5 דברים חשובים על הטבח באורלנדו שבתקשורת מעדיפים לשכוח

הנה חמישה דברים לגבי הטבח שארע אתמול במועדון באורלנדו שלא ידברו עליהם מספיק באמצעי התקשורת הגדולים

1. זה לא משנה שהרוצח היה תחת מעקב של ה-FBI

הרשויות ואמצעי התקשורת מנסים כרגע לבדוק איך מחדל כזה יכל לקרות. איך אדם שהיה תחת מעקב של ה-FBI בחשד לקשר לגורמי טרור ונלקח לחקירה פעמיים לא נעצר לפני שיכל לבצע טבח מחריד בו לפחות 49 נרצחו ו-53 נפצעו? כיצד יכל להתרחש אירוע הירי ההמוני הכי גדול בתולדות ארה”ב? שאלות אלה חשובות בלי ספק, אך הן לא משנות באמת. אפשר לסמוך על כך שב-FBI יסיקו מסקנות, ינסחו כללים חדשים ויזרקו את הישנים, יזיזו אנשים מתפקידם וישימו אחרים במקומם. זה עדיין לא ישנה את העובדה שמתחילת שנת 2016 היו כבר 133 מקרים של ירי המוני בארה”ב. לכן צריך להסית את הדיון חזרה, מדיון פרוצדורלי שמתעכב על הפרטים הטכניים לדיון שעוסק במהות המקרה. ראשית, אנחנו יודעים שהרוצח היה מכה את אשתו. שנית, אביו של הרוצח אמר לתקשורת שבנו התעצבן כשראה שני גברים מתנשקים. ושלישית, אנחנו יודעים שהרוצח בא ממשפחה דתית ואביו אפילו תומך בטליבאן וכתב בפייסבוק ש”אלוהים יעניש את ההומוסקסואלים”. כלומר, הרוצח חשב שנשים נחותות ממנו ולכן הוא יכול להיות אלים כלפיהן, ובנוסף הוא בא מרקע דתי קיצוני שלימד אותו שנשים הן נחותות ממנו וכי להט”בים הם חוטאים הראויים לעונש. נוסיף לכך את התמיכה בארגונים דתיים פונדמנטליסטיים כמו הטליבאן (במקרה של אביו) ודאעש (במקרה של הרוצח עצמו). כמו כן, להט”בים יכולים להיחשב בהקשר זה כאנשים שעושים משהו שהוא במהותו נשי, ובעיניו של פונדמנטליסט דתי שונא נשים אין דבר חמור מכך. הירי בוצע כנגד אוכלוסייה מדתות אחרות, נטיות מיניות אחרת, מגדרים אחרים וגזעים אחרים (זה היה ערב מיוחד שהוקדש לקהילה הלטינית במועדון). הרצח בוצע גם נגד אנשים עם אידאולוגיה שונה. בניגוד לדוגמה הדתית הדורשת צייתנות וענישה עד כדי רצח של כופרים, הערכים הליברליים של ארה”ב בכלל והקהילה הגאה בפרט קוראים להגשמה עצמית וחופש פרט גדול ככל האפשר. משום כך לא ניתן להגדיר את האירוע כטרור או פשע שנאה בלבד – זהו טרור ופשע שנאה יחדיו; זהו רצח פוליטי, דתי ואידאולוגי. חשוב להדגיש זאת בייחוד לאור זה שכלי תקשורת רבים מחקו בדיווחיהם את העובדה שהרצח היה במועדון של הקהילה הגאה. יתרה מזו, העיסוק בכך שהרוצח מוסלמי היא חלק מהדיון הטכני והמוטעה שמתקיים בתקשורת. אלה המאשימים את האסלאם בכל הרעות החולות בעולם שכחו בוודאי את עובדת קיומם של מסעי הצלב, האינקוויזיציה הספרדית, ברוך גולדשטיין ועמי פופר. לא כל הרוצחים בעולם תמיד היו מוסלמים ובנוסף לכך, רוב אירועי הירי ההמוני בארה”ב לא התבצעו על-ידי מוסלמים. לכן אפשר להסיק כי אלה הבוחרים להסית את הדיון לכיוון זה עושים זאת למטרות פוליטיות צרות ולא מתוך רצון לתקן את השבר העמוק המביא לאירועים מסוג זה. וכנראה הנקודה המהותית מכל בדיון הזה היא סוגיית הנשק. כל הנשק שהיה על הרוצח נקנה כחוק, גם רובה הסער (שלא מגבילים את מכירתו, כדי שתוכל לשים בנוחות את הנשק על אוטומט כשאתה טובח באנשים). לו הגישה לרכישת נשק הייתה קשה ומוגבלת יותר, מלאכתו של הרוצח הייתה לבטח קשה יותר. גם אם היה משיג את נשקו באופן לא חוקי, הוא היה צריך לשלם עליו יותר (מה שאולי היה מגביל את כמות הנשק והתחמושת שלו) וגם הסיכוי שייתפס על ידי הרשויות היה גדול יותר. “אקדחים לא הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים” – זה נכון, אבל קשה יותר להרוג אנשים בלי גישה קלה וזולה לאקדחים. לא במקרה ארה”ב היא בירת הירי ההמוני העולמית על אף שיש בה פחות מ-5% מאוכלוסיית העולם.

2. הרצח ההמוני לא יכל לקרות ללא עזרה של פוליטיקאים

42 סנאטורים, רובם הגדול רפובליקנים, הצביעו נגד בדיקות רקע לרוכשי נשק. איגור וולסקי, מהמרכז הפרוגרסיבי האמריקאי, התחיל לאחר הטבח לפרסם בחשבון הטוויטר שלו שמות של פוליטיקאים, כמה כסף הם קיבלו מאיגוד הרובאים האמריקאי ((https://en.wikipedia.org/wiki/National_Rifle_Association)) וכיצד הם חסמו חוקים שמבקשים רגולציה כבדה יותר על רכישת נשקים. ה-NRA שופך כסף רב על מימון פוליטיקאים כדי לחסום כל סוג של חקיקה, זאת למרות הביקורת הרבה על הארגון שמתעלם מהנזק של הגישה המתירנית שלו לנשק. מידע נוסף על פוליטיקאים המקבלים כסף מה-NRA אפשר למצוא גם באתר “סודות פתוחים” ((https://www.opensecrets.org/orgs/toprecips.php?id=d000000082&cycle=2014)). ספויילר, רובם רפובליקנים. לכך נוספים גם הפוליטיקאים המבקשים לעצור את שוויון הזכויות עבור הקהילה הגאה בכל אספקט אפשרי. הדמגוגים האלה מסיתים נגד הקהילה מעל כל במה אפשרית ובכל ערוץ טלוויזיה שנותן להם זמן מסך. גם ברשימה שחורה זו מככבת המפלגה הרפובליקנית. מרקו רוביו פתאום למד לומר ‘להט”ב’ אחרי הטבח וכמעט שכחנו שהוא עצמו מתנגד לשוויון לקהילה הגאה. סגן מושל טקסס, דן פטריק, צייץ לאחר הרצח ציטוט מהברית החדשה לפיו אדם קוצר את אשר הוא זורע. לאחר מכן, כשהתחילה סערה ציבורית ותקשורתית סביב העניין, הוא התנצל וטען שזה לא קשור לקהילה הגאה. מושל פלורידה, ריק סקוט, שתמך מאחורי הקלעים במאמץ של התובעת הכללית פאם בונדי לעצור את השוויון בנישואים, עכשיו מסרב לומר שהטבח היה מכוון נגד הקהילה הגאה.

3. להט”בים לא יכולים לתרום דם

למרות הצורך האדיר במנות דם עבור הפצועים בטבח, להט”בים ברוב חלקי ארה”ב לא יכולים לעזור לחבריהם ואהוביהם. פשוט בגלל שהם מקיימים יחסי מין. דרך אגב, איסור דומה קיים גם בישראל.

4. עוד מעט אף אחד לא יזכור שזה קרה

לפי בדיקה של האתר (http://thinkprogress.org/justice/2016/06/12/3787494/heres-long-will-take-america-forget-orlando-massacre/) בסטטיסטיקות החיפוש בגוגל, אחרי חודשיים ממקרי הירי ההמוני הציבור שוכח מהם וגם מתעניין פחות בפיקוח על נשק. כמו שציינה כותרת באתר (http://www.vox.com/a/mass-shootings-sandy-hook):

“אחרי סנדי הוק אמרנו לעולם לא עוד. אחר כך הרשנו ל-1000 מקרי ירי המוני להתרחש.”

5. הקהילה הגאה חזקה יותר מכל הקיצוניים שמבקשים לפגוע בה

פעם אחר פעם הקהילה הגאה בארה”ב ומסביב לעולם מוכיחה כי היא איתנה מול אלה המבקשים להרוס אותה. התנועה שהתחילה במהומות סטונוול היא רעיון חזק יותר מכל קליע. האהבה ניצחה מאז סטונוול, היא ניצחה ברחובות, היא ניצחה בהפגנות, היא ניצחה בדעת הקהל והיא ניצחה בבתי המשפט. היא תמשיך לנצח. להט”בים כבר לא יסתתרו יותר בבתים מוגנים והרצח רק עודד יותר אנשים לצעוד במצעדי הגאווה ולהביע סולידריות עם המשפחה המורחבת שלהם שהיא הקהילה כולה. ארגונים, עסקים ואינדיבידואלים רבים התארגנו כדי לעזור לקורבנות ומשפחותיהם. העזרה הזו אף גדלה לכדי תרומה של מעל 1.5 מיליון דולר. רבים מאלה שנותנים כתף במאבק וכעת גם בהחלמה אינם חברים בקהילה הגאה, זהו עוד ציון לשבח לרעיון הליברלי, והמאבק רחוק מלהסתיים. לא הרבה זמן אחרי הטבח החל ההאשטג WeAreOrlando# להפוך לנפוץ מאוד ברשתות החברתיות. כולנו אורלנדו.