היקום כולו בכוס יין

חתן פרס נובל ריצ’ארד פיינמן ניסה להפוך את הפיזיקה לפופולרית בספריו והרצאותיו. הפיזיקאי שהעיד על עצמו שהוא “אתאיסט מושבע” סיפק בעבודתו תובנות עמוקות ביחס למדע ולחיים בכלל

משורר אחד אמר פעם, “היקום כולו נמצא בכוס יין.” כנראה שלעולם לא נדע באיזה הקשר הוא אמר זאת, כי משוררים לא כותבים כדי שיבינו אותם, אבל נכון שאם נתבונן בכוס יין בדקדקנות מספקת, נמצא בו את היקום כולו. ישנה הפיזיקה: הנוזל המסתחרר, שמתנדף בהתאם לרוח ולמזג האוויר; ההשתקפויות על גבי הכוס; והאטומים, שמוסיף הדמיון שלנו. הזכוכית היא מיצוי של סלעי כדור הארץ, ובהרכב שלה אנו רואים את מסתרי גילו של היקום ואת התפתחות הכוכבים. מהם המערכים הכימיים המוזרים של היין? איך הם נוצרו? ישנם חומרי ההתססה, האנזימים, המצע הביולוגי והתוצר הסופי. מן היין אפשר להשליך הכללה רחבה מאד: החיים כולם הם תהליך של התססה. אי-אפשר לגלות את הכימיה של היין מבלי לגלות, כפי שעשה פסטר, את גורמיהם של חוליים רבים. יין הקלרט כה שופע חיים, עד כי הוא מטביע את חותמו במודעותו של המתבונן! אם מוחותינו הקטנים, מטעמי נוחות כאלה ואחרים, מחלקים את כוס היין הזאת, היקום הזה, לחלקים נפרדים – פיזיקה, ביולוגיה, גיאולוגיה, אסטרונומיה, פסיכולוגיה וכן הלאה – עליכם לזכור שהטבע איננו מכיר בכך! אז הבה נחזור ונשלב הכל ביחד מבלי לשכוח למה זה נועד, אחרי הכל; הבה נניח ליין להעניק לנו עונג אחרון אחד: לשתות ולשכוח מהכל!

בהרצאתו המפורסמת ״העולם כולו בכוס יין״ הצליח ריצ’ארד פיינמן ,פיזיקאי יהודי-אמריקני, לתפוס את הזיקה הקיימת בין כל הדברים. מסעו המדעי והפילוסופי של של פיינמן הוא מקור השראה למדענים וחובבי מדע רבים, ומראה כיצד החתירה להבנה של היקום ממלאת גם אותנו בתובנות עמוקות לגבי החיים, שהרי מהי רוחניות אם לא הקניית משמעות רחבה יותר לחיינו ולמותנו? פיינמן נולד ב-1918 בניו יורק להורים יהודים. כבר מגיל צעיר הוא התגלה כבעל כשרון בולט בתחומי ההנדסה, המתמטיקה והכימיה. לאחר סיום הדוקטורט שלו באוניברסיטת פרינסטון ב- 1942, פיינמן וקבוצת המחקר שלו צורפו לפרויקט מנהטן אשר היה הפרויקט האמריקאי לפיתוח הנשק הגרעיני במהלך מלחמת העולם השנייה. ב- 1951 הצטרף פיינמן למכון הטכנולוגי של קליפורניה, ושם פיתח את קריירה בתור חוקר ומרצה. ב-1965 זכה בפרס נובל לפיזיקה על תרומתו הרבה לחקר האלקטרודינמיקה הקוונטית, אך מעבר לקריירת המחקר הזוהרת מהווה פיינמן גם דוגמה ומופת לאדם שלא מפסיק להעשיר את נפשו ויכולותיו על ידי למידה בלתי נלאית של אומנויות, נגינה ופילוסופיה. בספרו החדווה שבגילוי דברים פיינמן כותב:

…אבל שאלת המשמעות של כל העולם, של החיים, של האדם וכן הלאה, זכתה פעמים רבות לתשובות מצד הרבה מאוד אנשים. למרבה הצער, כל התשובות שונות זו מזו, ואנשים עם תשובה אחת מתייחסים בזוועה למעשיהם והתנהגותם של אנשים עם תשובה אחרת. זוועה, מפני שהם רואים אילו דברים נוראים נעשים; איך האדם נדחק למבוי סתום בגלל ההשקפה הנוקשה הזאת על משמעות העולם. למעשה, אולי האמת היא שהמימדים הפנטסטיים האלה של הזוועה הם שמבהירים לנו כמה גדול הפוטנציאל של האדם, ואולי זה מה שנותן לנו תקווה שאם נוכל להפנות את הדברים לכיוון הנכון, המצב יהיה הרבה יותר טוב. אם כן, מהי המשמעות של כל העולם? איננו יודעים מהי משמעות הקיום, אלא אומרים שכתוצאה מחקירת כל ההשקפות שהיו לנו פעם נגלה שאיננו יודעים מהי משמעותו, וכנראה שנגיע לפתיחות אם רק נסכים שתוך כדי התקדמותנו עלינו להשאיר אפשרויות פתוחות לדרכים חלופיות, על מנת שלא נאמין בהתלהבות בעובדה, בידע ובאמת המוחלטת, אלא נישאר תמיד באי-וודאות – “ניקח סיכון”. האנגלים, שבנו כך את הממשל שלהם, קוראים לזה “לטעות ולהתקדם”, וגם אם זה נשמע די טיפשי, זוהי הדרך הכי מדעית לצעוד קדימה. להחליט מראש על התשובה, זה לא מדעי. כדי להתקדם, צריך להשאיר את הדלת פתוחה במקצת לבלתי-נודע. אנו רק בתחילתה של התפתחות המין האנושי, ואת התפתחותה של הנפש האנושית ושל החיים התבוניים נבין רק בעוד שנים רבות בעתיד. לפיכך, מוטלת עלינו האחריות שלא לתת תשובות כיום ביחס למשמעות של כל זה, לדחוף את כולם בכיוון אחד ולומר: “זהו הפתרון של הכול”, כי אז נכבול את עצמנו לגבולות הנוכחיים של הדמיון שלנו. נוכל לעשות רק את אותם הדברים שאנחנו חושבים היום שהם הדברים שצריך לעשות. אם נשאיר תמיד מעט מקום לספק, מעט מקום לוויכוח, ונתקדם באופן שהוא אנלוגי למדעים, אז הקושי הזה לא יתעורר. לכן אני מאמין שגם אם זה לא ככה היום, אולי יבוא יום ותתחיל תקופה, אני מקווה, שבה יהיה מובן היטב שסמכות הממשלה צריכה להיות מוגבלת; שאסור לתת לממשלות את הסמכות להחליט על תקפותן של תיאוריות מדעיות, שוודאי יהיה זה מגוחך אם ינסו לעשות זאת, כיוון שלא הן צריכות להכריע בין התיאורים השונים של ההיסטוריה, של התיאוריה הכלכלית או של הפילוסופיה. רק בדרך זו יהיה אפשר לפתח בסופו של דבר את האפשרויות האמיתיות של המין האנושי העתידי.

המסר של פיינמן אם כך, הוא להישיר מבט באומץ לעבר המסע של המין האנושי. כל אימת שנחשוב שאנו מבינים לעומק את מהותנו וקיומנו, עלינו לחשוד בכך שנכשלנו במשימתנו. המרכזיות של הספקנות בקדמה האנושית מגיעה, לדעת פיינמן, יחד עם הידיעה הצלולה שאת רוב מה שיש לדעת אנחנו לא יודעים עדיין וששום דבר אינו ודאי ומוכח מעבר לכל צל של ספק. התהליך המדעי הוא אינו גילוי האמת, אלא הבנה יותר ויותר עמוקה לגבי אילו הסברים הם יותר סבירים, ואילו הסברים פחות סבירים. פיינמן מבכר את ההודאה בבורות על פני הצהרה שאנו יודעים דבר מה. כך גם לגבי השאלה לגבי קיום אלוהים או אלוהות. ככל דבר אחר המדע לא יכול להוכיח את אי קיומו של אלוהים. פיינמן עמד על ההבחנה שאכן קיימים מדענים מכל מני תחומים, שמאמינים בקיומו של אל או אלים, כתלות בתרבותם. למרות זאת, לדעת פיינמן, הישוב של אמונה באל ואמונה בשיטה המדעית הינה קשה ביותר. התהליך המדעי הוא תהליך בו המדען מטיל ספק בצורה עיקשת בידע שהועבר לו מדורות קודמים של מדענים. ככזה, המדען מבין כי הוא מהווה רק פסע בתהלוכה המתמשכת של הפרכת תיאוריות מדעיות והחלפתן בתיאוריות יותר מדויקות ועם פחות סתירות. לכן המדען מודע לכך שהידע שלו בתחום המחקר שלו הינו חלקי ויוחלף בהמשך הדרך. לעומת זאת, המדען המאמין באלוהות, ובאל אישי בפרט, מחריג את היחס שלו לאל מבחינה מדעית. הוא שואף לקבע אמונה אשר הועברה אליו בשושלת ארוכה דרך התרבות אליה הוא נולד. ישנם מדענים מאמינים שאף מבקשים ליישב עובדות מדעיות עכשוויות, שכאמור יכולות להתגלות כלא נכונות בהמשך הדרך המדעית, עם האמונה באלוהים. על כן, מדען מאמין הוא אדם שמקיים במקביל שתי גישות שונות לגבי הקניית ידע. מחד גיסא, בגישה המדעית הוא מחויב לתחזק ולשגשג ספקנות וסקרנות מתמדת, תוך שהוא חותר לביטול תיאוריות קודמות והחלפתן בתיאוריות מתקדמות ומדויקות יותר. מאידך גיסא, באמונתו הדתית הוא מחויב לשמר גוף ידע שהועבר אליו מקדמת דינן ולא להטיל ספק בשאלה המרכזית שהיא שאלת קיום האלוהות. קיום האלוהות וגרסת הבריאה להיווצרות היקום צריכות להילקח תחת הפרספקטיבה המדעית הנוכחית על מבנה היקום:

גודל היקום הוא בלתי נתפס; אנחנו כחלקיק אבק שנע סביב כוכב בין מאות מיליארדי כוכבים בגלקסיה, שהיא בעצמה אחת מתוך אינספור גלקסיות. האדם הוא תופעה מאוחרת למדי בסאגה השמיימית הארוכה הזו של התפתחות היקום. האם אנחנו כל כך יהירים לחשוב שכל המרחבים העצומים הללו היו רק פיגומים לבריאתו של האדם?

!(https://img.youtube.com/vi/I86pNUaAMiU/0.jpg)

*תודות לשלמה אדם על העזרה בתרגום הקטע “היקום כולו בכוס היין”