פגיעה בערך החירות בחוק תשעה באב, נועם טל 12.7.2016
לפי לוח השנה העברי (אשר מעוגן בחוק), עברנו את חודש אב, ומוטב מאוחר מאשר בכלל לא לעסוק באופן בו החוק מגביל את חופש העיסוק והקניין בישראל. אם לא נפעל עד שנה הבאה - ניכשל שוב עוד שנה נוספת מבלי לתקן את המחדל. זה נוגע לרעיון עקרוני. עקרון החירות הוא מאוד חשוב לפי ערכי ההומניזם, היינו שכל אחד ואחת יפעל בכדי שלאחר יהיה חירות לבחור. בישראל, לצערנו, ישנן דוגמאות רבות של רמיסת ערך החירות ולא מעט מהן נובעות מסיבות דתיות. אחת מהן רלוונטית במקרה לחודש אב. לעומת המשנה שם חסר “חוק” למנוע מבילוי, כי שם רק נאמר למעט, חוקי מדינת ישראל נקבע משנת 1997 “חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב”. החוק פוגע בחופש לבחור בכלל ובפרט לבחור כיצד להתאבל וגם אם להתאבל. וכאן יש עיקרון חשוב ואין לוותר על העיקרון ובמיוחד לאור הגישה ההומניסטית: אשר על כל אחד ואחת לפעול שלאחר תהיה חירות ואפשרות לבחור ולקבוע כיצד להתאבל ואם להתאבל. בשם החוק נסגרים מועדונים ומסעדות (הנחשבים ל”בתי עינוגים”), המצב נורא. כך נסגרים גם מקומות בילוי אחרים כמו בתי קולנוע ופאבים - שהם שגרתיים עבור רוב האנשים ואינם גורמים לשמחה כמותרות מוגזמות. זוהי לא השמחה שהמורשת ביקשה למעט שהיא כנזכר מותרות מוגזמות אלא התנהגות רגילה. ובסיבה זו אמור לבחור כמה זמן להקציב עבור “עת ספוד” אם בכלל ואז באותו ערב לקיים “עת רקוד” כי ראוי לשמוח שכבר לא שורפים כבשים- עלינו להתעורר ולדרוש ביטול של הכפייה הזאת- שסוגרים על פי חוק את “מקומות הבילוי” עבור תשעה באב גם אם הוא עשירי. נדמה שאין הקרנת סרטים משעה שבע עד חצות לילה- כופים עלינו להיות דתי- הן יותר מן הראוי לפי תושב”ע כנזכר אבילות ישנה. ושבעתיים החילוני יכול לבחור אם וכמה להתאבל. יש סיבות דתיות להשתחרר מזה ומכבידים אף בניגוד למקורות דתיות בנוסף לרמית ערך החירות. דווקא לפי תורה שבעל פה- יש שיקול של “אבילות ישנה” שחורבן המקדש נחשב ישנה. ולכן היישום שאין לדקדק בדיני האבל. ובודאי אין אבל על המתים- במלחמות של חורבן בית המקדש. מכיוון שאבילות היא עבור קרובי משפחה כמו בן המת וכדומה- ומעולם לא קבעו. זכר למתים אלא זכר עבור חורבן הבנין- ואף לפי הדת עצמה- אין לדקדק באבילות ישנה- ויותר רחוק עבור מי שאיננו בן של המתים כמוני. כי בנם של הנהרגים אז הלכו לעולמם מזמן. הואיל ובזמן התלמוד כבר נחשבה אבילות ישנה- מזמן דיוני התלמוד עברו אלפי שנים וגם המעט אין לדקדק מאותה סיבה של אבילות ישנה ולכן כל המנהגים של דת בנושא לא מתאימים לאבילות ישנה. נשאר רק זכרון. לא לצום ולא לסגור את המקומות של שמחה בכפייה. כאשר דווקא רבני הגמרא קבעו לבחור רצו מתענים רצו אין מתענים בגמרא ראש השנה. כל אדם יזכור בצורה שלו. או לא יזכור.