שתיקת המרצים

מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב הורשע בעבירה של הטרדה מינית. הוא ימשיך ללמד ואף זוכה להגנה מצד האוניברסיטה שלא חושפת את שמו כדי לשמור על כבודו. הסטודנטיות עושות הכל כדי להגן על עצמן מרצה בכיר באוניברסיטת ת”א הורשע בעבירה של הטרדה מינית של סטודנטית והתנהגות בלתי הולמת: סטודנטית לתואר שני, שומרת נגיעה, פנתה אליו על מנת שינחה אותה לתזה. הוא פנה אליה בכינויים משפילים, נגע בה, שאל אותה שאלות על חיי המין שלה ושל בעלה, שאל אם היא במחזור וכן, הציע לה לנהל עמו רומן. לאור זאת, פסקה ועדת המשמעת כי עונשו יסתכם בנזיפה וכי הוא לא יושעה מתפקידו. עוד הוחלט כי הוא ימשיך ללמד בשנת הלימודים הקרובה, וכי שמו לא ייחשף בפרהסיה. אנו נתקלות לא אחת במרצים שמרשים לעצמם לנהוג באופן מבזה כלפי סטודנטיות, מפני שהם יודעים שהמערכת תגן על המוניטין שלהם ועל כבודם. על ביטחונן האישי וכבודן של סטודנטיות – נראה שלא דחוף להם להגן. תא הסטודנטיות “תל-אביביות” שלחו הבוקר פניה חריפה לנשיא האוניברסיטה ולסגנו, דיקני הפקולטות, ובעלי ובעלות תפקידים נוספים באוניברסיטה, בדרישה לחשוף את שמו של המרצה המדובר. הרי לא יכול להיות שמי שמטריד סטודנטיות מינית, פוגע בהן ובהמשך השכלתן, ימשיך בעבודתו כאילו כלום לא קרה. זוהי זכותנו כסטודנטיות באוניברסיטת תל-אביב לדעת מי בקמפוס מטריד מינית, על מנת שנוכל לפחות להימנע מנוכחותו - אם האוניברסיטה לא מוכנה להגן עלינו מפניו. להלן נוסח המכתב שנשלח לבעלי התפקידים באוניברסיטה:

“אנו, סטודנטיות באוניברסיטת תל אביב, מזועזעות ונפגעות מהחלטת ועדת המשמעת האוניברסיטאית שלא להדיח מתפקידו את המרצה הבכיר אשר הטריד מינית, ואף לאפשר לו להמשיך ללמד בשנת הלימודים הקרובה. אנו רוצות להזכיר כי על פי הנוהל למניעת הטרדה מינית באוניברסיטת תל-אביב - אוניברסיטת תל-אביב תשמש מקום עבודה וסביבת לימודים, שאין בהם הטרדה מינית או התנכלות שמקורה בהטרדה מינית. החלטת הוועדה אינה עולה בקנה אחד עם מטרתו של הנוהל הנ”ל. לא זו אף זו, הוועדה קבעה על איסור חשיפת שמו של המרצה הבכיר, אשר ימשיך ללמד ולהנחות סטודנטיות לתזה. אנו עומדות נבוכות ותמהות לאור החלטה זו, שכן אם על פי החלטת ועדת המשמעת ניאלץ ללמוד תחת מרצה שהטריד בצורה כה בוטה סטודנטית שכפופה לו, לפחות היינו יכולות, בהינתן פרסום שמו, לנקוט במשנה זהירות בעצמנו ולקבל החלטה מודעת ומושכלת לגבי הקורסים שנרשם אליהם, והמנחים שנפנה אליהם. אם כן, לא זאת בלבד שהוחלט כי המרצה האנונימי ימשיך להיות בעמדת כוח עלינו, הסטודנטיות במוסדכם, ולסכן אותנו; אלא החלטה זו למעשה מונעת מאיתנו את האפשרות לשמור על עצמנו. אנו לא נרגיש בטוחות בקמפוס עד אשר לכל הפחות יפורסם שמו של אותו המרצה שהחליט שמסמכותו להציע הצעות מגונות לסטודנטית, לפנות אליה בכינויים משפילים, להטריד אותה ואולי החשוב מכל – לפגוע בהשכלתה, בכבודה, ובביטחונה האישי. אנו דורשות מכם לפחות לאפשר לנו לממש באופן עצמאי את זכותנו לסביבת לימודים בטוחה ומכבדת.”

בנוסף, פתחו הסטודנטיות עצומה אינטרנטית כדי לקדם מטרה זו. שלושה ימים בלבד לאחר שהתקיימה צעדת השרמוטות המעצימה, נחתנו חזרה למציאות המגדרית: מחד גיסא, גברים בעמדות כוח מנצלים את סמכותם על מנת להטריד ולתקוף נשים. ומאידך גיסא, מוסדות, אשר אמורים להגן עלינו, נותנים לתוקפים גב. אנו נותרות שוב לבד במערכה, ולו רק שלא יהרסו חייו של איזה בעל תקן ופנסיה תקציבית. חיינו שלנו? ניחא. מה היא כבר עוד הטרדה? מה זה עוד פעם להבין שעבור אותו בכיר, שאמור להנחות אותך בהמשך המסלול האקדמי שעבדת כל כך קשה כדי להשיג, את לכל היותר איזה קישוט, או אולי בידור קל לשעות הארוכות במשרד? הרי משמעות הדברים ברורה, כשמאסטרנטית היא בסך הכל איזה “כוסית” עבור המנחה שלה - הוא לא מכבד אותה מקצועית או אקדמית. היא מתפקדת עבורו ככלי קיבול למיניות שלו, כהנכחה של הגבריות שלו במרחב. אך בשונה מהחלאה המצוי, השפעתו של מרצה בכיר, אשר נוכח תדיר בחייה, היא הרת אסון. אולי עבור רבות ורבים מכם הדרישות שלנו ישמעו ברורות מאליהן – אל תטרידו אותנו מינית במקום ללמד אותנו (דבר שאנו, אגב, משלמות עבורו ממיטב כספנו), והתייחסו אלינו ברצינות, ממש כאילו אנחנו בנות אדם מלאות ושוות זכויות לכם. אלו מכן ומכם אשר מסכימות ומסכימים עם תפישת העולם הרדיקלית לפיה נשים הן לא אובייקטים במרחב שנועדו לשעשע גברים, כנראה יופתעו מרמת הטיעונים הירודה של אנשי אקדמיה בכירים בבואם להגן על הקולגות שלהם. כבר הודיעו לנו שאנו הורסות את הרומנטיקה, ושאנו אחראיות על כך שהמחקר האקדמי לא יהיה פורה עוד משום שאנחנו רוצות להוקיע מקרבנו את מנהגי ניצול המרות אשר פושים באקדמיה בישראל. כבר האשימו אותנו בהיותנו פמיניסטיות ממורמרות, הורסות חיים, קורעות משפחות, נצלניות רודפות בצע. מה לא אמרו. הדבר שנותר לא ברור, לטעמי, הוא העובדה הפשוטה שאדם שלוקח לעצמו את החירות לפגוע באוטונומיה שלי כאדם וכאשה, מקבל על עצמו את האחריות המלאה למעשיו. יתרה מכך, לא מובן מדוע המוסד שאמור להגן עלי ולספק לי סביבת לימודים ועבודה חפה מהטרדות מיניות, בוחר לקחת את הצד של המטריד ולהגן על כבודו. מדוע כבודו של אדם שבמשפט אחד (ועל פי הכתבות על המקרה מדובר בהרבה יותר מכך) גזל את כבוד האדם מסטודנטית שנתונה למרותו ולחסותו, אמור להוות שיקול במתן פסק הדין? עולה תהיה נוספת: מדוע אוניברסיטת תל אביב פורשת את חסותה על אדם שהיא עצמה הרשיעה בעבירות מין, במקום להגן על סטודנטיות שאולי לא מעוניינות ללמוד דווקא תחתיו? הלוא מרצה שהיה נמצא אשם בכל עבירה פלילית אחרת, לכל הפחות שמו היה נחשף, קל וחומר אם אותה העבירה הייתה פוגעת באחד מן הסטודנטים באוניברסיטה. אך פעם אחר פעם אנו עדות לכך שלעבירות מין סטטוס שונה, ולא רק בוועדת המשמעת של אוניברסיטת תל אביב. בכל מערכת המשפט והאכיפה נוטים לייחס חשיבות לגורמים לא רלוונטיים, כמו כבודו ורגשותיו של העבריין. זה ממש בגדר אפידמיה. רקטור אוניברסיטת תל אביב, פרופסור ירון עוז, שלח את תגובתו הרשמית לבקשתנו לחשוף את שמו של המרצה המטריד. בין היתר כתב כי “בית הדין למשמעת של חברי הסגל האקדמי קבע בפסק הדין ובגזר הדין כי אלו יפורסמו תוך השמטת שמות המתלוננת והנתבע ובהשמטת כל פרט מזהה שלהם. לפיכך אין בידי להיענות לבקשתכן ולפרסם את שם הנתבע.״ ועוד כתב ״אני תקווה שחבר הסגל האקדמי שהורשע יזהר בהתנהגותו כלפי סטודנטים וסטודנטיות כעת לאחר ההרשעה.״ פרופסור עוז אף ציין כי מדיניות האוניברסיטה היא “אפס סבלנות” כלפי הטרדות מיניות. אנו תוהות האם כך נראית מדיניות אפס סובלנות? לא לפטר את המרצה המטריד, אלא רק להוריד ממנו את עול התפקיד המנהלי שכיהן בו ולהרשות שימשיך ללמד סטודנטיות וסטודנטים תוך הגנה על שמו. יתרה מזו, ועדת המשמעת נתנה כעת אזהרה ראשונה, ללא כל ענישה שהיא, ובמידה שהוא יטריד שוב כבר קבעו את עונשו מראש: חצי שנה השעיה ללא משכורת. אנחנו מבקשות לשאול - האם חיינו, ביטחוננו, והשכלתנו נדמים לך כבדיחה, אדוני הרקטור, שאתה מתבטא באיזו סיסמה חסרת תוכן בכזו ציניות לנוכח תגובתכם המרוככת, בלשון המעטה? פרופסור עוז מגדיל לעשות ומצטט מן התקנון, שאנו כבר שנים מבקשות לשנות, משל היו אלה דברי אלוהים חיים. אך לא כך הוא. התקנון מקולקל, התקנון פוגע בנו, והגיע הזמן לשנותו לאלתר. ממש כמו באוניברסיטה העברית. זה לא ייתכן שמרצה יישפט על ידי הקולגות שלו, ללא נוכחות סטודנטיאלית בוועדת המשמעת. לא ייתכן שנקבע עונש מראש לפעם הבאה שהמרצה האנונימי יחליט להטריד, או לתקוף או חמור מכך. לא ייתכן ששמו של אדם שפוגע בסטודנטיות אשר לומדות תחתיו לא ייחשף, על מנת שנוכל אנו להתגונן מפניו, בהיעדר הגנה ממסדית כלשהי. לא ייתכן שההצדקה לכך היא כי פרופסור עוז וחבריו מקווים שחופשה של חצי שנה תרתיע אותו מלנהוג באופן דומה בעתיד. אתם “תקווה” שהוא לא יטריד שוב ו”יזהר בהתנהגותו”? האם ועדת המשמעת והנהלת האוניברסיטה לא יכולים או לא רוצים להבטיח כי מקרה כזה לא יחזור על עצמו בעתיד? לא ייתכן שאנו, הסטודנטיות, נצטרך לקוות שמרצים במוסד שבו אנו לומדות לא יטרידו אותנו, כי אין לכך השלכות ממשיות. אז אדוני הרקטור, וחברי הסגל הנכבדים, תשובתכם הרשמית אינה מספקת כלל, ומביעה זלזול עמוק בנו ובביטחוננו. עליכם לחשוף את שמו של אותו המרצה המורשע בעבירות מין, לכל הפחות, ואם התקנון אינו מאפשר זאת - עלינו לשנותו יחד. כנראה הכי מרשימה בכל הסיפור הזה תחושת הרדיפה של הסגל האקדמי. לאחרונה מרצה אחד סיפר לי שהוא כבר ממש פוחד לשבת עם דלת סגורה במשרדו כאשר הוא בפגישה עם סטודנטית, ואני תהיה רק אם הוא יודע איך אני מרגישה. מעבר לפחד לחוות אלימות מינית – דבר משפיל, מאיים, ודוחה; לי עדיין אין דוקטורט ותקן, אני תלויה בו ובשכמותו להמשך הקריירה האקדמית שלי; רוב הסיכויים שהוא יצא בנזיפה ואני אאלץ למצוא לי בית אקדמי אחר. אבל העיקר שהחיים שלהם נהרסים. חשוב שיבינו, אנחנו לא דורשות לחשוף את שמו מתוך תאוות שיימינג – אנחנו בסך הכל מעוניינות להגן על עצמנו, כי אין אף אחד אחר שעושה זאת. ואם אתם לא מטרידים, תוקפים או אונסים אין סיבה לפחד, ובטח שאין סיבה להגן על התוקפים.