איזהו גיבור – המחליט עבור עצמו
חשבון נפש וביקורת עצמית יכולים לסייע לנו לנווט את חיינו ולא רק להיות מובלים. אז למה יש גורמים שמנסים להכניס תפילות לספרי הלימוד?
הנהג של הרכב שולט בו, יודע את היעד ומחליט כיצד להגיע – אך האם בחיינו אנחנו מרגישים ומרגישות כמו הנהג של הרכב או כמו הרכב המונהג בנסיבות החיים? באופן אישי, לפעמים אני מרגיש שאני לא שולט במצב. כמו הרכב, לא אני קובע לאן אגיע. כאילו נסיבות החיים הן השולטות, והן שמכריחות אותי לעשות מה שלא רציתי. אך האמת היא שלא כך הדבר, הבחירה היא בידיים שלנו וכדאי שנזכור זאת.
לכן, חשוב לתכנן, להחליט ולפעול כדי להגיע ליעד ולא רק “לזרום” לפי נסיבות החיים. יחד עם זאת, לפעמים החיים עשויים (או עלולים) להיות לא צפויים ואנחנו עדיין נדרשים להראות גמישות מחשבתית. כשזה קורה אנחנו יכולים להביט פנימה אל מה שאני קורא לו “הממד הסודי” שבתוכנו, שאינו גלוי או נראה לעין. אלה הן המחשבות והפנימיות שלנו, מה שאחרים אולי היו קוראים לו “רוח” או “נפש”, ושם נוכל למצוא מצפן שיסייע לנו לקבוע את הכיוון שלנו בחיים ולהחליט בעצמנו כיצד נפעל.
כדי שנוכל להיות הגיבורים של הסיפור שלנו במקום להיות מובלים על ידי גורמים חיצוניים, עלינו להבין שאין לנו צורך לפנות לדמויות דתיות, בין אם מדובר ברב ובין אם ב”מקובל” של הקבלה. איננו זקוקים לשום ספר דתי שיהיה ה”מצפן” שיכוון אותנו, אנו רציונליים ובוגרים די והותר בכדי להחליט עבור עצמנו. אין לאף אדם באמת צורך להתייעץ עם מנהיג דת כלשהו בשביל הכוונה או חיפוש ייעוד. התשובה לחיפוש המשמעות והייעוד של חיינו כבר נמצאת בתוכנו, בהבנתנו ובמחשבותינו. אם רק ניקח זמן להביט פנימה ולהיות ביקורתיים עם עצמנו, נוכל למצוא ולקבוע כיוון בחיים בכלל ובפרט להגדיר יעדים באופן שהוא אפשרי ובר-השגה עבורנו.
דעתי היא אחת מיני רבות, אך ראוי שילדים יכירו את תפריט הדעות ויהיה להם החופש להחליט עבור עצמם בלי שיחייבו אותם בבית הספר לדרך חיים כלשהי או לתפילה לדת מסוימת. לעומת זאת, יש גורמים המבקשים ליצור בישראל אינדוקטרינציה לדת מגיל צעיר, ברצונם להתערב בתכני הלימוד של כל ילדי ישראל בכדי לכפות עליהם את דעותיהם. לפני כמה חודשים פורסם על הכללת תפילה במסגרת הספר הנלמד במקצוע האזרחות בתיכונים. זאת בדומה למאבק הארוך המתרחש בארצות הברית בין המתנגדים להכנסת תפילה לבתי ספר ציבוריים לבין המצדדים בחיוב התלמידים להתפלל. האילוץ להתפלל הוא פגיעה חמורה בחירות האדם, שכן חופש הדת מגלם בתוכו גם את החופש מדת ואת חירות המחשבה. וכיוון שיש המבקשים לפגוע בחירות זו עלינו לעמוד על המשמר. נוסף לכך, עלינו גם לשאול מדוע יש המבקשים לפגוע בחופש המחשבה של דור העתיד, מה יש להם להרוויח ומה יש לנו להפסיד?
בעולם אידאלי בו קיימת מערכת חינוך החופשית מתכתיבי הדת, בוגר אותה מערכת שייתקל בהפנייה לספר דתי יוכל לערער על ההפנייה עצמה. אך ילד שעובר אינדוקטרינציה בבית הספר לא יכיר בעתיד בעובדה שיש תפריט עשיר של אמונות. במצב בו המדינה תומכת במוסדות הדת ומשנעת את המערכת שמייצרת את ההיגיון לפיו נולדנו יהודים ולכן תמיד נהיה יהודים, רבים לא זוכים להכיר כלל שיש תפריט של דעות ואפשרויות לבחירה. ללא חופש בחירה בסיסי זה, איך נוכל בכלל לטעון כי אנחנו חיים במדינה דמוקרטית?