אני חילוני – המוסר שלי פנימי
מאת: מתי גוטמן
מי אני?
אני חילוני מלידה. גדלתי בבית חילוני ערכי. תמיד היו בבית שיחות על מוסר וערכים שנובעים ממוסר פנימי ללא אלוהים. במקצועי, אני איש הייטק ותיק. בשנים האחרונות אני מורה פרטי למתמטיקה. אני לקראת סיום תואר שני בדמוקרטיה מתוך התחושה שהדמוקרטיה האמיתית (לא מה שקורה אצלנו), היא המסגרת השלטונית בה ניתן לממש את הערכים המשמעותיים שלי, בלי לפגוע בערכים של האחר. אני גם פעיל במשך שנים רבות במסגרות שונות שנאבקות למען הפרדת הדת ממוסדות השלטון ומקווה שעדיין יש אפשרות שזה יקרה. אני כאן כדי לספר לכם סיפור אישי, את הסיפור שלי. אני בטוח שאף על פי שזה סיפור אישי וייחודי, הוא יכול להיות הסיפור של חילונים רבים שחיים כאן, גדלו בארץ שבה להיות חילוני זה מובן מאיליו ופתאום מתעוררים למציאות שונה.
סיפור מכונן מכיתה ב
גדלתי במושב משמר איילון שבעמק איילון. מושב קטן, כ-50 משפחות שרובן יוצאי צ’כוסלובקיה והונגריה. יום אחד למדנו בבית הספר מה מותר ומה אסור לאכול. המורה שהייתה המקור לאמת המוחלטת אמרה שאסור לאכול ארנבות. אני הזדעזעתי וחזרתי הביתה בוכה ומזועזע כי יום קודם אכלנו ארנבת אצלנו בבית. בבכי אמרתי :“המורה אמרה שאסור לאכול ארנבות אז למה אנחנו אכלנו”. ואז אבי הסביר לי שלא באמת אסור ושיש אנשים שנקראים דתיים והם מאמינים שזה אסור, אבל לנו מותר. אני חושב שזו הפעם הראשונה שנודע לי שיש דתיים. מי ששמע וקרא על פרויקט בדיקת ספרי הלימוד שעושה הפורום החילוני (שאני אחד מהם ובדקתי והזדעזעי ממספר ספרים) ועל ההדתה בחינוך שקיימת היום, יכול לחשוב שבנט התחיל עם החדרת התפיסה הדתית כתפיסה הנורמטיבית למערכת החינוך. אבל המורה החילונית, בבית ספר ממלכתי בשנת 1957 זרעה כבר אז בתוכי את זרעי המאבק על זהותי החילונית, בלי שידעתי על כך. בשיחות הרבות שהיו לי עם אבי, שהיה מורה ומחנך, הוא לימד אותי מה משמעותו של חופש, וגם סיפר לי שיש מדינות שעד היום אין בהם חופש דיבור, חופש בחירה וחופש מחשבה. זה נראה לי איום ונראה לחיות ככה, לפחד להגיד מה אתה חושב לפחד לעשות את מה שאתה רוצה. בין השאר התברר לי שגם במדינה שלנו יש אנשים שרוצים להגביל את החופש שלנו והאנשים הדתיים רוצים שאנחנו נקיים את דרך החיים שלהם. כבר כילד הבנתי באופן אינטואיטיבי שיש סתירה בין חופש בחירה לבין דת, ובחרתי בחופש. תפיסת עצמי כחילוני הפכה להיות משמעותית בחיי, ובגיל 10 כבר ניהלתי ויכוחים עם ילדים ומבוגרים בנושאי דת וכפייה דתית.
בר מצווה
בגיל 13, שאל אותי אבי אם אני רוצה לעשות בר מצווה דתית. הרגשתי שזהו המבחן הראשון שלי כבוגר שמסוגל לקבל החלטות על חייו וזו בדיוק המשמעות של להיות בר מצווה והחלטתי שאני עושה מסיבה אבל לא משתתף בשום טכס דתי. הרגשתי שלעשות טכס דתי זה ממש שקר ואני לא מוכן לשקר. עד היום אני גאה באומץ שהיה לי בגיל 13 בייחוד כשאני זוכר שבצמתים נוספים שהיו לי בחיים, לא תמיד הייתי כזה אמיץ.
זה מה שיש בסופר - עוד כמה סיפורים מכוננים
החתונה שלי
לא הייתי מספיק אמיץ ונכנעתי ללא קרב לבקשת מי שהייתה אז החברה שלי, להתחתן ברבנות. אני אפילו קצת מתבייש שאפילו לא ניסיתי. כל כך מושרשת ברירת המחדל הזו של הרבנות שכולם עושים זאת בלי להקדיש לכך דקה מחשבה.
ברית מילה של בני
לא הייתי אמיץ גם כשנולד בני והסכמתי שיעשו לו ברית מילה, למרות שסלדתי מכך. ולמה נכנעתי? פשוט הרגשתי מאוד בודד בדעותיי, כולם מסביבי לא עשו מזה עניין וזרמו ואני חשבתי לעצמי: אוקיי אם לא אמול את בני, מי יודע על כך ומה זה ישפיע. היום אני מבין שזו השיטה שבה משתלטת הדת על חיינו. רובנו מקיימים מצוות דתיות בלי כוונה, פשוט כי זה זמין. כולנו קונים מצות בפסח כי יש בסופר ולא קונים לחם, כי אין בסופר. אתם מבינים? רוב הציבור מקיים מצוות לא בגלל שהוא מאמין בהם אלא בגלל שיש בסופר. בצורה דומה רוב הציבור אוכל כשר כי זה מה שיש בסופר, מתחתן ברבנות כי זה מה שיש וכשהוא מת הוא נקבר בעזרת חברה קדישא – למה? כי זה מה שיש. והדתיים יודעים שאם יהיו תחליפים ואם תהיה תחרות לשרותים שהם מספקים, הם יפסידו; לכן הם יוצרים מונופול בעזרת חוקי המדינה ואחר כך אומרים שרוב הציבור לא אוכל חמץ בפסח, שרוב הציבור אוכל כשר ומתחתן ברבנות. קל להראות זאת בנושא שבת: אמנם המדינה אוסרת על תחבורה ציבורית בשבת אבל רוב הציבור נוסע בשבת, למה? כי יש תחרות ואין מונופול.
אבל, זו הייתה רק סטיה קטנה בעלילה ובואו נחזור לגיבור הסיפור, שזה אני.
סוף סוף מצאתי קהילה חילונית הומניסטית
כשהייתי בן 35, הגיעה אלי חוברת שנקראה בטאון תחיל”ה התנועה החילונית ליהדות הומניסטית. קראתי שם על החיבור היפה בין חילוניות והומניזם ופתאום הרגשתי שמצאתי את מה שחיפשתי שנים, אנשים שחושבים כמוני, מרגישים כמוני ומדברים על חילוניות לא רק כשלילת הדת אלא כעגלה מלאה ערכים. ואנשים אלה, חלקם פרופסורים וחוקרי תרבות, מבטאים בצורה כל כך יפה את מה שתמיד הרגשתי בלב. 10 שנים הייתי חבר בתנועה זו. רוב השנים הייתי האקטיביסט שבחבורה. הפעלתי קו אוטובוס שבת (שנים רבות לפני שנוע תנוע נולדה) ארגנתי עצומות והפגנות. מצד שני הייתי גם הוגה דעות שמתעמק במשמעות של ההומניזם הפלורליזם וחופש הפרט. הבנתי שצריך לפעול בשני כיוונים שמשלימים זה את זה: מצד אחד להלחם למען מדינה חופשית סובלנית ופלורליסטית ומצד שני להביא תכנים שיתנו עוגן מוסרי וערכי לחיים. ואני שואל אתכם, למה חילונים שלא מאמינים בכלל באלוהים משתמשים בהגדה הדתית לפסח שיש שם אינספור ברכות לאלוהים? כי זה מה שיש. אז החלטתי שאני לא יכול לשקר ולהגיד משפטים כל כך מנוגדים לערכים שלי אז מה עושים? כתבתי הגדה הומניסטית חילונית לפסח. מה שמעניין שחילונים גמורים אמרו לי שכתיבת הגדה חילונית זה חילול הקודש והתרסה נגד הדת.
עקרונות ההגדה שכתבתי
(מתוך הגדה חילונית הומניסטית לפסח, 1993)
הגדה זו באה למלא צורך של יהודים חילונים הומניסטים לחגוג את חג הפסח בצורה ובתוכן שתבטא את רגשותיהם. היא מאפשרת לבטא ערכים כמו: חופש, חירות, יציאה משעבוד, שוויון ושלום. ערכים שחג החרות מהווה מסגרת אידאלית עבורם. הגדה זו מתאפיינת במה שיש בה ובמה שאין בה. יש בה שילוב מכוון של קטעים מסורתיים וציטוטים מכתבי הנביאים, עם קטעים מודרנים הדנים בהוויה הישראלית העכשוית במדינת ישראל, זאת לפי העיקרון של כזה ראה וחדש. לעומת זאת אין בה ברכות לאלוהים ואין בה משפט כמו “שפוך חמתך על הגויים” הסותר את השאיפה להשתלבות מלאה במשפחת העמים. הציונות, העליה והקמת מדינת ישראל מסופרים כאלגוריה ליציאת מצרים והרצל הוא משה בדורנו. הנוסח אינו קדוש אלא פתוח לשינויים, תוספות השמטות ופרשנויות כך שכל ציבור יוכל לבטא את הערכים המיוחדים לו.
מיהו חילוני?
השאלה המרכזית שנשאלת היא מיהו חילוני. על השאלה הזו ניסו לענות בסדרת הכתבות שהיו בערוץ 10 , במאי 2017.. רובם הגדירו את החילוניות לפי מה שאין בה: אין בה דת ואמונה דתית. אבל מה יש בה? את זה לא מצאה הכתבת ונראה היה שזה מוצג כחיסרון גדול. אז תשאלו אותי, חילוני מלידה, מיהו חילוני ומהם ערכיו אני אגיד לכם שאני לא יודע. אני יכול לספר לכם מיהו מתי החילוני ומהם ערכיו. כי אם לחילוניות היה סט ערכים אחד ומוגדר אז היא הייתה דת חדשה.
עוד סיפור: הגדרת השבת החילונית
לפני כארבע שנים ניסה גדעון סער, שהיה אז שר הפנים, לסגור את המרכולים בתל אביב בשבת. בצד החילוני קם מנהיג קבוצה חילונית ואמר שאנחנו החילונים צריכים להקים צוות שיגדיר את השבת החילונית ולמשל אמר שלקנות במכולת זה לא ערך חילוני ראוי אבל לשבת בבית קפה זה כן ערך חילוני ראוי. אני הוזמנתי להיות חבר בצוות. כמובן שסירבתי ואמרתי שיש לנו מספיק רבנים דתיים שמנסים להגדיר את השבת שלי ואני לא צריך גם רב חילוני שיעשה אותו הדבר. עצם החילוניות קוראת לכך שכל פרט יעצב את השבת שלו בדמותו ולפי רצונו והמדינה רק צריכה לאפשר לזה לקרות.
ערכים
אז מהם הערכים שלי ומה משמעות החיים שלי ואיך אני מסתדר בלי אלוהים? היום אני יודע שהערכים שמרגשים אותי ומשמעותיים עבורי לקוחים מתוך תפיסת עולם שנקראת הומניזם.
להלן ערכים מייצגים מתוך עקרונות ההומניזם
- חירות האדם כל האנשים נולדים חופשיים. אין לאף אחד זכות לפגוע בחירות הזו. כל אדם הוא “מטרה” בפני עצמו, ואין לראות באדם אמצעי עליו רשאי אדם אחר לכפות את מטרותיו.
- זכויות אדם לכל אדםיש זכויות יסוד טבעיות מעצם היותו אינדיבידואל עצמאי, בעל תבונה ומצפון. זכויות אלה אינן ניתנות להפקעה ואינן תלויות בשרירות ליבו של השילטון או של רצון החברה. הן אינן תלויות ברוב או מיעוט.
- אוניברסליות הומניזם מתייחס לכל בני האדם כבעלי ערך וכבוד, ללא הבדלי אתניות, גזע, לאום, דת, מין, נטייה מינית, גיל, או מעמד, מצד שני אנו מכירים בזכותו של כל אחד לבחור את תרבותו ומכבדים את השונות בין בני האדם.
- פלורליזם פלורליזם מאפשר לדעות שונות, תרבויות שונות ותפיסות שונות להיחשף ולהתקיים, ובכך להעשיר ולגוון את המטען התרבותי של החברה.
- מוסר במוסר קיים עיקרון ההדדיות: אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליו. המוסר האנושי מבוסס על אכפתיות, חמלה, וניסיון להבין את הזולת. המוסר ההומניסטי קיים למען רווחתם של כל בני האדם**.**
- השיטה המדעית השיטה המדעית היא הכלי שבאמצעותו אנו לומדים להכיר את העולם ותופעות הטבע. מחקר המבוסס על תצפיות וראיות אמפיריות, ניסויים ברי שיכפול, חשיבה הגיונית, וכלים מתמטיים. אובייקטיביות זו מעודדת חשיבה חופשית והטלת ספק, וקוראת לכל האנשים לחקור, לחשוב ולהשתכנע בעצמם**.**
- אופטימיות אנו מעודדים אופטימיות במקום בפסימיות, תקווה במקום ייאוש**.**
מוסר חילוני מול מוסר דת
המוסר הדתי נובע מהתנ”ך וההגות העצומה שניכתבה במשך דורות בעם היהודי. המוסר נובע מאמונה באל ומהאמונה שהאל הוא מקור הסמכות. אין באמונה זו הפרדת רשויות: האל הוא הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת הרשות השופטת וגם המוציא לפועל של פסקי הדין. בהרבה מקומות נכתב בתנ”ך שהעם נענש כי עשה את הרע בעיני ה’. בעיני דתיים זה נשמע נימוק משכנע לעונש. בעיני זה נשמע כמו רודן שמפחיד את הנתינים שלו והם כל הזמן צריכים לרצות אותו פן יכעס. יש אפילו מצוות שלא יודעים להסביר את מהותן אבל המאמינים מחויבים לקיים אותם כי כך אמר אלוהים. וביום כיפור מגיע יום הדין ומי שחטא נזרק לגיהינום. אין גם שקיפות, אם אשאל איפה היה אלוהים בשואה יגידו לי: נסתרות דרכי האל. ואני שואל אתכם זה מוסר? זה פשוט פחד ממצלמות האבטחה של האח הגדול, בוחן כליות ולב. מספק דוקינס (בספר יש אלוהים?) על שביתה שהייתה במשטרה במונטריאל. מיד התחילו בעיר מעשי שוד, אלימות ואפילו רצח. מצד אחד הוא התאכזב מאוד לגלות כמה רע הוא טבע האדם שבלי משטרה מאבד שליטה על היצרים האלימים שבתוכו. מצד שני רוב תושבי מונטריאל הם אנשים דתיים אז איך הם לא פחדו מאלוהים כאשר המשטרה שבתה? ואז הוא הבין שכשאנשים אומרים שזקוקים לדת הם בעצם זקוקים למשטרה. ואני שואל אתכם, כמה אנשים נרצחו רק כי האמינו בדת הלא נכונה, בשם הצדק והמוסר של הדת הנכונה וכמה אנשים נרצחו כי לא היו מספיק הומניסטים? המוסר שלי לא זקוק לכל אלו. אני חי לפי חוקים מעשה ידי אדם, החוקים הם זמניים ולא נצחיים וניתן ברוב פשוט לשנות אותם. וזה יתרונם כי גם החיים משתנים כל הזמן והחוקים צריכים לשרת את החיים ולא להיפך.
הסדנה של בינ”ה באוניברסיטה הפתוחה
לפני כחמש שנים הייתה יוזמה של בינ”ה ביחד עם ישיבה שאת שמה אני לא זוכר לקיוםסדנת קירוב לבבות בין דתיים לחילונים, במסגרת פעילות של אגודת הסטודנטים באו”פ. כחמישה עשר איש מכל הקצוות נפגשו: חרדים, דתיים, מסורתיים חילונים מתוך נוחות וחילונים כדרך חיים. בהנחיית רב מהישיבה הנ”ל ומדריכה מבינ”ה ניסינו למצוא משותף, להכיר ולהתקרב. בעיני זו יוזמה ברוכה והצטרפתי בשמחה ובעניין. האווירה הייתה טובה מאוד אפילו נוצר קשר חברי ביני לבין זוג חרדים והתקדמנו לעבר ניסוח סוג של אמנה לחיים משותפים. אבל כל פעם שקצת התקדמנו לכיוון פתיחות כלשהי, נסוג הבעל החרדי. שאלו אותי על מה אני רוצה שהדתיים יוותרו ואמרתי שאני רוצה שיוותרו על הרצון להפוך אותי לדתי ויאפשרו לי לחיות לפי ערכי. כשהם שאלו אותי ועל מה אני מוכן לוותר עניתי שאני מוכן לאפשר להם לחיות לפי דרכם. בעיניהם, זה נשמע מאוד קיצוני אבל זה רק מפני שהם מפרשים חילוניות כריקנות ולא מבינים שחילוניות יכולה להיות מאוד ערכית ומאוד רוחנית ויוצרת חיים מלאי משמעות תוכן יצירה ועניין.
משמעות החיים
האם החיים של החילוני הם בעלי משמעות? התשובה שלי לכך דומה לשאלה מיהו חילוני וכבר אמרתי שעצם החילוניות היא שכל פרט יעצב את חייו שלו בדמותו ולפי רצונו. לכן אני יכול לספר לכם שהחיים שלי מלאי משמעות ועניין, כי זו הבחירה שלי. ומה המשמעות שלך, שלך? רק את יכולה להחליט.
אוטנטיות
לבני אדם רגש הערכה לאוטנטיות וסלידה מבני אדם שיש סתירה בין איך שהם מתנהגים לבין האמת שלהם. בסרט ‘המופע של טרומן’, מסופר על אדם שחי בבית יפה עם אישה אוהבת וילדים מקסימים. החיים שלו יפים וטובים אבל הוא לא יודע שהוא נמצא בתכנית ריאליטי בטלויזיה, כולם מסביבו הם שחקנים ושום דבר אינו אמיתי. ברגע השיא של הסרט כשהוא מבין שאלו אינם חיים אמיתיים הוא עוזב את חיי הנוחות ומחפש את האמת. מה שהיה חסר לו זו התחושה שאלו אינם באמת חייו. חסרה לו האוטנטיות. הקהל בסרט מזדהה איתו כי אוטנטיות היא ערך חשוב בחיי אדם. לעומת זאת , מאוד ממפתיע אותי איך בני אדם מאבדים את האוטנטיות כשהם פוגשים טכסים דתיים, טכסטים בעלי משמעות דתית ובייחוד אם הם מוחדרים בשירי ילדים תמימים (כביכול).
סיפור אישי על אוטנטיות ושירים
הייתי בשנה שעברה בהדלקת נרות במשפחה של אחותי. משפחה חילונית ממוצעת שכוללת סבא וסבתא, 3 בנות ו- 8 נכדים ונכדות. בהדלקת הנרות בחנוכה אמרו “ברוך אתה ה’…ומיד אחר כך שרו “מעוז צור” ובו בין השאר הפסוק: “תיכון בית תפילתי ושם תודה נזבח”. כל המשפחה שרה בטבעיות את המילים ואני מרגיש שהשיר תקוע לי בגרון ולא יוצא. איך אני האתאיסט מסוגל לשבח את אלוהים שלא קיים ולקוות לבניית בית המקדש בו ישרפו בעלי חיים שלא עשו שום דבר רע, כדי שריח הבשר הצלוי יגיע לאפו של אלוהים (כך כתוב בספר ויקרא). ואני לא שר וממש כואב את הזיוף הגדול שקיים בכל כך הרבה משפחות ומתלבט אם זה נכון שאשבית להם את החגיגה ואשאל אותם אם הם מבינים מה הם שרים או שאשתוק ואחכה לאוכל הטעים שהכינו. אני לא אומר לאף אחד במה להאמין אבל החילוניות שלי היא קודם כל אוטנטיות, להיות מה שאני, לחיות את הערכים שלי ולא להגרר אחרי העדר, אחרי ברירת המחדל ואחרי הפחד להיות חריג מוזר, משבית שמחה ומטיף. אז אני לא מטיף אבל למה לשיר “אחד מי יודע, אחד אלוהנו” בפסח, זה לגיטימי ולשיר אחד יותר מידי זו התרסה והטפה. וזאת הסיבה העיקרית שאני מפסיד ימי עבודה, מתרוצץ, כותב ופועל. אני לא רוצה לשכנע את מי שחושב אחרת אבל אני קורא למי שחושב כמוני, לא להתבייש לבטא את ערכיו. העגלה שלנו מלאה כל טוב, ארון הספרים שלנו מלא וגדל בלי סוף כי אין עלינו מגבלות וצנזורה ואנו לא בוחנים עקרונות לפי מוצאן אלא לפי ערכן המוסרי והאנושי. בנוסף, אני פעיל במסגרות שונות כדי להפוך את החילוניות למשהו נגיש, לגיטימי ומכובד. אני פועל כדי ליצור קהילה של אנשים הומניסטים חילונים שגם מפתחים את עקרונות החיים וגם נלחמים כדי לשמור שלא יקחו מהם את החופש שלהם.