתמש בו. באותו אופן ניתן לשחק עם כל תופעה מוכרת כמו מלחמה, חתונה, צחוק או אלוהים ולראות שהערך שלה משתנה בהתאם לסיטואציה ולמתבונן. זו הפרשנות שלנו שנותנת לה חיים. השלב הזה הכרחי כדי להבין שהדרך בה אנו תופשים את המציאות הינה אחת מיני רבות, אך זו לא מציאות אובייקטיבית, זו רק המציאות שלנו. מעבר לכך, לתפישה יש נטייה להתקשות עד לנקודה שהיא נהפכת לפריזמה היחידה שדרכה נראה את העולם, ונהייה משוכנעים שהיא “שלנו”. לכן עלינו קודם כל לזהות איזו משמעות התרגלנו במודע או שלא במודע לתת לתופעה מסויימת וברגע שנבין שלאותה תופעה בדיוק מישהו אחר נתן משמעות שונה, ועבורו היא אמיתית לא פחות, נוכל להתיר, אפילו לרגע, את הקשר החזק שיצרנו בין התפישה לתופעה. במלים אחרות, נוכל לנטרל את התופעה ולראות אותה לראשונה ללא כל ערך, חיובי או שלילי. ברגע שזה קורה נוכל לעבור לשלב האחרון שהוא בריאה מחדש. כעת, כשאנו באמת חופשיים ליצוק לתופעה איזו משמעות שנרצה, נוכל לבחור להמשיך להחזיק במשמעות ה”ישנה” שלנו, להשתמש במשמעות של אדם אחר או לברוא אחת חדשה שתתאים לנו יותר. כלומר, במקום לנסות ולהתאים את החיים למשמעות אני מתאים את המשמעות לחיים. החיים של היום הם דינמיים ומתחדשים ללא הרף ולכן לא הגיוני שאגיב כל פעם באותה צורה. ברגע שניטרלתי את התופעה אני חופשי להחליף משמעויות כיד הדמיון הטובה בהתאם לצרכי הרגע. השקפת העולם שהייתה לי בגיל חמש השתנתה מספר פעמים עד שהגעתי לגיל שמונה עשרה והשתנתה עד לבלי הכר עד שהגעתי לגיל ארבעים. אז אם אני כאדם משנה כל הזמן את התפישה, מדוע עלי לאמץ משמעות שמישהו יצר לפני כמה אלפי שנים במטרה לתת מענה לצרכים של אותה תרבות? ומי אמר שאני בכלל מחוייב ל’אני מאמין’ אחד נוקשה ומסורבל שאיתו עלי להסתדר כל החיים? ואם אני רוצה דווקא לקום בבוקר ולראות את החיים כטוב מוחלט ואחר הצהריים כיעד שעלי לכבוש? אולי יהיה מי שיגיד שבכך איני סגור על עצמי, אך בעיניי זוהי תודעת בורא אמיתית, כזו שמעצימה אותי בו זמנית בתוך החיים ומחוצה להם ומאפשרת גם למשמעות החיים לעבור אבולוציה. החידוש כאן בעיניי הוא המעבר מגילוי משמעות החיים לבריאת משמעות החיים. האדם הוא מכונת בריאה משומנת היטב ועושה זאת כל יום באינספור תחומים אז מדוע שלא יילך צעד נוסף וייתן לעצמו את התשובות? בעזרת התהליך הפשוט של זיהוי, ניטרול ובריאה מחדש כל אדם, מעובד הכפיים ועד לפילוסוף, יוכל לעשות זאת. ההיררכיה שמישהו קבע בין אוניברסלי לבין ארצי אינה רלוונטית עוד. כי אם עבורי המשמעות הם הילדים שלי ועבור אחר זו הדממה של המדיטציה שלו מי אני שאגיד לו אחרת? שתיהן שוות ערך באותה מידה כי שתיהן תפישות. האדם הגיע לנקודה אבולוציונית בה הוא יכול להעז ולאתגר את יכולות הבריאה שלו. אולטימטיבית ישנם למעלה משבעה מיליארד בוראים על הפלנטה ואף אחד מהם לא אמור לחכות יותר לאירוע מכונן כמו חוויה שעל סף המוות כדי לחוות משמעות או להאלץ להסתפק בתפריט מצומצם המציע מנות קבועות כמו חוכמה, אהבה, אושר – מעתה אפשר לברוא משמעות ללא מגבלה, ליצוק אותה לתוך איזו סיטואציה שנרצה, לשנות אותה, להחליפה באחרת ולהתנסות בחיים עשירים ב”למה”. בעולם הניהול והאימון משתמשים בזה כבר מזמן כשמלמדים את מודל אפר”ת המבוסס על הרעיונות של הפסיכולוג אלפרד אדלר. על פי המודל הזה כל אירוע הוא אובייקטיבי, הפרשנות שלנו היא סובייקטיבית ואם רק נשנה את הפרשנות נוכל להגיב לאירוע בצורה יעילה יותר. מעולה. למה אם כך שלא נלך עד הסוף ונשנה גם את הפרשנות הדתית, הרוחנית והפילוסופית שאנו מחזיקים? הרי ממילא החיים הם איך שנבחר לראות אותם לכן זה תלוי רק בנו. בעבר, ידע היה נחלתן של האליטות. הן החזיקו בו בכוח והסתירו אותו, מכיוון שהוא נתן להן כוח. כיום הידע נגיש לכולם – אפילו לאיכר שגר בכפר הנידח ביותר, כל מה שהוא צריך זה רק חיבור לאינטרנט וסקרנות. יותר ויותר מוצרים ושירותים הופכים זמינים לכולם אך נראה שבכל הנוגע למשמעות, היא עדיין כלואה עמוק בתוך מרתפי הדת והפילוסופיה. ואלה מתעקשות לשמור על מבנה ריכוזי בו הם יהיו המתווכים הבלעדיים בינינו לבינה. הדת והפילוסופיה עושות אבחנות בין משמעות החיים שהיא אובייקטיבית ונעלה לבין משמעות בחיים, שהיא סובייקטיבית ותלויה באדם. אך האמת היא שהכל הוא סובייקטיבי, גם האוניברסלי וגם הארצי. בסופו של דבר מי שאמר שיש היררכיה בין משמעויות היה לא אחר מאשר אדם כמונו. אנו חיים במאה העשרים ואחת והגיע הזמן שגם הדת, הרוחניות והפילוסופיה יישרו קו עם הקידמה. הגיע הזמן להרוס את הביצורים הללו, להחליף את השלטון הריכוזי הזה שחושב שהמשמעות שלו נעלה משל אחרים, בשלטון נאור יותר ולחלק את המשמעות לכולם בחינם וללא תנאים. זוהי מבחינתי הדמוקרטיה של הפילוסופיה, שבה כל אחד יכול לצבוע את חייו כרצונו לפי השקפת עולמו, מצפונו וצו לבו. תודה לד”ר תמי יגורי, שספרה ‘פתרון חידת המשמעות’ שימש השראה לכתיבת מאמר זה.